חגיגה לעיניים: 11 סרטי אנימציה מהפנטים שפרצו את גבולות הז'אנר

בזמן שדיסני מתמקדת בעיקר עיבודי לייב-אקשן שאיש לא ביקש, קם לו דור של אנימטורים שמעזים לצייר אחרת ולעשות דברים חדשים, מעניינים ומאתגרים. אחת לכמה שנים מגיע סרט אנימציה ששובר מוסכמות, ועושה דברים בצורה חדשה, ובשנים האחרנות אנחנו זוכים לראות התפתויות מרשימות כמו סרטי הספיידרוורס, שהשתמשו באנימציה שהרגישה כמו קומיקס. עכשיו הסגנון הזה הולך ומתפתח וקיבלנו גם גרסה ראויה ל-"צבי הנינג'ה", אז אם חשקה נפשכם סרטי אנימציה יוצאי דופן, זאת הרשימה בשבילכם – עשרה סרטי אנימציה שחורגים מהתבנית הקבועה.

סרטי הספיידרוורס (2018, 2023)

נתחיל מהמובן מאליו – מאז שדיסני קנתה את מארוול בשנת 2009, החברה הפיקה כמות מסיבית של סרטי קומיקס, אם כי אף אחד מהם לא הרגיש ממש כמו קומיקס. הסרט הראשון בסדרת הספיידרוורס, "ספיידרמן: ממד העכביש", הצליח לתת את התחושה של קריאת קומיקס בתוך סרט, וכולם היו המומים (ובצדק) מהסגנון החדשני, שאפילו החל להשפיע על האנימציה של סרטים משנתיים האחרונות. הסרט השני, "ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש", ממשיך את הרפתקאותיו של מיילס מוראלס ברחבי הספיידרוורס והפעם עם כמות מוגזמת של ספיידרמנים, ומטרה לעצור את מי שהוא ככל הנראה הנבל הכי מטריד של ספיידרמן: הספוט. שני הסרטים הם רק החלקים הראשונים בטרילוגיית הספיידרוורס, ושווה לראות אותם אם בא לכם אנימציה מרעננת עם סיפור כתוב היטב על משפחה, אהבה ואחריות גדולה.

אי הכלבים (2018)

ווס אנדרסון ידוע בעיקר בזכות סרטי הלייב אקשן שלו, דוגמת "מלון גרנד בודפשט" ו-"ממלכת אור הירח", אבל בסרטי האנימציה שלו, היצירתיות מגיעה לשיאים חדשים. זה נכון במיוחד עם "אי הכלבים", סרט אנימציה על ילד בן 12 שמחפש את כלבו האבוד יחד עם חבורת כלבים באי אליו הוגלו בשל התפרצות שפעת הכלבים. הסרט עצמו הוא פרי מוחם של אנדרסון, רומן קופולה, ג'ייסון שוורצמן וקוניצ'י נומורה, ותראו גם הרבה השראה מסרטים כמו "101 דלמטים", "מנוסת הכלבים" ומעבודותיהם של אקירה קורוסאווה והייאו מייאזאקי, מגדולי הקולנוענים היפניים.  "אי הכלבים" יכול להתאים לכל המשפחה, אבל אין ספק שהמבוגרים יפיקו ממנו הכי הרבה.

הנסיכה קאגויה (2013)

מי שמכיר את סרטיו של סטודיו ג'יבלי המפורסם, יודע כמה יצירתיים הם יכולים להיות, אך גם כמה אחיד סגנון האנימציה שלהם. הסרט "הנסיכה קאגויה" הוא יוצא מן הכלל, כי מדובר בסרט שלא תראו כמותו. מבוסס על אגדה יפנית מהמאה העשירית לספירה, הסרט עוקב אחר חוטב במבוק שמוצא ילדה מיניאטורית באחד מהעצים. החוטב מייחס לילדה תכונות אלוהיות, ומגדל אותה כנסיכה על כל המשתמע מכך וזאת רק ההתחלה של המסע המדיטטיבי והקסום ב-"הנסיכה קאגויה", עם סגנון אנימציה שבכלל לא תואם את הקבוע של סטודיו ג'יבלי. הבמאי איסאו טקהאטה, שהלך לעולמו ב-2018 בגיל 82, קרא את הסיפור כילד וניסה לעבד אותו כבר בשנות השישים, אך חזר לפרויקט רק בשנת 2008 והפך את קאגויה לגיבורת הסיפור, במקום חוטב העצים. כל הסרט מצויר באנימציה מינימליסטית שמזכירה ציורים בצבעי מים מסורתיים שמאפשרת לאנימטורים ליצור תמונות עוצרות נשימה דרך סיפור אגדה לא מוכר.

