שילה ברופלובסקי, אמא של קייל מ"סאות' פארק", יוצאת ממונית לבנה עם לוחית רישוי צהובה. לפניה עומד משרד ירושלמי עתיק. היא פורצת את הדלת וצועקת בפני האיש שעומד מולה: "מי אתה חושב שאתה? הורג אלפים ומשטח שכונות, ואז מתכסה ביהדות כאילו זה מחסה מביקורת?!". מולה עמדה, בפה שמוט ובהבעה ריקה מתוכן, דמותו המצוירת של יהודי אחד ושמו בנימין נתניהו. ליגה אחרת. האן.בי.איי של הסאטירה. זה לקח 30 שנה אבל הנה הוא הגיע לטופ.

ההתחלה: אמריקה ב"חרצופים" ושלטון הפקידים בחמישיה הקאמרית

בחודש מאי הקרוב, ימלאו שלושים שנה לבחירות (הטראגיות) שבהן הפך נתניהו לראשונה לראש הממשלה. מתוך שלושים השנה הללו, ב-17 הוא עמד בראש. ציוות המילים "ראש הממשלה בנימין נתניהו" הפך לעובדת חיים. חוק טבע, משהו שהוא יסוד הקיום של תומכיו ומתנגדיו כאחד. מישהו שהוא חלק אינטגרלי מהחיים שלנו.אם קיבלנו את הנחת היסוד הזאת, הרי שזה משתקף בכל תחומי החיים וכמובן שבסאטירה. כשנמצאים כל כך הרבה זמן במוקד הכוח, רק טבעי ומתבקש לעמוד במוקד הסאטירה.

מ"החרצופים" ו"זהו זה" ועד "ארץ נהדרת", נתניהו הופיע בדרך כזו או אחרת כמעט בכל תכנית סאטירה משמעותית שהיתה כאן. הוא הופיע בגרסאות שונות, במצבים נפשיים שונים, בתפקידים שונים שמילא בחיינו (פעם שר אוצר ופעם ראש אופוזיציה, פעם ראש ממשלה ופעם ראש ממשלה), אבל תמיד היה שם, דומיננטי יותר מכל דמות פוליטית אחרת שחווינו. לטוב, ובעיקר לרע.

נתניהו עלה על הכוונת הסאטירית עוד בימים שהיה כאן רק ערוץ אחד וחיקוי של טוביה צפיר ביום שישי בערב היה מקבל כ-90 אחוז רייטינג, אבל "החרצופים" – שעלתה במרץ 1996, חודשיים לפני הבחירות שבהן ניצח את שמעון פרס, הייתה הראשונה שהתייחסה אליו כאל מטרה מרכזית. נתניהו של התכניות הראשונות היה – מי זוכר – הדבר החדש והמרענן, ההוא שהגיע מאמריקה ולמד לדבר למצלמה, הצלופח שידע למכור לכולם את מה שרצו לשמוע, בעיקר איש מאוד ערמומי. וכן, לצידו הייתה גם שרה, על משקל ביל והילארי קלינטון, הזוג הנוצץ שמזנק אל התודעה וינצח את הבחירות. בקיצור, משהו לא מכאן. משהו שמשדר חו"ל.

>> ילדים רעים: דירוג 20 הסדרות הישראליות הטובות של השנה
https://timeout.co.il/%d7%94%d7%a1%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%a4%d7%94/>> אל תשכחו את אברהם: 15 הרגעים הכי מטומטמים של השנהhttps://timeout.co.il/%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%aa%d7%a9%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%9e%d7%99%d7%9d/

באותן שנים, בעיקר אחרי הבחירות, מי שעוד השתמשו בדמותו – בעקיפין – היו גם חברי "החמישייה הקאמרית". לא היה שם חיקוי ישיר של נתניהו ("החמישייה" מעולם לא הצטיינה בחיקויים), אבל סדרת מערכונים בכיכובו של מנשה נוי (עם בלורית מאוד אופיינית וקול באס, שקשה לטעות בו) עשתה את העבודה בלי להתאמץ יותר מדי. כמו המערכון שבו התווכח עם פקיד על תנאי העבודה שלו – עם שורת המחץ "אתה יודע מה? אין שלום". כשהפקיד (רמי הויברגר) שואל אותו: "לא תתן תמורה למשכורת?", הוא ענה: "בכסף הזה אני לא נותן".

