בית הדרקון עונה 2 פרק 4: סוף סוף קצת פורנו דרקונים

אחרי שלושה פרקים של דשדוש, שלא לומר שעמום קל, הפרק הרביעי של "בית הדרקון" העביר הילוך וקיבלנו קרב דרקונים נאה, כמה מיתות דרמטיות, מהלכים עם השלכות (!) ובעיקר התקדמות משמעותית בעלילה, דבר שלא קרה מאז העונה הרביעית של "משחקי הכס" // הריקאפ שחיכיתם לו צועק אש אש אש
הפרק הקודם נגמר עם עימות פרונטלי משעמם של ראינירה ואליסנט. שיח מיותר שהיה אפשר גם בלעדיו. אבל העיקר שעכשיו, אחרי שאליסנט גנבה במרמה את הכס, אחרי שאאימונד רצח את הילד שלה ואחרי כל החיכוכים בעונה הקודמת – עכשיו ראינירה יודעת שאין מנוס ממלחמה.
>> בפרק הקודם: תביאו כבר סערת חרבות וריקוד עם דרקונים
הדבר המרכזי שקורה בתחילת הפרק וכולם מדברים עליו הוא ההתחזקות של קריסטון קול, שממשיך לצבור צבא בזמן שראינירה ודאמון בנפרד. למרות שבתור ימין המלך הוא מעלה גיחוך, הוא יודע איך להוביל צבא וזהו מקור גאוותו (שעוד תפגע בו כנראה בהמשך). לראשונה קוראים לקריסטון קול בכינויו, "Kingmaker", והוא אף מקבל בתמורה לכך יריקה בפרצוף מלורד דארקלין, אותו הוא מוציא להורג בעריפת ראש כדי להראות מה קורה למי שלא יילחם עבור גוזל הכתר, המלך אאיגון השני.

אחרי כיבוש מוצלח הוא מקבל מכתב ובו פקודות המורות לו לנוע אל "קן העורב", מקום מושבו של בית סטאונטון. אנחנו מתחילים לראות את הפער בין גווין הייטאוור האצילי לבין קריסטון קול, שמפרק לפרק הופך לאכזרי יותר, ולמען האמת? אני אוהב את הכיוון הזה. למרות שבכל פעם שהוא יכול למות הוא שורד, כולנו נחכה יפה יפה לרגע שבו הוא ימות מוות אכזרי וכואב (בתקווה).
בינתיים, במעלה המלך, אאיגון מתחיל לאבד את סבלנותו מול המועצה המרדנית שלו לאחר שהוא מגלה שדאמון כבש את הארנהול (חוב קטן מהריקאפ הקודם: בשל בלבול בין בית טאלי ובית סטרונג כתבתי שהוא כבש את ריברן. זה כמובן לא נכון, מבקש מחילה מכל מעריץ פנאט שלמד את כל מפת ווסטרוז בעל פה). מי ששלח את קריסטון קול אל עבר "קן העורב" הוא לא אחר מאשר האח חסר העין, אאימונד, שמוכיח את חוכמתו האסטרטגית ומנסה לנתק את ראינירה ודאמון מהאדמה.

במקביל, אאיגון מתרגז ומתעמת עם אימו, אליסנט, שנוזפת בו על כך שהוא משתגע כמלך מבלי שלמד איך להיות מלך. קו העלילה של אאיגון תואם את הדם החם של משפחת טארגאריין, כפי שלמדנו עם דאינריז ועם המלך המשוגע לפניה. אאיגון התחיל בתור ילד-מלך שרוצה שיאהבו אותו, אבל המוות של בנו שיבש אותו לגמרי וכעת הוא מרבה בשתיית יין ותאוות נקם. בהמון מובנים הוא גם מזכיר את ג'ופרי באראתיאון (שתכלס היה לניסטר על מלא), שבדיוק כמו אאיגון היה צריך להזכיר לכולם שהוא המלך.

