במיטה בלי מדונה: אנשי מוזיקה בוחרים את אלבום המזמוזים האולטימטיבי
יש מסיבה בתחתונים שלכם ואנחנו מוזמנים? תכף נעלה אליכם לדירה לשמוע תקליטים? כדאי שתבחרו את האלבום המתאים לתנועות אגן נמרצות ונענועים. אנשי מוזיקה שאחנו אוהבים בוחרים בשבילנו את האלבום המושלם להתמזמז לצליליו
קרן דוניץ, חברת באטרינג טריו וקולקטיב Raw Tapes
"Cosmogramma Alt Takes" של Flying Lotus ,"אינתה עומרי" של אום כולתום
שתי המלצות שמתאימות לשני סוגים שונים של אנרגיה: אלבום האאוט טייקס של פליינג לוטוס מביא גרסאות יפהפיות ומעניינות לקטעים מאלבומו " Cosmogramma ". הוא פותח בקטע סולו נבל מרופד באפקט ריברב, נע בין ביטים עגולים ונעימים והזיות חלליות מלאות גרוב, ומסתיים ברמיקס של טיבס שכמו שט על פני מים. לאטיים ולאטיות שבינינו הייתי ממליצה לשים פליי על איזשהו סשן מלא של אום כולתום. "אינתה עומרי" תהיה הבחירה הקלאסית – מתחיל בעדינות, מתפתח לאט, מפתיע ברגעים הנכונים,מתמשך בנזילות ונוטף אהבה נוגעת.
דנה קסלר, מוזיקאית ועיתונאית
"CrazySexyCool" של TLC
מזמוזים זה מה שעושים כשצעירים, עם אנשים שלא מכירים, לפני שיש ילדים וכל זה. אם אני זוכרת נכון, בשביל להוציא אותם אל הפועל צריך הרבה אלכוהול ומוזיקה סקסית, לא מצחיקה או מתבקשת מדי )דרושה רמת מקצוענות גבוהה מאוד כדי להצליח באמת לעשות משהו לצלילי בארי ווייט או פרינס(, אך משעשעת מספיק כדי שאפשר יהיה להריץ עליה דאחקות קלילות שישברו את הקרח ויאיצו את בוא המזמוז. לפיכך דיסק המזמוזים האולטימטיבי הוא " "CrazySexyCool של TLC . אין כמו אר נ' בי ניינטיזי נימוח ומופק היטב לפרץ נוסטלגיה מְקָרֵב ולחגיגה באזור החלציים.
סגול 59 , ראפר ועיתונאי
"Music to Make Love to Your Old Lady By" של Lovage
הסופר גרופ שהוציא את האלבום הזה ב־ 2001 מונהג על ידי הדי.ג'יי דן דה אוטומייטורו כולל גם את מייק פאטון, דיימון אלבארן, ג'ניפר צ'ארלס, קיד קואלה, פרינס פול, אפריקה במבטה ועוד. המוזיקה מושפעת מסול ו־ Fאנק, מהיפ הופ רך, מפסקולי סרטים צ'יזיים מהסבנטיז ומקטלוג החרמנות האינסופי של סרז' גינזבורג. אפשר לשמוע את האלבום הזה גם בפרספקטיבה אירונית היפסטרית, אבל זה עשוי לחבל בהנאה. הסקס כאן הוא מוטיב ראשי, הביטים חושניים ומלטפים, והסך הכל בהחלט מתאים לשמש רקע מושלם לעניינים שהשטיפה יפה להם.
אור אדרי, בסיסטית בצמד ריאו ובלהקת מונטיפיורי
"Tender Buttons" של Broadcast
לא שיצא לי לבחון את האלבום הזה ספציפית לנושא הנדון, אבל אני מנחשת שאלבום שעשוי מהחומרים האלה הוא מצע מושלם למזמוזי איכות, ללא התוספת המביכה של דרמה וקלישאות מוזיקליות דביקות שעלולות לעתים לקלקל אווירה נכונה. מעטפת נעימה ומלטפת של שירה בלחישות – ענוגה ורחוקה, שימוש מדויק בסינתיסייזרים וגיטרות עם סאונד עגול, חם ואפל – אל מול אסופת צלילים צורמים וחצי מעיקים שבאים בדיוק מאותם המקומות. כל אלה מתערבבים יחד בחלל של האלבום כולו בצורה אחידה ויכניסו למוד הנכון, גם אם אתם במצב רוח ציני במיוחד.
קוואמי, רדיו הקצה
"VOODOO" של דיאנג’לו
מכל האלבומים הסקסיים שאני מכיר, כנראה אין אחד שעושה לי את זה יותר. וודו הוא פרטנר חלומי כל כך – בין הסדינים או איפה שאתם לא אוהבים לעשות את זה. דיאנג'לו – שהיה אחת האושיות הבולטות בגל הניו סול המבריק של תחילת שנות ה־ 2000 – רקם את כל האלבום השני שלו כאיש של פורפליי. הוא לוקח את הזמן, נוגע בעדינות בכל החושים עד שהוא מטריף את כולם בנקודות השיא שלו, שמפוזרות לאורך המאסטרפיס הזה, שכשמו כן הוא. מוזר בכלל שאני כותב עליו בלשון זכר. בשבילי " VOODOO " היא אישה.