שני אלמנטים מרכזיים נוספים עמדו ביחס הסאטירי לנתניהו בגרסה הראשונה: רדיפת השמלות – ובעיקר השקרים. באחד המערכונים של "החרצופים" נתניהו ממש הוצג בדמותו של פינוקיו ("ביבינוקיו"), ובשיר אחר בתוכנית הוא שר "חפשו אותי כדי לדעת מי כנגד התקשורת הוא מסית/ חפשו אותי כדי לדעת מה מר פינקלשטיין אומר לי להגיד". וזה באמצע הניינטיז, כן?גם ב"זהו זה", מטבע הדברים, הופיעה דמותו של נתניהו לא אחת. וגם אצל יצפאן. המכנה המשותף לתכניות הסאטירה של שנות התשעים היה שהן הציגו את נתניהו ככלי ריק. מוכר רהיטים לשעבר, שיודע לדבר נכון, אבל לא ממש עומד על עקרונות מסוימים. ב-17 במאי 1999, נתניהו הפסיד בבחירות לאהוד ברק והתחושה הייתה שתם העידן הקצרצר שלו בפוליטיקה. כמה מעט ידענו.

האבולוציה: הנוכל השרמנטי עם הסיגר והאיש המזיע בפאניקה

הפעם הבאה שבה יצוץ נתניהו תהיה כמה שנים טובות אחר כך. ראש הממשלה הוא אריאל שרון ונתניהו חוזר בתור שר האוצר שלו – שמוביל תכנית כלכלית דרמטית. נתניהו (והסיגר) מופיעים לא מעט בתכנית של אלי יצפאן בערוץ 3, אבל בעיקר מזנקים לפריים טיים של ערוץ 2 בתוכנית סאטירה חדשה שעולה בנובמבר 2003 בשידורי קשת. קראו לה "ארץ נהדרת".

כשמריאנו אידלמן גילם לראשונה את נתניהו ב"ארץ", בתכנית הבכורה שלה, זה היה נתניהו הנהנתן. בפארודיה על פרסומת לדאורדורנט שרצה אז על המסך, נתניהו חיקה את מיסטר ביג מ"סקס והעיר הגדולה" שאמר: "וומן, יו מוב, יו דאנס, יור אמייזינג". הצ'ארמריות הישנה פלוס רדיפת השמלות היו שם – ומעל הכל הסיגרים, סמל לעושר המוגזם ולדיסוננס בינו ובין המצב הכלכלי המידרדר של התקופה.

השלב הבא באבולוציה של דמותו ב"ארץ נהדרת" היה סביב בחירות 2006, בהן נתניהו כבר היה מובס יחסית, מנהיג הליכוד המצטמק אל מול העוצמה של קדימה בראשות שרון (ואחר כך אולמרט). שם, נתניהו בייאושו כבר היה "הפאניקר", המזיע ממסיבת העיתונאים המפורסמת שבה הודיע על התפטרותו ובעיקר מי שרואה צל הרים כהרים – מתעלם מהמצב בתוך מדינת ישראל, ואוהב ממש לדבר על חמאס ואיראן. יש דברים שלא השתנו.

בלילה שבו נתניהו חזר לשלטון (10 בפברואר 2009), הגורם האמיתי שממנו "ארץ" – ואולי גם הצופים שלה – פחדו, היה בכלל אביגדור ליברמן ומערכון "הכלבים" המפורסם. נתניהו אמנם הפך לראש ממשלה, אבל התחושה הייתה שהוא אינו עומד בפני עצמו ושהוא יעשה הכל כדי לרצות את הקיצוניים, שמחזיקים לו את הממשלה. כך היה גם בהמשך כשדמותה של רוווחוול המתנחלת שרה לו "תעשה מה שנגיד לך" עם ד"ש מרייג' אגיינסט דה משין, ואחר כך גם הגיע "זמן הבן גביר", שבו הבן גביר יורה לרצפה ונתניהו רוקד סטפס בין הכדורים. הכתובת הייתה על הקיר.

