למה לעזאזל הסרט הזה הוא רימייק של "אוכפים לוהטים"?

"אוכפים לוה-"... סליחה, "סמוראי על ארבע"
"אוכפים לוה-"... סליחה, "סמוראי על ארבע"

לפעמים קורה שבהוליווד מישהו חושב על רעיון. ולפעמים קורה שהוא מקבל תקציב לפני שמישהו מספיק להיעמד ולהגיד, "רגע, חכו שניה, מה אתם עושים? זה רעיון ממש גרוע". כך קרה שהקלאסיקה של מל ברוקס קיבלה עיבוד מצויר. עם כלבים וחתולים

4 באוגוסט 2022

אם אתם שמים לב לטריילרים או מודעות פרסום לסרטי קולנוע חדשים, יכול להיות ששמתם לב לסרט אנימציה חדש בשם "סמוראי על ארבע". לכאורה, הסרט נראה כמו סתם אחד מסרטי האנימציה הזולים שיוצאים בארץ, עם מודעות שמתמקדות בתפקיד הדיבוב של כוכב הרשת קווין רובין, והעובדה המפתיעה שהסרט בויים על ידי במאי "מלך האריות" המקורי. אבל אם תחפרו קצת יותר עמוק באינטרנט, תוכלו לגלות כמה שמות מפתיעים שמקבלים קרדיט על כתיבת הסרט, ביניהם במאי הקומדיות האגדי מל ברוקס והקומיקאי האגדי ריצ'רד פריור, שדי מרשים שהצליח לכתוב את הסרט הזה בהתחשב בכך שנפטר ב-2005. אז למה ואיך האייקונים הקומיים האלה קיבלו קרדיט כתיבה על סרט מצוייר שעוסק בכלבים וחתולים שעושים קראטה? זה בגלל ש״סמוראי על ארבע״ הוא למעשה רימייק של… "אוכפים לוהטים".

כן, סרט האנימציה המעפן הזה הוא רימייק – רשמי! – של פרודיית המערבונים פורצת הגבולות של מל ברוקס מ-1974. הקומדיה הקלאסית, שביחד עם "פרנקשטיין הצעיר" ביססה את הקריירה של מל ברוקס (אחרי ש"המפיקים" הזניק אותה. ובכלל, מה זה הקטע הזה שאותו אדם עשה את "אוכפים לוהטים" ואת "פרנקנשטיין הצעיר" באותה שנה? אתה מתכוון להשאיר משהו גם לקומיקאים אחרים?), זכתה לעיבוד מצוייר – שמחליף את המערב הפרוע בארץ בסגנון יפן הפיאודלית, ואת הלבנים והשחורים בחתולים וכלבים. איך בדיוק זה קרה? בואו נחקור.

>> יש גם אלטרנטיבה: עשרה סרטי קומיקס שהם לא של מארוול ולא של די.סי
>> האם אנחנו מותשים ממארוול? אנחנו סופר-עייפים מהם

"סמוראי על ארבע" (למרות שכל החיות בסרט בבירור הולכות על שתיים), או בשמו הלועזי המלא "Paws of Fury: Legends of Hank", התחיל את חייו ב-2010 בתור תסריט בשם "Blazing Samurai". הרעיון של הסרט היה להפוך על ראשו את הטרנד של ״מערב-יזציה״ של סרטים יפנים, רק הפעם לקחת מערבון ולשים אותו ביפן. הקונספט של קאובוי שחור מגן על כפר יפני, שונה לקאובוי כלב מגן על כפר של חתולים בניסיון להיות יותר אוניברסאלי (וגם, יש להניח, פחות שערורייתי ויותר פונה לילדים) וכריס רוק היה אמור להפיק. הסרט עבר עוד גלגולים, כולל פשיטת רגל של האולפן המקורי שהיה אמור להפיק אותו, לוהקו מדבבים כמו מייקל סרה, סמואל ל' ג'קסון, ריקי ג'רווייס ומל ברוקס בעצמו, ויותר מעשור לאחר מכן, הסרט זכה לתאריך יציאה והתעלמות כוללת. למרות העובדה המטורפת שהוא סרט ילדים שמבוסס על "אוכפים לוהטים".

אני רוצה להבהיר, שאני לא סתם אומר שהוא רימייק ל"אוכפים לוהטים" בגלל שיש לו עלילה דומה, אלא, כאמור, זה עניין רשמי לגמרי. כל הכותבים המקוריים של הסרט מ-1974 זכו לקרדיט, הדמויות בעמוד הויקיפדיה של הסרט מתוארות כמבוססות על דמויות שונות בסרט המקורי, כמו השריף בארט, הד(ל)י לאמאר ואפילו מונגו, הבריון הענק. הטריילרים די מסתירים את הקשר למקור (אולי בגלל שקהל היעד נולד עשרות שנים אחרי "אוכפים לוהטים" והקשר הזה לא אומר לו כלום), אבל יש שם שחזור של סצנת "השריף מגיע" הקלאסית. וכמובן: בדיחות פלוצים. למה? מעבר לרעיון של סאטירה על "מערב-יזציה" של סרטים יפניים, למה לעשות את זה? התשובה היא כנראה שלפעמים בהוליווד יש למישהו רעיון. ולפעמים, לפני שמספיקים להחליט שהרעיון הזה גרוע, הוא כבר התחיל את ההפקה.

האם הקהל הצעיר שיראה את "סמוראי על ארבע" יזהה את הרפרנסים למקור? לא! כמובן שלא! הם ייהנו מהכלב החמוד בדיבובו של קווין רובין. ומהפלוצים. האם ההורים שייראו את הסרט יבינו? אם הם ירימו עיניים מהטלפון שלהם או יצליחו לא להירדם, אולי. אבל אם ייצא משהו מהסרט הדבילי הזה, זה אולי לפחות תשובה לשאלה: "האם היה אפשר להוציא את "אוכפים לוהטים" בעידן הפוליטקלי קורקט"? התשובה מתברר, היא: כן. אם זה מצוייר. ועם חיות.