איילון קורח (A), סולן להקת המפשעות ושחקן תיאטרון
"Medicine Fuck Dream" של Greg Ashley
להזדיין אפשר עם כל מוזיקה. לעשות אהבה מתוקה, לעומת זאת, אפשר רק בשקט, או עם אלבומים מסוימים מאוד. " Medicine Fuck Dream " שהוציא גרג אשלי ב־ 2003 הוא כזה. תקליט פולק פסיכדלי שרק השם שלו גורם להקשחה קלה באזור המפשעה, שכולו שירים על אהבה, אלימות, דת ומוות. דמיינו מחט באורך 20 ס״מ שננעצת בהילוך אטי בלב, פסנתרים עצובים שעולים באש ותחושת חטא קדום ורצון להיענש באורגזמות כפולות.
נרקיס טפלר, די.ג’יי
"Midnight Love" של מרווין גיי
התלבטתי בין " "Lovage", "Bloom של ביץ' האוס ומרווין גיי. בסוף זכה האחרון, כי אין מה לעשות, לשחורים יש הכי הרבה סקס אפיל. מרווין גיי עם Midnight Love" " שנוצר בתחילת שנות ה־ 80 הם עבורי קפסולת זמן של זיכרונות מתוקים ובה פורנו רך, מגע ספק מוכר מהעבר, שילוב של תשוקה ותמימות וערמות של גרוב, סקסופונים ומקהלה אלוהית. למרווין גיי יש קול שממנו מייצרים חשקים. ב"סקשואל הילינג" תמיד אפשר לעצור לרגע של מודעות עצמית ולצחוק רגע יחד על הסאבטקסט הברור.
בועז כהן, שדרן ב־ 88FM , חבר להקת פונץ’ ועיתונאי
Motor Psycho /Mudhoney /Finders
Keepers – פסקול סרטי ראס מאייר
אפשר להגיד הרבה דברים על הבמאי חובב השדיים ראס מאייר. אי אפשר בשום פנים ואופן להאשים אותו בהתחסדות או בפוליטיקלי קורקט. מאייר הפך את עצמו לאליל בזכות סרטים כמו "עמק הבובות" ו"מהר יותר, חתלתולה, להרוג! להרוג!"; וגם בשל חיבתו המופגנת למוזיקה מתוזמרת, עולצת, עוטפת ונוטפת שליוותה את סרטיו. האוסף הזה, כמו סרטיו של הבמאי המנוח, יצא ב־ 1996 על גבי דיסק מושקע, והפך לאבן פינה בכל תקליטיה של חובב קאמפ.
אייל גולדמן, די.ג’יי
The Orb’s Adventures Beyond The"
"Ultraworld של The Orb
כשאני מזמין מישהי אליי הביתה לשמוע תקליטים, היא צריכה להבין שאני באמת הולך להשמיע לה תקליטים. כל הלילה. ולהכריח אותה להקשיב להם. מתוקף היותי גיק מוזיקלי לקח לי הרבה שנים להבין שזה רק מטבע לשון ולא העניין עצמו. אבל אם במזמוזים עסקינן, " The Orb’s Adventures Beyond The Ultraworld " הוא אלבום מושלם: א. הוא כפול ב. הוא מזכיר את "דארק סייד" הטחון ג. יש בו מעט מאוד טקסטים שעלולים ליצור בלבול ברגעים קריטיים ובהתאם לסיטואציה. אה, ויש מצב גם למשהו של Slayer ברקע לשם גיוון. ישנן בנות, אתם יודעים.
עמי פרידמן, כתב המוזיקה של Ynet
"War Stories" של Unkle
האלבום הזה של Unkle מ־ 2007 הוא מסע מעניין בין מקצבים, מרקמים ומצבי צבירה משתנים, וכמו סשן טוב גם הוא מקבל גוונים שונים עם כל טראק ותנוחה שעוברת. מ" Chemistry " משפריץ התשוקה דרך " Hold My Hand " הרפטטיבי והמכני, מ" Burn My Shadow " שכולו דחיפות טרגית ועד Persons & Machinery" " המשועשע מעצמו. על הדרך הוא מכיל גם את " Restless " – ממתק אינדסטריאל Fאנק בחסות איש קווינז אוף דה סטון אייג', ג'וש הומי, שזועק קליימקס מכל צליל שבו. בשם האלבום אפשר למצוא רמיזה קטנה לגרעין שבלב כל אקט מיני באשר הוא. שהרי מהו משגל אם לא יציאה לקרב על החיים, הכרזת מלחמה על שגרה שוחקת, כיבוש מטרות והשגת יעדים.