השבוע הזה הביס את הסאטירה. רק הכתם על המצח של נתניהו לא יורד

בעונה עם הרבה עליות וירידות, העונה הזאת של "ארץ נהדרת" ממשיכה במגמת עלייה לפחות ברמת האנרגיות. פחות או יותר מאז פרק פורים, יש תחושה שמשהו ב"ארץ" קצת התעורר, ככל הנראה על רקע תחושת החירום. אבל אם שני הפרקים הקודמים התבלטו בניסיון לייצר סאטירה מאוד נושכת, נדמה לי שהשבוע היא כבר לא מתיימרת לנשוך או להגיד דברים בוטים מדי. המציאות בוטה מספיק.

>> חובה עליכם: 14 הסדרות הכי לוהטות שכולם ידברו עליהן באפריל
>> יש כאן רופא? דירוג 10 סדרות בתי החולים הטובות ביותר על המסך

אחת הקלישאות הגדולות ביותר שנוגעות ל"ארץ נהדרת" ולסאטירה בכלל, היא שהמציאות נוטה להתעלות סאטירית על כל מה שהכותבים השנונים יחשבו עליו. ובכן, כנראה שנפלנו על שבוע כזה; שבוע שבו פרשת "קטארגייט" המטורפת ממשיכה להסתעף, שבו נתניהו ממנה ראש שב"כ ואז מתחרט אחרי שעתיים (וכל כנופייתו מתהפכת יחד איתו), וכל זה בזמן שהמלחמה בוערת, ישראל כץ נושא נאומים של גנרליסימו ו-59 חטופים עדיין בעזה. במילה אחת: טרלול מוחלט, שרק בחו"ל אולי "נעשה יותר נוח".

כשהמצב כל כך אבסורדי, כנראה שגם ב"ארץ" מבינים שזה לא כוחות ולא מחפשים להגזים את המצב, אלא פשוט לתאר אותו לאשורו. הרי שום בדיחה לא תהיה קיצונית כמו הסרטונים המטורללים והקונספירטיבים שראש הממשלה הוציא בעצמו. ולכן, נדמה לי, האלמנט הסאטירי לא היה באמת בועט – "ארץ" אומרת לצופים שלה, ברמה מסוימת, "אם אתם לא מבינים את זה לבד, אל תצפו מאיתנו לאיית לכם את זה".

ואולי גם בגלל זה הפאנל הסאטירי של תחילת התכנית לא באמת התרומם. הייתה בו בעיקר הפגנת נוכחות קומית של שלושת שחקני העל של "ארץ" – ערן זרחוביץ', יניב ביטון ואלי פיניש – שאין תחרות מול היכולת שלהם להצחיק. גם החיקוי של עו"ד עמית חדד, הפרקליט של כולם, היה הברקה ובהחלט עבד קומית. אבל את הפואנטה הסאטירית הם השאירו למהדורות החדשות.

שתי מגמות מעניינות כיכבו בפאנל הפוליטי: הראשונה היא שובו של ינון מגל ו"הפטריוטים" (הפעם מגל לבדו, בלי חבורת המוקיונים שלצדו), שגילם את הצביעות הביביסטית סביב מינוי ראש השב"כ. השני הוא המשך העלייה באזכורים של פרשת קטאר – כולל "הקטארי עם הפרארי" (אחלה שחר חסון), בתוספת מערכון הפתיחה שעקץ את סביבת ראש הממשלה המשומנת בכסף של מדינת המפרץ. נחמד, אבל לא שום דבר שצליח לצאת מצילן של הפרשיות הדרמטיות או לומר עליהן משהו.

התופעה הבולטת באמת בפרק (וזה התבטא גם בפרומואים) הייתה הפאנל השני שבו כיכבו הזוגות מלהיט הריאליטי "חתונה ממבט ראשון". וכאן שוב צריך להזכיר את ניגוד העניינים שזועק לשמיים: בתוכנית מספר אחת של קשת (לפחות לפי טבלאות הרייטינג), כמעט חצי מהפרק מוקדש לקידום מאסיבי של התוכנית מספר שתיים. "חתונמי". זו לא הפעם הראשונה ש"ארץ" משתמשת בזמן האוויר שלה כדי להרים לתוכניות אחרות של קשת, זה אפילו פיצ'ר די קבוע בתוכנית, וראינו את זה עם "בקרוב אצלי", עם "הכוכב הבא" ואפילו עם השאלונים הקצרים של N12. וצריך לומר: "ארץ" כמובן מתייחסת לגם דברים אחרים שבולטים בטלוויזיה (למשל, "פגישה" עם רוני קובן מהתאגיד – שחזרה על רקע הראיון עם מירי רגב), אבל מבחינת התמהיל בתוך הפרק היה כאן משהו קצת מוגזם.

אני פחות אוהב את רגעי הקידום העצמי הללו. יש להם צידוק מסוים ברמת העניין – "חתונה ממבט ראשון" היא, אובייקטיבית, אחת התכניות הנצפות בטלוויזיה, והשיח עליה בהחלט קיים, "ארץ" לא ממציאה אותו. ובכל זאת, נדמה לי שמי שלא צופה בתוכנית – פשוט מאבד את "ארץ" למשך כמעט חצי פרק. אי אפשר להגיד שהדמויות לא מצחיקות, אבל את המשמעות של הפאנצ'ים קצת קשה לתפוס כשאתה לא צופה נלהב. זה רגע בעייתי לתוכנית מיינסטרימית שאמורה לדבר לכולם.

דבר אחד מעניין בכל זאת קרה בתוך חגיגת הקידום הזאת: פאנל "חתונמי" הצליח לעקוץ יפה את התכנית המצליחה. מה שבלט הוא העובדה שהזוגות פשוט לא מסתדרים. שמה שהיה אמור להיות הממתק המנחם שלנו בתקופה עמוסת דיכאון, גם הוא די נפל על הפרצוף. הפסיכולוגית שמנסה לשווא לחבר בין אנשים שלא ממש רוצים לראות אחד את השני מקבלת משמעות סימבולית על רקע הטרלול שבלט בשאר חלקי הפרק, כאילו כדי להגיד שאפילו בבועה הטלוויזיונית החמימה של קשת החזקה – משהו עמוק נדפק.

זה לא היה פרק גדול של "ארץ", אבל כהרגלה היא תמיד יודעת להניח את הסכינים הקטנות במקומות לא צפויים. הרגע המצטיין הגיע עמוק בבטן של התכנית. זה קרה אחרי הנאמבר שבו נתניהו ורעייתו שרים את הפארודיה על "לונדון" של חוה אלברשטיין, על הטרלול שנעשה יותר נוח בהונגריה. כשנגמר הנאמבר, הם מגיעים לאט לאט למלון, שם הם מצפים סוף סוף ליהנות מהשקט – ואז תוקף אותם מהמסך הראיון הבועט של ירדן ביבס ל"60 דקות". יחד עם הכתם שהפך לחלק מהוויזואליה של נתניהו (אמירה ברורה וחדה), נדמה לי ש"ארץ" שוב חוזרת לפואנטה מההתחלה: כולם רואים הכל, כולם יודעים מה קורה כאן. כבר לא צריך לייצר איזה פאנץ' שנון כי האמת נמצאת מול העיניים שלנו. ועכשיו, השאלה היא רק מה אנחנו הולכים לעשות איתה.