ארץ נהדרת לא סגורה על איך להשתמש ב-AI, וזו בעיה

למקרה ולא שמתם לב עדיין, אנחנו בעיצומו של שינוי ענק – ואני לא מדבר על פנטזיות משיחיות בעידודו של טראמפ. כי עם כל הכבוד להצעות הזויות של פסיכופט, השינוי היותר משמעותי שעובר על האנושות בכלל לא נוגע בפוליטיקה, אלא בטכנולוגיה. מהפיכת ה-AI כבר כאן, ומי בכלל יודע אם חצינו את נקודת האל-חזור: אולי כולנו כבר דמויות AI שמוקרנות לתוך המוח-כוורת של המטריקס, ואולי סתם שיחקנו טיפה יותר מדי עם הצעצוע החדש של האנושות. אה בעצם זה לא אנחנו, זה "ארץ נהדרת".

>> הכי אנדרגראונד: מחתרת הקטיפה מתה ונולדה מחדש בגלריה אירופה

לפני לא הרבה שעות פורסם באתר זה ריקאפ של אבישי סלע על פרק של "ארץ נהדרת" ששודר אמש (ד'). עמיתי סלע כתב על מערכון ה-AI שפתח את התוכנית שהוא "רגע מרגש שהעמיד לחלוחית בעין והיה אמירה מערכתית חשובה", אבל עבורי הפתיח הזה – שהציג רצף צילומים זזים שנוצרו במחולל סרטוני AI – היה אזהרה חשובה על סכנות השתלטות AI על היצירה. לא בתור תחליף, אלא דווקא בתור כלי עזר.

המצגת הדודתית שהוצגה בפתיח תוכנית הסאטירה האחרונה בישראל (!) היתה מסוג הדברים שבעבר היו מגיעים רק ב"בא במייל": רצף תמונות שמציגות חטופים ששוחררו (לירי אלבג, אמילי דאמרי, גדי מוזס, יפה אדר, עופר קלדרון) לצד דמויות נוספות שנכנסו לנו ללב במהלך המלחמה (רחל אדרי ועינב צנגאוקר), בתפקידי ממשלה אלטרנטיבית. ברקע שלמה ארצי שר "תתארו לכם עולם יפה" ועל "שמש בכיסים", והמסר די פשטני וברור – הממשלה מלאה בחדלי אישים, הלוואי והיו יותר כמו האנשים האלו.

גם אם נשים בצד את העובדה שמדובר במסר פשטני עד ילדותי ונתעלם מהאלמנט הקרינג'י של תמונות AI, מדובר באירוע ששווה להתעכב עליו. "ארץ נהדרת" ספגה לאורך השנה האחרונה ביקורת קלה בכל פעם שבחרו לגלם מי מהחטופים, ועד כה התחמקו מכך באלגנטיות עם דמות של חטופה עלומת שם – ולא האנשים שכבר למדנו להכיר מכל שלט והפגנה. עכשיו הם ניסו להתחמק מהבעיה הזו עם שני כלים, אחד חדש והשני ישן – AI וקיטש.

למעשה, שני הכלים האלו עובדים נהדר ביחד. בראשית המלחמה, ממש בסוף אוקטובר 2023, כתבה מבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב מאמר מרתק שמציג איך תמונות AI מזויפות הופכות לאמינות יותר בעזרת קיטש. "קיטש מוגדר כחיקוי נאיבי של אומנות הפונה לטעם ההמון ומשוכפל עד אינסוף", כתבה אז. "על פי הפילוסוף וולטר בנימין, קיטש מציע סיפוק רגשי מיידי ללא מאמץ אינטלקטואלי, ללא הדרישה של ריחוק וללא סובלימציה. המלחמה הנוכחית דורשת מאיתנו להתמודד עם מערבולת של רגשות, תחושות, הרהורים ופחדים שכמותה עוד לא חווינו. וכשהמראות האמיתיים כה נוראים, ויש יותר מדי מהם, הדימויים הקיטשיים עוזרים לרבים מאיתנו לתעל את האימה".

השורות האלו מתארות באופן מושלם את מערכון הפתיחה של "ארץ". זו הייתה משאלת לב של תלמידת תיכון מרעננה, פשוט עטופה במנוע גרפי מתוחכם, שפע דגלי ישראל וחיוכים שלא משנה כמה המחשב ינסה, יראו מזויפים לגמרי. וזה לא אומר שזה לא אפקטיבי במידה – גם אותי שימח לרגע האימג' של עינב צנגאוקר מחייכת בתפקיד נשיאת המדינה – אבל המסחטה הרגשית הזו לא באמת הצליחה לעשות יותר מאשר להנפיק אמירה חסרת עוקץ, סוג של ליטוף אגו לאומי. אני גם לא מכיר אישית אף אחד מהאנשים האלו שנחטפו, הופקרו למשך יותר משנה והפכו לגיבורים בעל כורחם, אז איני יודע אם מי מהם יפגע משימוש בפרצופו לטובת פנטזיה אוטופית – אבל אני בהחלט יודע שהשימוש בהם גרם לי לחוסר נוחות לא מבוטל.