לאורך כל הפרק אנחנו רואים מעין הכנה לקרב הגדול שכביכול לא יודעים מתי יתרחש, ולרגע כבר כמעט התייאשתי וחשבתי שזה לא הולך לקרות, כי הכל פשוט נראה כמו עוד מאותו הדבר: אליסנט מזהירה שתהיה מלחמה, המועצה של ראינירה מתמהמהת בויכוחים שהפכו לקצת לעוסים, דאמון מטייל בין חזיונות לגיוס צבא בהרנהול בזמן שהמכשפה מסיתה אותו נגד ראינירה וקריסטון קול ממשיך לכבוש מבצרים. התקדמות מינימלית על אש קטנה – עד שהאש מתלקחת בחצי השני של הפרק בקרב של קן העורב. סוף כל סוף אנחנו חוזים בעימות ישיר עם השלכות משמעותיות.
זה נחמד שמצליחים לספק לנו פורנו דרקונים לצד התקדמות הגיונית ומשמעותית בעלילה, דבר כזה לא קרה מאז העונה הרביעית של "משחקי הכס", ואכן יש לנו בקרב הזה אבידות משמעותיות. בהתחלה נדמה שידו של סר קריסטון קול היא על העליונה, עד שרייניס טארגריין מאזנת את הכוחות עם הדרקון שלה. פעם אחרונה שראינו בפעולה את הדרקון שלה, מלייס, הייתה בסוף העונה הקודמת, כשרייניס בייסיקלי ביצעה פיגוע טרור בטקס ההמלכה של אאיגון. הסיוע בהחלט משנה את מאזן הכוחות ושורף כמעט את כל הצבא שקריסטן קול גייס.

המזל הוא שאאימונד חכם והביא איתו את וייגאר, הדרקון הכי גדול ומפחיד שיש בארסנל הדרקונים הטארגארייני. בזמן שרייניס טסה בנונשלנט ושורפת חיילים, מבחין אאימונד מתוך מקום המסתור שלו ביער באאיגון שמצטרף לקרב עם הדרקון סאנפייר, חסר ניסיון לחלוטין. הבחירה הפזיזה להצטרף לקרב היא למעשה המשך ההקבלה שראינו בפרק הקודם בין אליסנט לראינירה – לפני הקרב ראינו את ג'ייס מתנדב ראשון לעלות על הדרקון, אך ראינירה מסרבת בשל חוסר הניסיון שלו וחשיבותו כיורש העצר ואפילו מספרת לו על "שיר של אש וקרח". אאיגון לא הקשיב לעצת אמו, וכמובן נופל מהדרקון שלו אחרי שוייגאר שורף אותו ואת רייניס יחד (אל תשתו ותעופו, ילדים).

בסוף הקרב, קריסטון קול ואאימונד מוצאים את אאיגון שוכב לצד סאנפייר שעדיין נושם, אבל מאד פצוע. העובדה שסאנפייר שרד כנראה מרמזת שגם הרוכב שלו, המלך אאיגון, ישרוד. תקופת ההחלמה הולכת לסדר לאאימונד הזדמנות זהב לשבת על כסא המלך ויהיה מעניין לראות את זה קורה. גם רייניס היא אבידה כואבת, מעבר לסיפור הטרגי שלה בתור "המלכה שלא הייתה", היא איזנה את המועצה הקשה של ראינירה וממש לימדה אותה איך להיות מלכה ואיזה שיקולים לקבל. המוות שלה מהווה פגיעה קשה בראינירה ויהיה לה הרבה יותר קשה כעת לנהל את המועצה.

האם הפרק הרביעי עשה משהו מפתיע במיוחד? לא, אבל הוא בהחלט קידם את העלילה באופן משמעותי, עם אדמה חרוכה, קרב שלא ברור אם הוכרע ואבידות קשות לשני הצדדים. אאיגון כנראה יהיה מושבת, הדרקון שלו פצוע קשה, ראינירה איבדה יועצת חשובה ודרקון והמלחמה עוד רחוקה מלהיגמר. אחרי טיזינג שלא היה מבייש את מצבנו מול לבנון, אנחנו סוף סוף מקבלים את מה שרצינו: השלכות. זה כל מה שהיה צריך כדי להצדיק את הצפייה בעונה הזאת.
רשימת מתים: המון חיילים מבית דארקלין, לורד דארקלין, כמעט כל הצבא של סר קריסטון קול, מלייס, רייניס – שהיא הנרצחת החשובה הראשונה מאז מותו של וייסריז. רק עכשיו זה מרגיש שהסדרה באמת התחילה.