המסע הארוך של אסטס טונה, נגן רחוב עם 99 מיליון צפיות ביוטיוב

מרץ 2020, שבת בבוקר, מונית בחזרה לאיסט וילג'. מנגינה סוחפת יוצאת מהרדיו ותופסת אותי. קוראים לו אסטס טונה. בערב אני כבר עמוק בדיסקוגרפיה שלו, והנה הסגר מתחיל ושיר אחד נשאר בלופ כל הימים האלה: "Paris Heart". בימים אני מתעד את רחובות ניו יורק הריקים, ובכל ערב, בשעה 7:00 בדיוק עולה לגג ומצלם את הרגע הכי שפוי בתקופה הכי הזויה. קול פעמוני הכנסיה מתחיל את הריטואל היומי, השכנים מוחאים כפיים ממרפסות, חלונות וגגות העיר. חלקם מתופפים עם סירים, מדי פעם נשמע שיר של סינטרה ברקע, אנשים, מבוגרים וילדים מחפשים רגע של חיבור אנושי, להוריד קצת לחץ, לקחת אוויר יחד, כמה דקות של שפיות.

מגיע טלפון מאבא. אמא צריכה לעבור ניתוח אחרי תאונה ארורה וצפויה לה תקופה ארוכה של התאוששות. המטוס ריק, נוחתים בבן גוריון ופיקוד העורף מעבירים אותנו לאוטובוס ללא חלונות ומשם למלונית קורונה בירושלים. ימים מוזרים, אין הגיון, “Paris Heart” ממשיך להתנגן ואני כבר עורך את הסרט על הלפטופ, ליד אמא באיכילוב. היא שואלת ואני מסביר שהמנגינה מבטאת בצורה מושלמת את התקופה ההזויה הזו. אמא מציעה לפנות למוזיקאי ולשתף פעולה. אני אחד שמקשיב לאמא.

חצי שׁנה מאוחר יותר הסרט שיוצא מזה, "7PM", זוכה בפרס הבמאי לסרט קצר ב-Ferrara Film Festival, ופסקול הסרט הוא "Paris Heart", כמובן. אבל המסע שלי ושל אסטס רק התחיל משם, כמו רכבת הרים מהירה שעוצרת בתחנות נפלאות לכמה דקות ושוב ממשיכה. לכתוב את המילים האלה מרגיש כמו לרדת לכמה ימים מהרכבת בשביל לתעד את מה שהיה עד כה.

במהלך החודשים אחרי הפסטיבל, תוך כדי שהסגרים מתמשכים, אסטס ואני מחליפים הרבה הודעות קוליות, כל אחד מהמערה שלו. הסקרנות גברה עלי. יחד עם שותפי למסע ולסרט, חברי היקר, הבמאי לוקה אמנדולה (זוכה פרס UNICEF עבור סרטו "Dear Child"), פגשנו את אסטס לראשונה בדרזדן במהלך ההופעה הראשונה שלו מזה שנתיים. התוכנית היתה רק להכיר ולהתעניין באפשרות של סרט דוקומנטרי באורך מלא אבל חזרנו עם הרבה חומרים מצולמים וכבר התחלנו לערוך. המוזיקה פתחה דלת לדמיון, אבל לפגוש את האשי היה סיפור אחר לגמרי. גיליתי בן אדם צנוע, מוכשר ביותר, אינטליגנטי, אדיב ומצחיק, אדם שסיפור חייו הנוודי הרגיש קרוב מאד לבית. המחויבות שלו ליצירה אותנטית וההתמודדות האמיצה מול השינויים הבלתי נמנעים של החיים גם הם הרגישו קרוב ללב.

סיפור חייו שזור מסעות ברחבי העולם וגם עבר לא פשוט בישראל, זאת למדנו כשאסטס הקריא עבורנו מיומניו הפרטיים וחשף אודיסאה מעוררת השראה. הוא יליד זפורוז'יה, אוקראינה, עם שורשים יהודים, חרש באוזן אחד, חווה הגירה קשוחה לישראל כנער אשר עצרה את התנופה המוזיקלית שלו. כעבור עשור, בניו יורק, המוזיקה מצאה את דרכה חזרה לחייו שם ניגן ברחובות וברכבת התחתית עם הכנר מיכאל שולמן. המסע המוזיקלי והרוחני שלו המשיך מערבה ללוס אנג'לס ושם סטס (סטניסלב) הפך לאסטס והסאונד הייחודי שלו החל להתגבש.

במעט הכסף שהרוויח בהופעה ברחובות, הוא קנה מכונית ישנה ונסע דרומה למקסיקו עם הגיטרה, במסע שכאילו לקוח מספר של ג'ק קרואק. מסעו המתמשך לקח אותו מסביב לעולם והמוניטין שלו כאחד מאמני הגיטרה הבולטים בעולם החל להתפשט. בספטמבר 2011 הוא ניגן בפסטיבל "Buskers Festival Stadtspektakel" בלנדסהוט, גרמניה. כשהוא יושב בפינת כיכר העיר, הוא ניגן את "Song Of The Golden Dragon". הקהל התאסף וצוות הפסטיבל צילם את ההופעה מבלי לדעת שבכך תיעדו את לידתו של אייקון. נכון להיום, לסרטון יש למעלה מ-99 מיליון צפיות.

משם אסטס המשיך לטייל בעולם, כמו מגדלור בתוך אנושות מפוצלת ומבולבלת. במהלך שהייה ארוכה בהודו, אסטס פיתח יצירה בשם "Internal Flight" שכיוונה אותו למחוזות חדשים של מסעות סאונד מדיטטיביים ארוכים יותר. בימים אלו, בין ההופעות הגדולות וכמעט בכל תחנה בדרך, הוא מוביל מפגשים מיוחדים. טקסי ריפוי של סאונד ותנועה לקהלים קטנים יותר שעונים לאותו השם, Internal Flight, וב-15 בנובמבר נצלם את ההופעה של אסטס בהיכל התרבות כחלק מהסרט. יומיים מאוחר יותר, ב-17 בנובמבר כבר נשתתף ב-Internal Flight בבית העם ברשפון.

ביקור בארץ תמיד מלווה בשאלת השאלות – איפה הבית? האפשרות לעשות זאת דרך המגינה והסרט היא סגירת מעגל קטן אבל משמעותי ולוקאלי. אפילו שמפעם לפעם הבית מתגלה יותר ויותר כהלך רוח.

אסטס טונה יופיע בהיכל התרבות, הוברמן 1 ב-15.11 (שלישי) 20:00, כרטיסים החל מ-199 ש"ח