שנות המהפך: מנוכל שרמנטי לדיקטטור פרנואיד ומפחיד

לאורך השנים ספגה "ארץ נהדרת" הרבה ביקורת על החיקוי החלבי וה"חמוד מדי" של נתניהו, אבל בקדנציה השלישית של נתניהו התחולל טוויסט משמעותי בעמדת התוכנית כלפיו.במערכון שהתבסס על השיר "עשיתי" של ג'ימבו ג'ייhttps://www.youtube.com/watch?v=UuhXquNcATw(2017), עברו על כל תיקי נתניהו, והפאנץ' הגיע בבית האחרון: "לא עשיתי שלום, לא משא ומתן/ לא עשיתי הרבה עם הכור באיראן/ לא עשיתי כלום לצמצום פערים/ לא עשיתי דבר להוריד ת'מחירים/ אז איך בכל זאת לקחתי בחירות?/ עשיתי את מה שאני יודע לעשות – עשיתי מהמשטרה שקרנים/ משב"כ פחדנים, מבג"ץ חתרנים/ מהשמאל בוגדים, מהנכים פקקים/ על הנשיא צרכים/ עשיתי מחצי העם חמוצים/ בקיצור: שיסיתי, שיסיתי, שיסיתי".

זה היה קו השבר – שאחריו נתניהו של "ארץ נהדרת" כבר לא חזר להיות הנוכל הריקני והשרמנטי של תחילת הדרף. אם פעם הציגו אותו כשקרן פתולוגי, עכשיו החשש הוא שהמטרה האמיתית שלו היא להסית ציבור בציבור לטובת מטרה שהוגדרה בשיר אחר בתוכנית: "הדמוקרטיה היא אסון/ החוק מפריע לשלטון/ אז בקרוב אני אומר – נבחר לנו פורמט אחר/ ביבי, ביבי, ביביקרטיה". כלומר, נתניהו הוא כבר לא הסוחר התחמן עם הסיגר, אלא המנהיג הכוחני, הסמכותני, שהמטרה שלו היא לשלוט בכל מחיר, ללא מעצורים וללא התחשבות בשומרי הסף.

בתוכניות של "ארץ נהדרת" פוסט-7.10, משהו בנתניהו של אידלמן השתנה. הוא היה יותר טרוט עיניים, יותר מבוהל, רדוף ופרנואיד, ובעיקר כזה עם הכתם על המצח שלא יורד. אבל לאט לאט, גם התחושה שהוא נושא עליו איזשהו כתם נמחקת – הזחיחות של נתניהו במציאות, כמו של הדמות, חזרה בענק. עכשיו היא מגיעה עם תאוות שלטון בלתי נתפסת שכבר לא יכולה להיות מצחיקה או קלילה כמו דמות של מריאנו. זה כבר נתניהו אחר, פופוליסט יותר ומפחיד יותר מאי פעם.

אבל למה בחו"ל: מחיקוי של וויל פארל לכאפה מסאות' פארק

ומה לגבי הסאטירה הבינלאומית? כאן צריך להודות שעד הגל האחרון, נתניהו לא היה ממש על הרדאר של הסאטיריקנים אמריקנים. ב-SNL, למשל, הוא הופיע רק פעם אחת – באופן די שולי. זה היה סביב הסכמי וואי, כשראש הממשלה נתניהו ויו"ר הרשות יאסר ערפאת באו להציג את ההסכם. את נתניהו, אגב, חיקה וויל פארל (אם תרצו, סוג של מחמאה), אבל המערכון יותר צחק על ישראל ושכנותיה במזרח התיכון ועל הריב בן אלפי השנים על שטח בגודל חוות בקר בטקסס.

