יש לנו סיטקום פיל גוד ישראלי ועדי חבשוש היא המלכה החדשה שלנו

תחת הצל הכבד של המלחמה שרובץ על כולנו, תעשיית הטלוויזיה ממשיכה לנסות ולהתקיים. אתמול (שני), עלתה אפילו סדרה קומית ישראלית חדשה, "בקרוב אצלי", שהייתה אמורה לעלות כבר בתחילת ספטמבר אבל מועד שידורה נדחה בעקבות רצח ששת החטופים. כמעט שלושה חודשים אחרי, קשת מנסה שוב והשיקה את הסדרה המושקעת, בתקווה שהיא תהיה הלהיט הגדול לרכוב עליו בתקופה הקרובה. בניגוד לרוב התקוות של הזמן הזה, לזאת יש סיכוי לא רע בכלל.

>> הפריים טיים של קשת ורשת מכריז: המלחמה נגמרה
>> טלוויזיה מהעתיד: "ארקיין" המעולה היא הטלוויזיה של המחר

באופן אבסורדי אך הולם, דווקא בתקופה המדכאת שאנחנו עוברים מסתמנת התעוררות מסוימת בז'אנר הסיטקום הישראלי. אחרי "החיים הם תקופה קשה" הקצרה יחסית, עולה עכשיו סדרה קומית שונה באופיה, יותר בכיוון הרומנטי, אבל נדמה שמשחקת על אותו מגרש: סדרת פריים טיים, רוויית כוכבים, שמוציאה את הסיטקום מהאולפנים ומנסה אותו במתכונת יותר רחבה, כנהוג בעולם הגדול. הסיפור שלה הוא הסיפור של דסי (בגילומה של עדי חבשוש), מארגנת חתונות בת 36 שלמרות שכל עולמה הוא האירועים הגדולים והגרנדיוזיים – היא עדיין מחפשת את האחד בעצמה. אחרי ניסיון להשיג את מלך הכיתה בתיכון שנגמר בתאונה כואבת (אבל קורעת) ושנים של ניסיונות כושלים בזוגיות, היא מוצאת את עצמה תקועה בין ארבעה רווקים שכולם מתחרים על ליבה.

לפני הכל: זה הרגע הגדול בקריירה של עדי חבשוש. במשך תקופה ארוכה היא בנתה קריירה בעיקר על תפקידי משנה ("החברה של"), תחילה ב"אפס ביחסי אנוש", אחר כך ב"אחיות המוצלחות שלי" ובסוף בזכות הפאנצ'ליין הידוע "אני יצאתי בחמש" ב"צומת מילר". איכשהו, כל התפקידים שלה היו במדים. שלב נוסף של העפלה למעמד האיי-ליסט היה הזכייה שלה ב"רוקדים עם כוכבים", שכנראה אולי פתחה את הדלת לדבר הבא: סדרה בכיכובה. חבשוש היא שחקנית שצריכה אולי קצת לגדול עליך, אבל בסדרה הזאת – שנבנתה סביבה – היא יוצאת פנטסטי. לצד היתרונות המוכרים שלה מתפקידי העבר, שהם בעיקר האנרגיות והיכולות הקומיות הנהדרות – היא הוסיפה מימד רגשי יותר, כן יותר, וזה ניכר מאוד בעומק שהיא מעניקה לתפקיד (ובעצם לסדרה כולה).

חוץ ממנה, הצליחו לגבש בסדרה קאסט רווי כוכבים, גלאקטיקוס במונחי הכדורגל: תומר קאפון, אושרי כהן, תמיר בר ורון הרמן האלמוני יחסית לוהקו לתפקיד הרווקים שמתחירם על ליבה של דסי. איך הם עובדים? קאפון מייצר הזדהות בתור "האחד" המתבקש (לא רק שמדובר באסי, שמתחרז עם דסי; אפילו קוראים לו "בן טובים" והוא ידיד הנעורים שלה שהיה מאוהב בה כל התיכון), תמיר בר נותן בראש בתור יוראי, האמן המופלץ והמתנשא ("האיש הלא נכון"), אושרי כהן קצת מינורי בתור מלך השכבה לשעבר שעכשיו הוא גרוש ורופס ובינתיים מהרמן עוד לא הספקנו להתרשם באמת. זה קצת הרבה לפרק פתיחה אחד ואולי התמקדות ביוראי ואסי, אנטגוניסט ופרוטגוניסט, הייתה מייצרת משהו יותר נקי, אבל עוד נראה.

