בהלה בפריים טיים: מדוע מכניסה התקשורת את הציבור לפאניקה

התור לבדיקות הקורונה בכיכר הבימה, 10.1.22 (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)
התור לבדיקות הקורונה בכיכר הבימה, 10.1.22 (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)

די ברור למה בנימין נתניהו מעוניין ללבות את הפאניקה בקרב אזרחי המדינה, פחות ברור למה ערוצים 12 ו-13 משתפים איתו פעולה, אבל עוד לפני זה צריך להבין שהמציאות בישראל התפצלה לרסיסים, קצת כמו ביקום הקולנועי של מארוול אבל ביקום הטלוויזיוני של יונית לוי

12 בינואר 2022

לאחרונה, במקרה שלא שמתם לב, המציאות התפצלה לרסיסים. הרעיון שאפשר להסכים על מה שקורה עכשיו בחוץ, ממש ברגע זה, נמחק זה מכבר בידי מהדורות האקטואליה שתמיד יעדיפו לקיים דיון בעד ונגד בשאלה "האם יורד כעת גשם". המציאות, כתוצאה מכך, נשברת לרסיסי בעד ונגד המתקיימים בו זמנית ובמקביל, לא ביקום הקולנועי של מארוול כי אם ביקום הטלוויזיוני של יונית לוי.

אם אתם ניזונים בלעדית ממהדורות החדשות, למשל, הרי שאתם חיים במציאות שבה הכאוס משתולל ברחובות, הממשלה איבדה שליטה ומגיפה אפוקליפטית מאיימת להחריב את כל מה שבנינו על רקע נטיעות בנגב או משהו כזה. אם יצאתם הבוקר מביתכם בתל אביב, לעומת זאת, נתקלתם במציאות שבה השמיים כחולים ומזג האוויר נפלא, התור בלחמנינה גדול יותר מהתור ממול לבדיקות ברחבת הבימה, ואזרחים לא מודאגים במיוחד ממשיכים בשגרת יומם ככל שזו אפשרית בזמן משבר גלובלי חסר תקדים.

הפיצול הזה, בין אותם אומללים הנקראים "צרכני חדשות" ובין מי שהשתחררו מזמן מההתמכרות העגומה ומאלחשת התודעה לתוכניות אקטואליה, אינו דבר חדש. אבל אם בימים כתיקונם הם יכולים להתקיים זה לצד זה באין מפריע למרות הדיסוננס הקוגניטיבי, הרי שבזמן מגיפה עולמית זה עשוי להיות מסוכן. וההבדל המשמעותי הוא שהדיסוננס הזה מוזן ומלובה מלמעלה. בשבוע האחרון שלח בנימין נתניהו את כל נאמניו אל חזית התקשורת והרשתות החברתיות כדי לפמפם בקול גדול את המסר שהממשלה מאבדת שליטה, תוך כדי שהוא שופך שמן רותח על מדורת הבהלה השבטית ומתוך תקווה ששריפה בקנה מידה לאומי תשרת אותו. האינטרס שלו ברור. השאלה היא מדוע התקשורת משתפת עם זה פעולה.

כן יונית, כמו שאת יכולה לראות הכאוס כאן מוחלט, הכל אבוד. כיכר הבימה, 10.01.22 (צילום: גטי אימג'ס)
כן יונית, כמו שאת יכולה לראות הכאוס כאן מוחלט, הכל אבוד. כיכר הבימה, 10.01.22 (צילום: גטי אימג'ס)

ויש לנו תשובה, אבל בואו נתרכז קודם ברגע הקומי המופלא הזה שבו השר לשעבר יואב גלנט, מבובות הפיתום הפחות מוצלחות של נתניהו, עומד על ראש הגבעה הקטנה עם עץ הזית בכיכר הבימה ומגז'דר על רקע התור המסודר והרגוע שמשתרך מאחוריו. "לא יאומן מה שקורה פה", הוא נזעק על רק הכיכר הפסטורלית והממתינים המנומסים, "לא ברור מה קורה, כאוס מוחלט". כמה שעות אחר כך הגיעו לשם ליצנים והפריחו בועות סבון והכיכר נמלאה צווחות גיל של ילדים, רק כי המציאות רצתה פאנץ-ליין לבדיחה שגלנט מהווה.

