אנחנו נלחמים בגורמים האנטי ליברליים. ואסף זמיר מחבק אותם

בשבוע שעבר נתקלתי בידיעה הבאה באתר החדשות החרדי "כיכר השבת":
בעיריית תל אביב: חגיגת יום הולדת לרבי מליובאוויטש
מחזה מרגש בעיריית תל אביב: בקומה ה-12 חגגו שלוחי חב"ד בעיר את יום הולדתו ה-123 של הרבי מליובאוויטש | מצות שמורות הוענקו לכל סגל העובדים בעירייה | אסף זמיר, ממלא מקום ראש העיר חולדאי: "כל שליח בשכונתו מצליח להיות אהוב על כל התושבים, מכל הסוגים והדעות" 

>> על זה נלחמנו: רון חולדאי ומיטל להבי, אל תמכרו את המחנה שלכם
>> חולדאי, איך אתה מאפשר ל"ראש יהודי" לזרוע כאוס בתל אביב?

בתמונה שמלווה את הכתבה נראה ממלא מקום ראש עיריית תל אביב-יפו, אסף זמיר, עם כיפה מעוטרת בלוגו חב"ד לראשו, נואם בפני כ-50 "שלוחי" התנועה. אלה העוסקים יום וליל בניהול הפעילות המיסיונרית הענפה של חב"ד ברחבי העיר. לא נצפו נשים בחדר מלבד נשות הצוות של זמיר, למקרה שתהיתםן. 

החדר אינו בית כנסת ולא קבר של צדיק, אלא אולם הישיבות של מועצת העיר תל אביב-יפו, המקום בו מתקבלות החלטות ומתעצבים פני העיר וצביונה. אמנם יש שיראו בָּמקום קודש, אך לא עד כדי כיפה על הראש. בוודאי לא הכיפה הספציפית הזאת, שאינה אלא כלי של הנכחה, אמצעי לסימון טריטוריה וכפייה של יהדות מסוג אחד על יהדותו של אחר. לא יכול להיות שזמיר, שאמור להכיר את התנועה מלגו ומלבר ומודע להיקף פעילותה בעיר ולמטרותיה הברורות, לא רואה את זה.

 

החנפנות הבלתי נתפסת של נבחרי הציבור החילונים הליברליים כלפי תנועות ההדתה הופכת לשיתוף פעולה מלא להצמדת הדת למושג ממלכתיות. הפחד הבזוי שלהם ממכונת הרעל האמונית מאפשר את הנגיסה המתמשכת במרחב הפעולה ובגבולות החופש החילוני

החופש להיות חילוני

לצד הפעילות המסיונרית הענפה של חב"ד במוקדי הטיולים של אחרי צבא וערי הרילוקיישן ברחבי העולם, בתנועה שכללו ביד אמן את השימוש בערכי הדמוקרטיה והליברליזם כדי לכפות יהדות מסוג מסוים על המרחב הציבורי הישראלי כולו. מה שהיה "התחשבות ברגשות הדתיים" הפך בשנים האחרונות לפועל "לכבד". כל סירוב או התנגדות לסממן דתי, כל סירוב לשיתוף פעולה מלא – מסומן כחוסר כבוד ומכאן קצרה הדרך לכתב אישום חברתי על אוטו-אנטישמיות.

וכך, בלי ששמנו לב, החופש לא לבצע פולחן דתי נלקח מהציבור החילוני. איבדנו את הזכות להתנגד להצבת דוכני שידול הנחת תפילין במרחב החילוני של תל אביב. והתודעה הזאת הושרשה כל כך, שזמיר כבר אינו יכול להעלות על דעתו שתמונתו בכיפת חב"ד מול קהל גברי לחלוטין, חרדי מאוד והמייצג הישיר של הדתה במרחב הציבורי, היא אצבע בעין לציבור שלו.

מזה למעלה משנתיים, שהציבור החילוני ליברלי בתל אביב בפרט ובישראל בכלל נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים על הלכות חייו החילוניות וערכיו הליברליים. מזה למעלה משנתיים, שהציבור הזה נלחם באופן עיקש, שלא לומר סיזיפי, על מרחב הזכויות שלו, על ההכרה בתרבותו ובערכיו החילוניים. ומי שאמור לתת לו גב, מי שאמור להגן על התרבות החילונית, מותיר אותנו לבד במערכה.

החנפנות הבלתי נתפסת של נבחרי הציבור החילונים הליברליים כלפי תנועות ההדתה הופכת לשיתוף פעולה מלא להצמדת הדת למושג ממלכתיות. הפחד הבזוי של נבחרי הציבור החילוני-ליברלי ממכונת הרעל האמונית מאפשר את הנגיסה המתמשכת במרחב הפעולה החילוני, בגבולות החופש של הציבור הלא אמוני.

