איך בן סטילר הפך מהפרחח הקומי של הניינטיז למוח מאחורי "ניתוק"

סדרת הפרסטיג' של אפל TV הגשימה חלום לקומיקאי המתוק-מריר, שהתחיל בתור סמל של דור האיקס, הפך לכוכב קומדיות ענק - אבל תמיד רצה לחזור לאהבה האמיתית שלו ולביים. ואם "ניתוק" זה מה שיוצא כשהוא מאחורי המצלמה, בבקשה תנו לו לביים גם פרסומות לחיתולים אם בא לו
לאחר שלוש שנות ציפייה, דרמת המד"ב "ניתוק" חוזרת לעונה שנייה באפל TV. סדרת האיכות על עובדי המשרד שמנתקים את עצמם מהחיים בחוץ והתאגיד המסתורי ששולט בהם זכתה לביקורות אוהדות בזכות תסריט מתוחכם, צוות שחקנים מוכשר ובימוי פנטסטי שהופקד בידי אחד – בן סטילר, שגם מפיק בפועל את היצירה. כן, אותו סטילר שהיה כוכב קולנוע גדול בנייטיז ושנות האלפיים המוקדמות, זה שכיכב בקומדיות פרועות כמו "זולנדר" או "דודג'בול". אז איך הפך אותו פרחח קומי צעיר לבימאי של סדרת הפרסטיג' הכי מעניינת כרגע על המסך?
>> הלב הכי פראי: דיוויד לינץ' היה אלוף ביצירת סיוטים יפהפיים
בן סטילר נולד ב-1965 בניו-יורק לזוג הקומיקאים אן מירה וג'רי סטילר. את ג'רי אתם ודאי מכירים מתפקידו האגדי בתור פרנק קוסטנזה בסיינפלד, אבל בשנות השישים הוא ואשתו אן היו צמד קומדיה מצליח שהופיעו בתוכניות טלוויזיה כמו "המופע של אד סאליבן". כן, סטילר גדל במשפחת שואוביז, מה שנקרא היום "נפו-בייבי", ובהתאם כבר מגיל צעיר קיבל תפקידים קטנים בסדרות וסרטים, אבל הכישרון היה שם, גם בראשית הדרך.
בגיל 22 הפיק, ביים וכיכב בסרט קומדיה קצר בשם "The Hustler of Money", יחד עם ג'ון מהוני (מרטין קריין מ"פרייז'ר"). הסרט היה פרודיה על סרטו של סקורסזה "צבע הכסף", על שחקן ביליארד צעיר בגילומו של טום קרוז והמנטור שלו פול ניומן. סטילר שיחק את קרוז, מהוני את ניומן ובמקום ביליארד הספורט היה באולינג. האהבה הזאת לפרודיות מדויקות על סרטים עכשוויים, כמו גם האהבה לחקות את טום קרוז, עוד תלווה את סטילר בעתיד.
מפיקי "סאטרדיי נייט לייב" ראו את הסרט הקצר, והציעו לסטילר להצטרף לתוכנית כשחקן וכותב. עם זאת, סטילר הצעיר עזב את SNL לאחר ארבעה פרקים בלבד, ובראיון שנתן לאחרונה הודה שהיה "לחוץ מדי" מההופעות החיות בתכנית, ורצה בעיקר לעשות סרטים קצרים. אמרנו, נפו בייבי. ההזדמנות הזאת ניתנה לו כאשר יצר את "המופע של בן סטילר", תכנית המערכונים הניינטיזית בטירוף בכיכובם של סטילר עצמו, ג'נין גרופאלו, אנדי דיק ובוב אודנקירק. התכנית שרדה רק עונה אחת ברשת פוקס, אבל קיבלה ביקורות אוהדות על הפרודיות הקולנועיות המוזרות שלה ואף זכתה באמי על כתיבה – אבל לסטילר עדיין הייתה חסרה הצלחה של ממש.
ב-1994 סטילר זכה לביים את סרטו הראשון "מציאות נושכת", דרמה-קומית-רומנטית בכיכובם של וינונה ריידר, אית'ן הוק וסטילר. כמו המופע של בן סטילר, "מציאות נושכת" מייצגת את שנות התשעים, ואת תסכול דור האיקס שאפיין את העשור ההוא. סרטו הבא של סטילר כבמאי היה הקומדיה השחורה "כייבל גאי", קומדיית קרינג' שהקדימה את זמנה, ולכן התרסקה בקופות ובישרה את הכישלון הראשון בקריירה של ג'ים קארי. סטילר לקח הפסקה מבימוי, והפך לכוכב של קומדיות רבות כמו "משתגעים על מארי", "פגוש את ההורים" ו"מיסטרי מן".
אבל חיידק הבימוי המשיך לדבוק בסטילר. ב-2001 הוא ביים וכיכב ב"זולנדר", הקומדיה האייקונית על דוגמן מטומטם שנאלץ לחשוף קנוניה עולמית. הסרט, שהיה מבוסס על סרט קצר שיצר סטילר בשביל טקס פרסי אופנה ב-VH1, נחשב כיום לסרט קאלט – אבל כשיצא רק שבועיים לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, הוא קיבל ביקורות שליליות ולא זכה להצלחה רבה. נראה שסטילר הצליח להפוך לכוכב, אבל לא מצא הצלחה אמיתית דווקא בדבר שהכי אהב. הוא המשיך להופיע בסרטים מצליחים, ועשה הופעות אורח בסרטים של חבריו וויל פרל וג'ק בלאק, אבל רק ב-2008 חזר לביים, ונראה שעם קצת טינה להוליווד. הסרט שיצר היה "רעם טרופי" – סאטירה פרועה על תעשיית הקולנוע האמריקאית, שזכתה להצלחה אדירה בקופות, אצל המבקרים ואף הרוויחה לרוברט דאוני ג'וניור מועמדות לאוסקר.
עם השנים סטילר זכה לעוד הצלחות (תפיקידים ראשיים בשוברי הקופות "לילה מטורף במוזיאון" ו"מדגסקר") וגם כמה כישלונות (בימוי "זולנדר 2" ו"חייו הסודיים של וולטר מיטי" האנדרייטד). לאחר שביים ב-2018 את המיני-סדרה הדרמטית "הבריחה מדנמורה" – שלא לדבר על "ניתוק" – נראה שהוא פורש לחלוטין מעולם הקומדיה, אבל לאחרונה דווקא כיכב בסרט חג המולד הקומי "מפצחי האגוזים" בדיסני+.
סטילר הוא, כנראה, אדם שהולך לאן שהמוזה לוקחת אותו – בין אם זה לעזוב תכנית כמו SNL אחרי ארבעה פרקים או לביים סדרת מד"ב שאפתנית לשירות סטרימינג חדש. בראיון שנערך השבוע הוא הודה שכיכב ב"לילה מטורף במוזיאון" מתוך נוסטלגיה למוזיאון הטבע שבמרכז הסרט. אחרי שהיה אחד הפרצופים הבולטים של שנות התשעים והאלפיים המוקדמות, נראה שכיום הוא פשוט עושה מה שבא לו – ומדי פעם אנחנו מקבלים יצירת מופת כמו "ניתוק", בזכות זה.