לאהוב ולהיפגע: 5 טריגרים קשים להיזהר מהם בצפייה ב"אייל קטן"

אם אתם נושמים ויש לכם נטפליקס, כנראה ששמעתם על הלהיט התורן של ענקית הסטרימינג, הסדרה הסופר-מדוברת, "איל קטן", או בשמה המקורי "בייבי ריינדיר". רגע לפני שאתן רצות להעביר אותה הלאה, או אם עדיין לא צפיתן בה, תעצרו שנייה כי לא מדובר ב"עוד סדרה".

>> פאדיחות באירופה: רגעי הביזאר הגדולים של ישראל באירוויזיון
>> בינתיים בעולמות מקבילים: 27 סדרות חדשות לראות בחודש מאי

לפני שנצלול לכל הטריגרים שעשויים לצוף מצפייה ב"בייבי ריינדיר", הנה תקציר זריז, למקרה שפספסתם: מדובר במיני סדרה בריטית, המבוססת על סיפורו האמיתי של התסריטאי, ריצ'ארד גאד, שגם מככב בסדרה בתפקיד הראשי – דוני דאן נופל קורבן להטרדה מאיימת ולתקיפה מינית מצד מרתה סקוט, בגילומה של השחקנית ג'סיקה גאנינג, סטוקרית סדרתית הידועה במטורללותה.

"בייבי ריינדיר", על כל המורכבות האנושית שממנה היא עשויה ומתפתחת לכל אורכה – ואולי דווקא בזכותה – יכולה לפלס את דרכה לתוך הנשמה, ולקחת את הצופים להרפתקה רגשית לא פשוטה, שהם לא בהכרח תכננו לעבור. אז כדי שלא יהיו הפתעות, או בשביל שלפחות לא תקלו ראש במסע הרגשי שהסדרה עשויה להוביל אתכם אליו, הנה כמה אזהרות טריגר שיכולות לעזור לכן להבין למה אתן נכנסות ובמה שווה להצטייד כדי להפוך את הטריפ הפרטי שלכן ליעיל, ויודעים מה – אולי אפילו למרפא.

לא, זu לא סדרה על אייל גולן. "אייל קטן". צילום: יח"צ נטפליקס

אזהרה ראשונה: מי שהיו קורבן למקרי אלימות למיניהם

הסדרה שופעת סצנות לא פשוטות לצפייה, הכוללות אונס, תקיפה, הטרדה כפייתית, ניצול וכל הרעות החולות. להבדיל ממילים ומתמונות, שיכולות לטלטל את הנפש כשלעצמן, צפייה בסדרה יכולה להפוך את הדברים למוחשיים ועוצמתיים יותר. הקולות, הצלילים, המראות והוויזואליות בכללותה, יכולים לעורר תחושות קשות מאוד בקרב הצופה, להנכיח את האירוע הפוגעני ולהחזיר את הנפגעות והנפגעים למקומות כואבים, שלא פשוט להשתחרר מהם.

תחושות קשות. "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

אזהרה שנייה: מי שהיו במערכת יחסים רעילה

לפעמים, פועל יוצא של מערכות יחסים רעילות אחרי שהן נגמרות היא ההבנה בדיעבד. כלומר, כשהצד הנפגע מצליח לראות ולהבין בראייה לאחור, שהכבשה התמימה שהוא חשב שאוהבת אותו ורוצה בטובתו היא בעצם זאב טורף ואכזר. אנשים שעברו חוויה כזו ולא טופלו, יכולים להסתובב עם שאלות לא פתורות, פקפוק עצמי, בושה וכעס על עצמם, על שלא ראו ולא הבינו בזמן אמת את מה שקורה להם. הצפייה בסדרה יכולה לעורר ולחזק את אותן תחושות.

בושה וכעס. "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

אזהרה שלישית: מי שהיו בסיטואציות פוגעניות וחווו עצמן/ם כקורבן 

הסדרה מפגישה אותנו פנים מול פנים עם השיפוטיות העצמית. אם יש דבר אחד שחוזר שוב ושוב לאורך האירועים השונים שמתרחשים בה, זו ההכרה במורכבות שבקיום האנושי. אלא שהדרך לחמלה עצמית, להשלמה ואז לריפוי, עוברת דרך ביקורת עצמית ושאלות כמו, למה לא פעלתי אחרת? למה קפאתי? למה נשארתי שם? למה חזרתי לשם? למה לא דיווחתי? למה לא התעמתתי? וכולי – אלו שאלות שיכולות להתעורר ואם הן לא נפתרו, הן עשויות להעלות מועקה, לפצוע את הנפש ולקחת לאחור התקדמות וכברת דרך, שכבר נעשתה.

למה לא עשיתי כלום. "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

אזהרה רביעית: מי שמתקשות ומתקשים להציב גבולות 

הצבת גבולות הוא נושא משמעותי, שחוזר בכמה ורסיות בסדרה – מה המחיר שמשלמים כשאמפתיה ונחמדות באות על חשבון ה"אני". או לחלופין, לאן הרצון להיות אדם נחמד, טוב, אופטימי וחומל יכול לקחת אותנו כשאנחנו חוטאים לעצמנו ולא שמים גבולות? ההבנה הזו, שעולה באופן מובהק מהצפייה בדמות הראשית, דוני, כשהוא מוותר פעם אחר פעם על הרצונות שלו לטובת רצונות של אחרים, יכולה לערער סדרי עולם פנימיים ולהזמין להתבוננות כואבת על המחירים הגבוהים, שאסטרטגיית התנהגות כזו גובה.

לא שמים גבולות. "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

אזהרה חמישית: מי שקרובים לאנשים שנפגעו או נוצלו

מי שעוד יכולות ויכולים לקחת את הצפייה בסדרה למקומות לא פשוטים הם הורים של, בני זוג של, וחברים של אנשים שנפגעו או נוצלו. המפגש עם ההורים של דוני, ובעיקר ההתבוננות מהצד על הקושי העצום שבבחירה של דוני להתמודד לבד, יכולים להציב מראה כואבת על מערכות יחסים קרובות ועל מידת ההסתרה ואיכות התמיכה שהן מהוות. לפעמים, עבור צדדים שלישיים לאירוע, היכולת להשתחרר ולהתקדם מהייסורים שנגרמו לאנשים יקרים ואהובים, יכולה להיות אתגר עצום.

בבקשה אל תבררי את הכתובת שלנו. מרתה סקוט ב"אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הסדרה עצמה נפתחת עם אזהרת צפייה ולא בכדי, כאמור, ההשפעה שלה עשויה לטלטל, להכאיב, להעלות פלאשבקים מהעבר, גם זמן מה לאחר הצפייה בה. המטרה של האזהרות היא לא שאנשים לא יצפו בסדרה, אלא שיהיה ברור מה היא עלולה לעורר, ולהערך בהתאם אם ובאיזה אופן אפשר להפיק ממנה חוויה משמעותית ומצמיחה. כי עם כמה שהיא מטרגרת ומאתגרת, היא גם יכולה להיות הזדמנות להתרה או לריפוי. מה שחשוב הוא להפעיל שיקול דעת, לשמור על עצמנו ועל הקרובים לנו, ולהצטייד בסביבה תומכת שאיתה אפשר לשוחח ברגישות ובחמלה על מה שעולה במהלך הצפייה ולאחריה. תבחרו אם לצפות או לדלג עליה, זו רק הזמנה פתוחה לחוויה שאנחנו מחליטות אם או מתי מתאים לנו לממש אותה.