מי שכן התייחס אליו לא מעט – בצורות שונות ובשלל תוכניות – הוא ג'ון סטיוארט, המגיש הגדול של ה"דיילי שואו", שהתייחס בלעג מופגן לנתניהו עוד ב-2015, כשכינה את הנאום של נתניהו בקונגרס בתור "המציצה הכי גדולה שיהודי קיבל אי פעם"; וגם לאחרונה, סביב המלחמה מול איראן, נהנה סטיוארט לחבוט בנתניהו כשהציג את אזהרותיו החוזרות ונשנות של נתניהו ש"איראן מתקרבת לפצצה". ג'ון אוליבר, שפרץ לתודעה בתוכניתו של סטיוארט, נהנה גם הוא לחבוט בנתניהו לא מעט בתוכנית המצוינת שלו ב-HBO.

אבל דווקא סאטיריקן אחר מייצג הכי טוב את הפער שבין נתניהו של פעם לזה של היום:ביל מאהר, הקומיקאי הוותיק שמגיש תכנית ברשת HBO, היה ממעריציו של נתניהו. ב-2006, לפני הבחירות בישראל, הוא אפילו אירח אותו בתכנית שלו לראיון מפרגן יחסית. נתניהו, אגב, התראיין אצל מאהר שוב ב-2022, הפעם כדי לקדם את הספר שכתב. מאהר גם ידוע בתור תומך נלהב מאוד של ישראל, כולל בסבב הנוכחי מול עזה. אבל דעתו על נתניהו די השתנתה. בשיחה עם אוליבר סטון לפני שנה, הוא אמר: "נתניהו תמיד הבטיח שהוא מר ביטחון, אבל הוא דפק את זה. הוא גם הלך רחוק מדי מול בתי המשפט".

וזה מתחבר, אם תרצו, לרגע שבו טריי פארקר ומאט סטון שלחו את החצים שלהם לעבר נתניהו. קל מאוד לייחס את ההאשמות נגד ישראל רק לאנטישמיות, אבל האמת היא שגם אנשים שנטיית ליבם היא לטובת ישראל, לא ממש מבינים את המלחמה הנוכחית שלה ובעיקר את הממשלה הנוכחית שלה. הם ראו בישראל את מה שהיא אמורה להיות – מעוז דמוקרטי ליברלי בתוך ים איסלמי רדיקלי שוצף; ואז הם נתקלים בממשלה שמלאה במשיחיים קיצוניים שקוראים "להשמיד את עזה", ובראש ממשלה שלא מציב חזון אחר שיסתור את ההתפרעויות של חברי ממשלתו.

בשנה הבאה ימלאו 30 שנה לבחירות שבהן נתניהו פרץ לחיינו – ולחיי העולם. והאמת? הירידות עליו בתכניות של שנות התשעים כמעט מעוררות געגועים. הדמות הצלופחית והתחמנית שנתניהו שיווק בניינטיז, נראית כמו גן עדן לעומת נתניהו הנוכחי. פעם הוא עוד ניסה למכור לנו "שלום בטוח" וממלכתיות. היום הוא כבר לא מכיר שום חזון אחר פרט למלחמת נצח ובוז מוחלט לכללי המשחק. נתניהו של הסאטירה, הישראלית והעולמית, השתנה במקביל ובהתאם לשינוי שחל בנתניהו במציאות. בניינטיז הוא חלם להיות קלינטון. היום הוא מנסה בכל הכוח להיות ארדואן.

הסאטיריקנים, כמו העיתונאים, הם האנשים שכותבים את ההיסטוריה. איך נתניהו ייזכר? מוקדם לדעת. אבל מי שיסתכל על הסאטירה לאורך השנים יראה לא רק את הקריסה של נתניהו, אלא גם את זו שלנו.

• המסך https://timeout.co.il/topic/%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94/
• סאטירה https://timeout.co.il/topic/%d7%a1%d7%90%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%94/
• בנימין נתניהו https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95/
• ארץ נהדרת https://timeout.co.il/topic/%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%a0%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa/
• זהו זה https://timeout.co.il/topic/%d7%96%d7%94%d7%95-%d7%96%d7%94/
• סאות' פארק https://timeout.co.il/topic/%d7%a1%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%90%d7%a8%d7%a7/