סרט לגו (2014) 

לפני שפיל לורד וכריסטופר מילר החיו את הספיידרוורס, ואחרי ההצלחה של רחוב ג'אמפ 21, הצמד כתב וביים את "סרט לגו". זה רעיון מטומטם לחלוטין, אבל בגלל שלורד ומילר אלופים בלהפוך רעיונות מטומטמים להצלחות מסחררות, הסרט הצליח מעל ומעבר למצופה. עם שיר נושא קליט, גיבור טיפש ומטופש שכיף לאהוב, וקאסט מדובבים מרשים הכולל את כריס פראט, וויל פרל, אליזבת' בנקס, וויל ארנט, ניק אופרמן, צ'ארלי דיי, ליאם ניסן ומורגן פאקינג פרימן. אבל אפילו לא הגענו לחלק המרשים: כל האנימציה בסרט בנוי המלגו. הבניינים? לגו. העננים? לגו. המים? לגו. השמש? לגו. אין פרט אחד באנימציה שלא בנוי מלגו, וזה הישג מטורף במיוחד לאור העובדה שהאנימציה נותנת תחושה חזקה של סטופ-מושן, למרות שבעצם הכל ממוחשב. מכל הסרטים המבוססים על צעצועים (ברבי, רובוטריקים, ג'י.איי.ג'ו), אין ספק שסרט לגו הוא נקודה ייחודית שאפשרה לז'אנר המוזר הזה להיות מודע לעצמו, וזה קורע מצחוק.

אנומליסה (2015)

האם דרמה קומית שחורה של צ'ארלי קאופמן על מומחה לשירות לקוחות ממורמר שכולם נראים לו אותו דבר נשמע לכן כמו משהו מעניין? ומה אני אגיד לכם שזה הסרט עם האנימציה הכי ייחודית שתראו בזמן הקרוב? סגנון האנימציה בסרט הזה הוא סטופ מושן, אבל "אנומליסה" באמת מתגרה בגבולות הסגנון עם תמונות פיוטיות של פנים מתפוררות, או בובות מין יפניות מוזרות. כך הוא הופך את סגנון האנימציה למשהו בוגר שמדבר על נושאים רציניים. "אנומליסה" מומלץ לכל מעריצי צ'ארלי קאופמן שבמקרה פספסו (ויש כאלה), אך גם מומלץ ככניסה רכה יחסית לעולם המטורף שלו. 

הצב האדום (2016)

כמובן ש"הנסיכה קאגויה" הוא לא הסרט היחיד של ג'יבלי ברשימה, כי אם מדברים על אנימציה יוצאת דופן, חייבים לדבר גם על "הצב האדום". סגנון האנימציה הולך רחוק יותר מהסגנון המוכר של ג'יבלי, כנראה גם כי הבמאי מייקל דודוק דה ויט בכלל לא יפני, אלא הולנדי. סגנון האנימציה בסרט זה הוא דו מימדי דיגיטלי, אך כל הרקעים צוירו בפחם על נייר, מה שנותן לנו תמונות נוף מטורפות, והאי שעליו גיבור הסיפור תקוע הופך להיות יצור חי בפני עצמו. "הצב האדום" הוא סיפור יפהפה ונטול טקסט, דבר שכמעט ולא רואים היום ואם כן אז אולי לאיזה פרק בסדרת טלוויזיה ולמרות שהגימיק הזה יכול להיות משעמם בסרטים אחרים, כאן הוא עובד באופן מושלם עם סגנון אנימציה ייחודי בסרט מולטי-תרבותי.

נימונה (2023)

כיום אין לנו כבר ציפיות לאיכות מנטפליקס, לכן זה נחמד שהם מוציאים משהו טוב – על אחת כמה וכמה אם מדובר בסרט אנימציה שמבוסס על רומן גרפי. למרות שסגנון האנימציה מתרחק מאד מסגנון הציור של הקומיקס, ומתקרב טיפה לסגנון של דיסני, מה שמעניין פה הוא השילוב בין השניים. "נימונה" שבויים על ידי ניק ברונו וטרוי קוואן מציג סגנון אנימציה שמרגיש שונה ומוכר בו זמנית, ואולי זה גם בגלל שמדובר בעולם פנטזיה עתידני עם אבירים וחרבות זוהרות. בעולם של "נימונה" על האזרחים מגן מסדר אבירי עילית, ושם נימונה, נערה בעלת יכולות שינוי צורה, מצטרפת לאביר שמואשם ברצח על מנת להוכיח את חפותו. מדובר בסרט מהנה במיוחד ומהיר (אם כי לא מהיר כמו סרטי הספיידרוורס) שגם מצליח להביא את העומק של הרומן הגרפי למסך הקטן.