וגלנט כמובן אינו לבד. כל הצמרת הביביסטית של הליכוד ושלל שופריו של נתניהו בתקשורת מכים כבר כמה ימים בתופי הפאניקה, בהוראה ברורה מלמעלה ובמטרה לפגוע באמון הציבור כלפי הממשלה ומוסדות המדינה. לעשות דבר כזה בזמן משבר לאומי זה אולי פוליטיקה קטנה, מכוערת ולא פטריוטית, אבל זכותו של נתניהו להתנהל כך במסגרת החוק. פחות ברור מדוע גופי תקשורת רבים כל כך מיישרים איתו קו, ומה יש לערוצים המסחריים 12 ו-13 להרוויח מהתפשטות הפאניקה. והרי בין הנפגעים הבולטים והמידיים של מדיניות ממשלתית של חל"תים והגבלות וסגרים היו אותם ערוצי טלוויזיה שהפסידו בין לילה הכנסות של עשרות מיליוני שקלים מפרסום. האם הם לא מבינים שהיסטריה עכשיו תפגע קודם כל בהם, ואפילו מאוד חזק?

ובכן תמר, תמונות קשות, ישראלים עומדים בתור מסודר, הממשלה איבדה שליטה (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)
ובכן תמר, תמונות קשות, ישראלים עומדים בתור מסודר, הממשלה איבדה שליטה (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)

שאלה טובה ואמרנו שיש לנו תשובה. יש לה שני חלקים: 1. התקשורת אוהבת סיפור טוב. ההיסטריה והפאניקה הם תמיד סיפור טוב והם עשויים להצמיד את הצופה אל המסך. זאת טלוויזיה זולה ואפקטיבית, שידור ישיר, גל פתוח, אירוע מתגלגל, מיד יבואו עדכונים נוספים. זה משתלם בטווח הקצר ולא חושבים על הטווח הארוך; 2. גורמים בתקשורת כרתו ברית עם נתניהו. הם מהמרים עליו אול-אין. או שיפלו איתו או שינצחו איתו. הם מקבלים את דפי המסרים והם ממלאים פקודות. הם מצייצים מה שנתניהו מבקש מהם או מה שיועציו מציעים להם. תמורת הנאמנות הזאת חלקם כבר שובצו בדיוק במקום שבו הם נמצאים כעת, ממלאים את חלקם בעסקה; שתי האפשרויות מדכדכות ביותר. המשמעות של שתיהן היא שהטלוויזיה היא המקום האחרון לחפש בו איזשהו קשר למציאות.

והנה עכשיו אנחנו כאן. נתניהו משתמש בכוחו כדי לפמפם את ההיסטריה ולזרוע פאניקה, התקשורת משתפת פעולה ואז ממהרת לדווח בעליצות כשבנט מאבד את שלוותו ומשיב לנתניהו, כל מיני "גורמים בכירים" מוסיפים את שלהם באנונימיות כמו שהתקשורת אוהבת, והשמחה רבה. הביקורת שצריכה להישמע נגד הממשלה כלל אינה נשמעת בתוך הרעש המטרטר של פוליטיקת הריאליטי. מבחינת מהדורות הערב הכל זה עדיין ביבי או לא ביבי וביבי או בחירות חמישיות. אין עוד מלבדו.

בעוד שבועיים-שלושה נדע אם הממשלה טיפלה במשבר בקור רוח או באופן מחדלי, אבל הערוצים המסחריים כבר יעברו לנושא אחר ופשוט יעשו כאילו שום דבר מכל זה לא קרה, כמו בסיטקום מהאייטיז שהעלילה בו מאותחלת כל שבוע מחדש ודבר ממה שקרה קודם אינו משפיע על ההווה הנצחי. התקשורת הביביסטית תמשיך במסע הפרידה שלה מהמציאות שלנו. אנחנו נהיה עם השמיים הכחולים ובועות הסבון בכיכר.