ממש כמו טראמפ: הלוגו לחגיגות ה-70 לישראל מכוער ומייצג

הלוגו של חגיגות ה-70 לישראל שהציג היום משרד התרבות והספורט הוא שעטנז בין שני הערכים שבבסיס מוטו החגיגות – "מסורת דרך חדשנות", ולכן הוא נראה ככה. ביקורת עיצובית של הארט דירקטור שלנו

15 בינואר 2018

לפני כמה שבועות סערה התקשורת האמריקאית בפעם המי-יודע-כמה על הנשיא דונלד טראמפ, לאחר שנחשף העיצוב המחודש שעשה למטבע האתגר הנשיאותי. העיצוב של טראמפ, איך לא, היה שונה במיוחד מזה של קודמיו – הוא הוריד לחלוטין את החותמת הנשיאותית המוכרת והמקובלת, את הביטוי הלטיני "אה פלוריבוס אונום" (אחד מיני רבים), שמשמש כמוטו הלא-רשמי של ארצות הברית, ואת 13 החצים המסורתיים מהמטבעות הקודמים, שייצגו את 13 המושבות המקוריות של ארצות הברית. במקומם, המטבע כולל כעת את סיסמת הבחירות של טראמפ, Make America Great Again, את בית הנשיא (במקום את העיטם לבן-הראש המוכר) וכמובן, את שמו של הנשיא. "מה זה גדול, נוצץ ומוזהב, ועל כולו מרוח שמו של דונלד טראמפ? לא, זה לא פרויקט חדש בווסט סייד של מנהטן. זה מטבע האתגר הנשיאותי החדש", לעגו בניו יורק טיימס. הם טענו שהסמל לא מכבד את מוסד הנשיאות ולא משקף אותו. כשחושבים על זה, ככה בדיוק צריך להיראות המטבע שמייצג את ממשל טראמפ. ובמובן הזה, המטבע לחלוטין משרת את מטרתו.

כך גם אפשר להסתכל על סמל חגיגות ה-70 לישראל שהשיקה היום שרת התרבות והספורט, מירי רגב. כן, אפשר לטעון שהסמל שעיצב "סטודיו טארגט מארקט" הוא מבולגן, שהוא מיושן ועלוב ושהוא יעשה צרות לכל מעצב שיצטרך להשתמש בו בעתיד, אבל האמת – הכאוס הזה וחוסר הטעם האלה מייצגים בדיוק את הממשל שינהל את חגיגות ה-70 לישראל, ואת הרוח ששורה כעת בארץ. הסמל הזה לא בהכרח מוצלח, אבל הוא בהחלט מייצג.

מירי רגב. צילום: בן קלמר
מירי רגב. צילום: בן קלמר

הסיסמה שהסמל נועד לייצג היא "מורשת דרך חדשנות", ביטוי מסורבל מילולית ותוכנית, שבדיוק כמו שהוא לא בדיוק עובד במציאות, כך קשה למעצב לגרום לו לעבוד בלוגו. במובן הזה חשוב לומר תחילה שבמגבלות האפשר, הלוגו כן מצליח לעמוד ביעדו הבסיסי. הכיתוב "ישראל" בגופן מקראי (בנוסח ספרדי אגב, ונוכח מחאות השטרות קשה לראות בזה בחירה מקרית), לצד השימוש במגן דוד בהחלט מעבירים מורשת, ואלמנטים אחרים, כמו הקווים הנשברים במגן הדוד או ההתפוררות בקצה השמאלי-העליון של מגן הדוד – שאליו נגיע מיד – משדרים את החדשנות. הסמל משתמש בשלושה צבעים בלבד (כמעט) – כחול, תכלת ולבן. אין מה לעשות, אלה הצבעים שיש למעצב לעבוד איתם, וכאן הבחירה היא לגיטימית.

מצד שני, הלוגו משיג את יעדו בצורה בלתי אסתטית בעליל. ראשית, המרווחים בין האותיות ב"ישראל" אינם שוויוניים, וכשמדובר בסמל שעוד נראה מאות ואלפי פעמים בחצי השנה הקרובה – מה שמציק כעת רק למעצב מקצועי עוד יתפוס את עיניהם של הדיוטות, בין אם יבינו למה ובין אם לאו. את שמה של ישראל בחרו המעצבים לקשט בניקוד – כאילו שיש ישראלי שצריך ניקוד כדי לדעת איך להגות את שמה של המדינה – אלא שהפונט שמשמש את הניקוד, בכוונה או שלא, הוא פונט "חדשני" יותר מאשר "מסורתי", מה שיוצר ניגוד מעט משונה. זו לא הסוגיה העיצובית הבעייתית שעולה מהלוגו: מגן הדוד מנסה לכלוא בתוכו את כל האלמנטים האחרים בלוגו, ועושה זאת באופן בעייתי: המעצבים בחרו שהקו הלבן (התחתון) של ה-7 מ"70" יהיה זה שישלים את מגן הדוד, ולא הקו העליון, זה שבצבע תכלת, אף שגרפית הוא יותר מתאים.

ובכל זאת, הסוגיה העיצובית הבעייתית מכולן בסמל המדובר היא כנראה הבחירה בפרגמנטציה בפינה השמאלית-העליונה – בהתפוררות מגן הדוד באופן פסבדו-דיגיטלית, שנועדה כנראה לסמן חדשנות, אבל משדרת לכל מי שרואה את הלוגו הזה את המושג "חלונות 95". זה לא חדשני ולא משדר חדשנות כבר 15 שנה, גם אם גופים שונים וחשובים, ובפרט כאלה שמתהדרים בחדשנותם (עיריית תל אביב, למשל) משתמשים באלמנט הזה עד היום. זה גם יוצר בעיה פרקטית: השובל הזה שם למעלה מוציא את הסמל ממשקלו. מי שיצטרך לשלב את הלוגו הזה בכרזות, מסמכים ושלטים – והרי בשביל זה יצרו לוגו – ייתקע עם סמל עם משקל מוטה. מגן הדוד, שאמור להיות במרכז הפריים, נע ימינה לטובת הרסיסים הדיגיטליים הללו.

בסופו של דבר, כאמור, הלוגו מעביר את המסר שהוא רוצה להעביר. אם הלוגו נראה לא טוב, במקרה הזה אפשר להאשים את ה-Brief, את דרישת המזמין מהמעצב. אם המסר נראה מבולגן, נראה מיושן ונראה כמו שעטנז בין שני ערכים שלא סגורים על עצמם ולא יכולים ללכת ביחד, כמו מסורת וחדשנות – זה כי אלה הם הערכים, וכמו שתעיד המציאות – הם לא הולכים ביחד. ממש כמו טראמפ, הלוגו הזה אולי ממש צורם בעין, אבל בתכלס, הצרימה הזאת היא לוגו מייצג לגמרי לחגיגות ה-70 לישראל.