ואלס עם באשיר (2008)

סרטי אנימציה ישראליים הם דבר מאד נדיר, ולמרות שמנסים לפתח את תחום האנימציה בישראל זה נותר עדיין ז'אנר מקרטע בנוף המקומי. "ואלס עם באשיר" היא נקודת אור עבור האנימטורים הישראליים, שהפכה גם לאחד הסרטים החשובים בקאנון הלאומי, בעיקר כי הוא מדבר על מלחמת לבנון באופן כל כך חשוף עד שגם בימינו, חמש עשרה שנים לאחר יציאת הסרט, זה נחשב חריג. יוצרי הסרט מגדירים אותו כסרט תיעודי מונפש, ורק כשצופים בו אפשר להבין למה הם מתכוונים. הבמאי ארי פולמן מעלה זכרונות שמתערבבים עם סוריאליזם מהפנט, וכך בעצם הסרט עובד על הגבול בין דמיון למציאות, כמו סגנון האנימציה עצמו שמרגיש מאד ריאליסטי מצד אחד, ומצד שני מאד מזכיר ספרי קומיקס. מדובר בסרט כבד על אחת הנקודות הרגישות ביותר בקאנון הישראלי, לכן אנשים עם רגישות גבוהה אולי יצטרכו הכנה מסוימת – ולמרות זאת כדאי לראות את הסרט הזה בגלל הזווית הייחודית של פולמן. 

צוות אמריקה: משטרת העולם (2004)

אם אתם אוהבים את ההומור המשוגע של מאט סטון וטריי פארקר (סאות' פארק, ספר המורמונים), הסרט הזה קולע בול לטעמכם. יוצרי הסרט משלבים בין בובות ואנימציה, ומייצרים סיפור פסיכי על מזימות קוריאניות, ממשלת ארה"ב ומלחמה בטרור – עושה את זה בדרך הכי אמריקאית שיש: פיצוצים, המון כוכבים הוליוודים (או לפחות חיקויים שלהם) וסצנות סקס ארוכות באופן מוגזם שאף אחד לא ביקש. מעבר לזה שמדובר בסרט מטופש וחכם באותה העת, הוא מלא גם בשירים מצוינים כמו השיר האייקוני של קים ג'ונג איל, או אפילו שיר הנושא, America, Fuck Yeah – והם הופכים את הסרט לדבר הכי אמריקאי שתראו בחיים שלכם, גם היום. 

צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים (2023)

כל מי שגדל על צבי הנינג'ה התאכזב מהעיבוד הקולנועי האחרון של ארבעת חובבי הפיצה. מייקל ביי הפיק את הריבוט, ונתן לבמאים ג'ונתן ליבסמן ודייב גרין את המושכות עבור שני הסרטים שיצאו בסדרה. וכולם יודעים מה קורה כשנותנים למייקל ביי מותג מוכר, נכון? הגרסה של ביי לצבים הייתה כל כך מכוערת ומעוותת שזה הפך להיות מושא ללעג, והסרט השלישי והאחרון בוטל לטובת ריבוט אנימציה -"צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים". ג'ף רו, שהיה במאי שותף בסרט "משפחת מיטשל נגד המכונות", משדרג את סגנון האנימציה והופך אותו לגל נוסטלגיה מדהים עבור כל מי שגדל על ארבעת הצבים, עבור אנשים שלא חשבו שהם אוהבים את צבי הנינג'ה וגם עבור ילדים – אבל הוא סרט שבבירור נוצר עבור הצופים המבוגרים יותר. קאסט המדובבים של הסרט הוא בכלל משגע: ג'קי צ'אן, ג'אנקרלו אספוזיטו, פוסט מלון, סת' רוגן (שגם מפיק), ג'ון סינה, פול ראד, מאיה רודולף ועוד. זהו כנראה סרט האנימציה הכי טוב שיצא הקיץ (אחרי "ספיידרמן ברחבי ממד העכביש"), שמוכיח שהקיץ הזה שייך לסרטי אנימציה, ובמיוחד כאלה שמאתגרים את התבניות המוכרות ומביאים אותם לשיאים חדשים.