בעוד אנחנו משקיעים שעות וימים בהדיפת הגורמים האנטי-ליברליים, שליחינו בעירייה דואג לחבק את אותם גורמים ממש. "בכל יום אני מוקיר מעומק ליבי את פעילותכם המסורה… כל שליח מצליח להיות אהוב על כל תושביו בשכונתו", בירך זמיר את הנוכחים. אלה שכל פעילותם המוצהרת היא להפוך את בוחריו לדתיים יותר ואת תל אביב לחילונית פחות. 

הרבי אמר אסור לחתום על עסקה

התמונה הופכת בעייתית עוד יותר, כשאנחנו רואים את הפעילות האגרסיבית של חב"ד במאמצים לטרפד עסקת חטופים. בינואר השנה, בעוד נרקמים פרטיה של עסקה שתוציא אנשים מתופת הגיהנום, דאגה התנועה לציין בפני מקבלי ההחלטות כי עמדתו של הרבי מילובביץ' – זה שלא הביע דעתו מאז מותו בשנת 1994 – היא שאין להסכים לעסקת החטופים. לצד הבעת עמדה נחרצת ואכזרית זו, קראו ראשי התנועה לחבריה לצאת ולחבור להפגנות המחנה המשיחי המתנגד לעסקה. 

אותה תנועה שמפלסת דרכה אל לבבות ההמונים בחיוכים ושמחת חיים בלתי מוסברת בעודה כובשת את המרחב הציבורי בסממנים דתיים, תורמת באופן פרו-אקטיבית להפקרתם של 59 האחים שלנו, שנמקים במנהרות. ומקבלת חיבוק חם מעיריית תל אביב-יפו, שעוד מעזה להודות להם בשמנו.

זמיר היה "משלנו". רבים מבוחריו הם אותם צעירים שהגיעו לעיר בסוף שנות ה-90 תחילת ה-2000 ולא עזבו כשנולדו הילדים. נשארו כי רצו לגדל ולחנך את הדור הבא במקום בו הם עצמם פרחו, בעיר שחופש ותרבות וביטוי עצמי הם חלק ממנה. בשנים האחרונות הדור הזה לא רק נלחם כדי להישאר בעיר היקרה בעולם, אלא נלחם עליה ועל הציביון החילוני הליברלי החופשי שלה. בשנתיים האחרונות, בצל הנסיונות לצמצום זכויות החילוני המצוי, צצו בעיר עשרות אם לא מאות התארגנויות קהילתיות, שביקשו ליצור לעצמן תוכן. סוכה שכונתית של שלום ולא של חב"ד, חנוכיה בגינת דובנוב עם מסר קצת יותר מורכב ובמקום זו של חב"ד, וחפש את המטמון על אופניים בכיפור.

קהילות העיר החילוניות שחשות את השינויים במרחב, דואגות בעצמן להנכיח עבור הדור הבא את תרבות החופש, החשיבה העצמאית, השוויון והסולידריות. אם אנחנו לא נהיה מי שאנחנו, תל אביב לא תהיה תל אביב. ואם קברניטי העיר לא ישמרו עלינו, לא ילחמו ביחד איתנו על הערכים המשותפים שלנו, על הבועה הזאת שלנו – לא תהיה תל אביב, כמו שאם המשיחיות תנצח את הדמוקרטיה, לא תהיה מדינה. 

ראש העירייה וממלא מקומו מסכימים ב-100 אחוז עם המשפט האחרון. השניים גם מכירים את האמת שמסתירה חב"ד מאחורי החיוכים והכרפס ומצה באיזה חור בתאילנד. הם מודעים לעובדה שחב"ד היא תנועה פוליטית מיסיונרית קיצונית, שכבר מזמן חברה לזרם המשיחי-לאומני במטרה המשותפת: פעילות הדתה אינטנסיבית ברחבי ישראל החילונית ובדגש על תל אביב, פעילות שאינה נעצרת ברחוב – היא מגיעה עמוק לתוך מוסדות השלטון. 

אנחנו מצפים מנבחרי הציבור שלנו לחדול הריקוד בשתי החתונות, להפסיק את הדילים מאחורי הגב, לשים אופורטוניזם בצד ולהילחם על החיים שלנו. במקום לסגור עם חב"ד על 30 נקודות הדתה בעיר ובעלות על סוכות, חנוכה ופסח בעבור מיקור חוץ של פעילות רווחה ועזרה למשפחות נזקקות בעיר, תדאגו לציבור שעושה את העיר, לא זה שבא אליה עם מטרות נסתרות. נכון להיום מפעילה חב"ד למעלה מ-50 סניפים בשכונות העיר ובאוניברסיטה. עיריית תל אביב מנהלת פחות מ-30 מרכזים קהילתיים ברחבי העיר. זה לא נראה לכם מוזר?