מעוז ההיפסטרים הזה פיצח את השיטה. אבל מה עם הקינוחים?

יש כמה דברים בטוחים בעולם הזה: השמש שזורחת בבוקר, המוות שיתפוס את כולנו ושבשישי בצהריים תמיד יהיה תור לקפה יום טוב. תייר שיעבור ברחוב יום טוב בכרם התימנים, יוכל להתבלבל לרגע ולחשוב שבסוף התור מחכה סניף אפל שבדיוק השיק את האייפון החדש. ממבט קרוב יותר, הוא יבין שמדובר בבית קפה שהוא אחד מאבני היסוד של האזור.

יום טוב. ההיפסטרים כלולים. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

האווירה במקום היא שילוב של ישן וחדש. בזמן שתשבו על ספה מבית סבתא, ינעימו את זמנכם צלילים של מוזיקה ישראלית עכשווית ויתרוצצו סביבכם מלצרים מקועקעים. כבר כשקוראים את התפריט אפשר להבין שלא מדובר בבית קפה סטנדרטי. פה לא תמצאו ארוחת בוקר קונטיננטלית. מי שמחפש את הדיל של חביתה, סלט קצוץ ומטבלים יאלץ להמשיך לבית קפה אחר (אל דאגה! ההיפסטרים הבאים בתור ברשימה יודו לו מקרב לב). מה שכן, התפריט עשיר ומגוון וגם הבררנים ביותר יצליחו למצוא בקלות מה להזמין.

למרכז השולחן הוזמנו סלט ירקות אישי (14 ש"ח) המכיל מלפפון, עגבניה, בצל סגול וצנון, וטחינה הר ברכה עם צ'ילי חריף וסאלוף מפנק בצד (24 ש"ח). בגזרה הצמחונית הוזמן כריך טבעוני (44 ש"ח) שמכיל צ'ימיצ'ורי, בטטה מהטאבון, מלפפון, בצל סגול מוחמץ ועלי אורוגולה. בגלל אלרגיה נפשית לבצל הוא הושאר מחוץ למנה.

בריסקט ביום טוב. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

אמנם הכריך לא מכיל כמות רבה של מרכיבים, אך לכל אחד תפקיד חיוני לטעמו המצוין. הבטטה נותנת רכות ונימוחות, המלפפון נותן את הקראנצ'יות, הצ'ימיצ'ורי את הקיק החמצמץ והאורוגולה נותנת לכל המרכיבים מצע נעים וניטרלי לנוח עליו. כל זה ארוז בתוך לחמנית דגנים עם פיצוחים קלויים מעל שרק דורשים לקלף אותם ולנשנש. חשוב לציין שהמנה נדיבה מאוד וחצי כריך חזר הביתה בטייק אווי (שכמובן חוסל בהמשך היום). הדבר שהקפיץ את המנה למושלמת היה הטחינה שהוזמנה בנפרד (המלצת המבקרת-להוסיף טחינה באופן קבוע לכריך).

בפעם הקודמת הלכנו לא רחוק משם לאכול מרק חריף (שאינו תימני)
אבל כאן לגמרי הלכנו על מעדנים תימנים בכל הכוח 

השולחן במלוא הדרו. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

בגזרה הבשרית הוזמן בריסקט מפורק (64 ש"ח) שמכיל חזה בקר, רוטב ברביקיו, כרוב מוחמץ ומלפפון חמוץ. מתברר שזה אף פעם לא מוקדם מדי בשביל לאכול מנת בשר, בטח כשהיא לא מביישת אף מסעדת בשרים. הנתחים עצמם היו רכים ונימוחים וכמות השומן הייתה מדויקת. בשביל להעצים את החוויה ניתן להרכיב ביס מנצח על ידי הוספת סאלוף וטחינה.

המנה הזו רק פתחה את התיאבון של הקרניבורית לקראת המנה הבאה – "בוקר דגים" (58 ש"ח) שהכיל את מיטב יוצאי הים: מטיאס, פלמידה ואיקרא עבודת יד, לצד חמוצים, שמנת חמוצה, פטרוזיליה ולחם דגנים. המצטיין בחבורה היה האיקרה שהמפגש בינו לבין לחם הדגנים הרגיש נכון מתמיד. היה ניתן להרגיש בכל ביס שחומרי הגלם טובים וטריים והפכו את המנה כולה לטעימה במיוחד. גם כאן היה אפשר להבחין בנדיבות של קפה יום טוב בגודל המנות.

מטיאס וחברים ביום טוב. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

ובמעבר חד למתוקים. לשולחן הוזמנו שני קינוחים: בראוניז שוקולדים (16 ש"ח) וקרם לימון, קראמבל חמאה, קציפת מסקרפונה ותותים (38 ש"ח). הבראוניז הגיע לשולחן באופן מיידי לעומת הקינוח השני שהגיע אחרי זמן ממושך. מבחינת הצד הקרניבורי המנה לא הצדיקה את ההמתנה.

יום טוב. צילום: עדי פועה וענבל קורמן

החלק האחרון בארוחה גרם לפילוג בין הצמחונית לקרניבורית. החצי הצמחוני נהנה מהדחיסות והמתיקות של הבראוניז לעומת החצי הבשרי שטען כי המנה בנאלית ובלתי זכירה. גם לגבי הקינוח השני הייתה מחלוקת. הקרניבורית לא הבינה את הקונספט של המנה ואת המפגש הלא ברור בין המרכיבים, אך הצמחונית דווקא אהבה את הניגוד של החמיצות הלימונית לעומת המתיקות של הקציפה והתותים. עם זאת, הפרופורציות בין המרכיבים פגעו בקינוח. פחות קרם לימון ויותר קציפת מסקרפונה היו עושים חסד עם המנה.

אם במתוק עסקינן, ציפור שמנמנה לחשה לנו שכדאי היה להזמין את הפרנץ' טוסט המושחת. בשורה תחתונה, יש קואליציה שמסכימה שקפה יום טוב פיצח את השיטה. אוכל טעים, אווירה בוהמית ומיקום מנצח.
הצמחונית: 4.5 כרוביות | הבשרית: 4.5 סטייקים