מסביב יש כאן גם את יעל שרוני שמשחקת אותה בתור הפסיכולוגית של דסי, אורנה בנאי שחוזרת למסך בתפקיד מצוין בתור האמא, שירה נאור טובה מאוד בתור הנמסיס – מאיה ברגר, מלכת הכיתה – והברקת ליהוק נוספת הגיעה מכיוונו של בן יוסיפוביץ' (שראל מ"חזרות") שממשיך את התפקיד שלו כסיידקיק, הפעם כחבר של דסי מהתיכון שעובד תחתיה בחברת הפקת החתונות שלה. לא מעט הושקע כאן בבחירת השחקנים וזה מייצר חגיגה על המסך.

אבל עם כל הכבוד לקאסט, מה שאותי תפס זו הכתיבה, ובעיקר אורי גרוס, שטביעת האצבע המבריקה שלו על הדיאלוגים ועל הרוח של הסדרה מורגשת מאוד. יש לא מעט קווים מחברים בינה לבין "השיר שלנו" המיתולוגית – שתיהן סנטימנטליות, רגשיות ורומנטיות, שתיהן תוצרת השילוב בין גרוס ליואב צפיר וטדי הפקות ושתיהן מכילות לא מעט בדיחות מטא ורפרנסים תרבותיים – מ"ריקוד מושחת" דרך הופעת אורח של אופירה אסייג ועד "הבורגנים" (ע"ע שובם של שי אביבי ורונה ליפז-מיכאל, שהיו נשואים גם בסדרה ההיא וחוזרים בתור ההורים של מאיה ברגר). וכמו "השיר שלנו", היא מצליחה להצחיק באמת, והיא כל כך טובה בזה.

אלמנט משותף נוסף הוא שבשתיהן מככבת מי שזכתה בריאליטי המצליח של התקופה בקשת, וכמו ש"השיר שלנו" התבססה על נינט והניצחון שלה ב"כוכב נולד", גם "בקרוב אצלי" קורצת בלי הרף לרגע הגדול של חבשוש ב"רוקדים עם כוכבים". קידום המכירות העצמי הזה, שאופייני מאוד לקשת, הוא דווקא נקודה של חולשה בסדרה. פרק הפתיחה עמוס בנאמברים של ריקוד שלעתים יש להם ערך קומי – אבל לרוב מרגישים מאולצים, כמו לוחצים על העובדה שאתם זוכרים את חבשוש מ"רוקדים" ושהיא רקדנית מעולה. זה יותר מדי וזה גם לא נחוץ – חבשוש עובדת נהדר גם בלי כל זה.

"בקרוב אצלי" נולדה בתקופה שלילית מאוד ומצליחה להיות קומדיית הפיל גוד שאנחנו צריכים. היא עוסקת בנושא לא פשוט – הבדידות שברווקות, הלחץ הישראלי על חתונה וילדים, ירידת הערך של המוסד הרומנטי בימינו – ועדיין עושה כיף וטוב על הנשמה. מעל הכל, קצת כמו "טד לאסו" (להבדיל, כן?) היא אוהבת את הגיבורים שלה. אפילו את הרעים. היא חומלת עליהם. וגם זו אולי התמודדות עם המצב המדכא בעולם שאליו בקעה הסדרה. היא לא מתביישת להיות סנטימנטלית, רומנטית במידה רבה, אולי אפילו קיטשית. יצא לקיטש שם רע בשנים האחרונות אבל "בקרוב אצלי" מצליחה להפוך אותו לקלאסי. טלוויזיה שהיא קומפורט פוד. טעים.
>> "בקרוב אצלי", שני 21:30, עכשיו בקשת 12