זה הצד השני של ריאליטי החטופים של ערוצי החדשות, וחבל לראות שתוכנית ביקורתית ומתוחכמת יותר כמו "ארץ נהדרת" נופלת לפח הזה. אבל למה בעצם "ארץ נהדרת" נפלה למלכודת הזו? מאותה הסיבה שכלבים מלקקים לעצמם את הביצים בפרהסיה – הם לא יכולים להתאפק. במהלך השנה האחרונה "ארץ" שיחררה מספר בלוני ניסוי של תוכן שנוצר בעזרת AI. בפברואר 24' זה היה המערכון "שכחו אותי בקרית שמונה", שהשתיל את פניו של מנחם הורוביץ על דמותו של מקולי קאלקין בסרט הניינטיז. באפריל כבר השתמשו בו באופן יותר מתאים לרוח התוכנית, כששילבו תמונות מדברות של ראשי ממשלות הנוזפים בנתניהו במערכון בעזרת AI.

אלו ניסיונות מאוד ראויים למצוא איך כלי AI עוזרים ל"ארץ נהדרת" להשתדרג, קצת בדומה לאנימציות שהשתדרגו בעבר עם כניסתו של אורן ג'מצ'י המוכשר, או לשדרוג ברמות האיפור שתוכנית הדגל שייפה לשלמות לאורך השנים. הבעיה היא לא השימוש ב-AI, אלא כשהכלי החדש כל כך מפתה לשימוש, עד שהוא מוביל להחלטות עצלניות ותוצאות מתחת לרמת התוכנית, או שאפילו יכולות להיחשב לבידור ראוי.

בואו נדמיין לרגע שאירועי המלחמה היו קורים מבלי שלארץ נהדרת יש כלי AI לעיבוד תמונה. האם היו מעיזים לפתוח תוכנית עם רצף עיבודי פוטושופ זהים? ספק גדול, כי זה מסוג האלמנטים שבמקרה הרע, היו צצים בחלק של "עוד כותרות" כבדיחה צדדית. אבל פה זו לא בדיחה, אלא הסנטימנט לאומי שקוף כמו שמלה של ביאנקה סנסורי, וכל כך קל לייצר את התמונות האלו, אז למה שלא נריץ פרומפט ונדביק שיר של שלמה ארצי? הטכנולוגיה קיימת.

אני לא נגד שילוב טכנולוגיה ביצירה. מי שבאמת אוהב אמנות לא יכול להיות נגד שילוב טכנולוגיה ביצירה. זה העתיד הברור, ופוטנציאל האפשרויות בלתי נגמר. אבל האופן שבו ארץ נהדרת בחרו להשתמש ב-AI הוא ההיפך מיצירתי, אלא קיטש של המאה ה-21. דווקא עשר דקות אחר אותו פתיח, באותה התוכנית ממש, הדגימו שימוש חכם ב-AI לטובת שדרוג הפאנץ'. טראמפ המצוין של עומר עציון עומד ליד הנתניהו המתרפס של מריאנו אידלמן, ופורש את חזונו המופרע לעזה על רקע מסך שמציג אילוסטרציות סטייל דיר אל דיסני ומלון סאן יונס. בפועל, ה-AI פשוט החליף את הפוטושופ, ויצר אימיג' מחריד של פנטזיה על עזה. חוסר הריאליזם של תמונות בינה מלאכותית אפילו שירת את האמירה של המערכון על מידת האמון בפנטזיה.

זו לא היתה הפעם האחרונה ש-AI הופיע בפרק, גם אם הפעם לא ככלי, אלא כנושא מערכון הסיום, שהציג סוג של האנשה לכלי הממוחשב בעזרת מוקד מענה לשאלות צ'אט GPT. קשה שלא לראות את הארספואטיקה שבפאנץ' הסוגר במערכון – "חבר'ה, שואלים אותי איך לסיים מערכון על צ'אט GPT", קוראת אחת המוקדניות, ומפצירה "ווי, כולם נהיו עצלנים", לפני שעונה תשובת צ'אט GPT שלא אתפלא אם באמת נשלפה משיחה עם AI – "הדמויות רוצות לאכול צהריים, ואז פונות דווקא לגוגל". הפאנץ' יבשושי בהתאם למכונה שמפרקת קומדיה למשוואה מתמטית, וגם העקיצה העצמית על עצלנות עובדת, אבל הוא מפספס פיתרון אחד פשוט: זה שהטכנולוגיה קיימת, לא אומר שחייבים להשתמש בה.