"ג'וז ולוז": מספקת את אחת הארוחות הטובות בעיר

גיל אקרמן ביקר בג'וז החדשה ומצא מסעדה להתאהב בה

ג'וז ולוז. צילום: נועה בן שלום
ג'וז ולוז. צילום: נועה בן שלום
10 בדצמבר 2014

ג'וז ולוז היא מסעדה שמצמיחה שפיות מעולות. ממש כמו חממת סטארט־אפ פמיניסטית, עלמה פוגל ואורית רביבו, בעלות המקום, יכולות להתהדר שבתוך עשר שנות קיום יצאו מהמטבח שלהן לפחות ארבע שפיות נהדרות: השפית קרן גרליץ הייתה הראשונה שקיבלה את ההזדמנות להכתיב את הטון, ואחריה עלו ובאו אתי מורדו (שלה אני חב חלק גדול מהשכלתי הקולינרית) ואוסנת הופמן (שמסעדת ההמשך שלה, 44, הייתה אחת מאהובותיי הגדולות), שקיבלו כל אחת בתורה את ההזדמנות לבנות תפריט בדמותן.

לפני שלוש שנים וחצי התמנתה לתפקיד הראשי נועה לוי, השפית הנוכחית, ובהנהגתה גובש באופן סופי האני מאמין של הג'וז, עם אחד התפריטים המקוריים והמוצלחים ביותר שיש לעיר להציע. אחרי עשר שנות פעילות עברה המסעדה מרחוב יהודה הלוי למשכנה החדש ברחוב גבולות, בקו המשווה המפריד בין פלורנטין לנווה צדק. החלל החדש שומר על אבני הבניין שאפיינו את הג'וז במשך השנים: תאורה מדומדמת, ריהוט אקלקטי, פסקול מלטף ואווירה שלפתע מתחשמלת וגורמת לארוחה להתמשך עוד ועוד.

יחד עם המסעדה עברה לכאן גם הכדרית רחל אורבך, שהעתיקה את הסטודיו שלה לקומת הגג של המעון החדש. כמעט כל מנות המסעדה מוגשות בכלי אוכל ייעודיים מעשה ידיה של אורבך – והתוצאה היא צילחות יפהפה ומקורי שמאפשר להתלהב מהאוכל מחדש.

התפריט, הכתוב בשפתן הציורית של בנות המקום, הוא שיר מזמור לחומרי הגלם של הארץ ומתומחר מעט מתחת למה שהורגלנו לשלם במשכן הישן של המסעדה. הארוחה נפתחה עם סלט העשבים המצוין והוותיק של המקום: תערובת של עלי כותרת מכל עשבי התבלין הנמצאים בשוק – נענע, בזיליקום, כוסברה, פטרוזיליה ומה לא – עטופים בשמן זית צעיר, במיץ לימון רענן ובריבועי צ'ילי קטנטנים ומעקצצים בשני צבעים. התוצאה – סלט סופר רענן, חמוץ וחריף בדיוק במידה, שפותח את התיאבון. הוא היה נפלא. אחרי הסלט הגיעה הכוכבת של הערב – הדואה. דואה היא תערובת תבלינים מצרית המשמשת כתיבול למאכלי גבינה. להבדיל מגרסת המקור הנטחנת עם בוטנים קלופים, הדואה של לוי עשוייה עם אגוזי מלך ולוז, שמעניקים למלית קרמיות מענגת והופכים אותה למעין חמאת בוטנים חריפה־מלוחה. במשך כל הארוחה לא הפסקתי לנשנש את משחת הקסמים הזו – על לחם, סתם עם המזלג וכתוספת לחלק מהמנות שאכלנו. לצערי, עדיין לא מוכרים במקום צנצנות של אותו חומר נדיר, אבל לפחות יש למה לקוות.

לאחר מכן הגיעה לשולחן מנת קלמרי שלמים ממולאים בגבינת טולום מחלב בקר. גופי הדיונון הממולאים הונחו על פרוסות פלפל שושקה קלוי והוכנסו לתנור היתוך גיהינומי. התוצאה: ביסים אלוהיים של חיית ים עסיסית, עם מאזני טעמים חמוצים מתוקים שכאילו נולדו איתה במעמקים.

קלמרי ממולא. צילום: נועה בן שלום
קלמרי ממולא. צילום: נועה בן שלום

עוד מנת ים מצטיינת הייתה מולים ממולאים באורז ובחמוציות. את המנה הזו פגשה לראשונה לוי בטיול באיסטנבול, ובגרסה המקומית שלה שילבה כמות יפה של עשבי תבלין, שיוצרים ביס שמזכיר פאייה עדינה עם טעמים שמצד אחד בולטים, אך מנגד לא משתלטים על טעם הצדפה. זו מנה שהייתי חוזר בשבילה שוב ושוב.

לא רק אוכלי חיות יכולים ליהנות בג'וז: התפריט הנוכחי נבנה כך שיש בו גם לא מעט אופציות לקהל הטבעוני. מנה של ירקות "מתפרעים" (כך במקור) הפתיעה בעומק הטעמים שלה – קייל, פאק בונג, שעועית ירוקה, מנגולד ושרי קונפי, שעברו צלייה מהירה במחבת ותובלו במעט תוספי טעם אסייתיים, עשו לנו שמח קופצני בפה. גם למנה הזו לוי מוסיפה את תבלין הדואה, כך שבכל ביס שולבו טעמי אדמה בולטים לצד רעננות הירוקים.

במהלך הערב אכלנו עוד לפחות חמש מנות, שכל אחת מהן העלתה גרגורים של הנאה. כאשר מוסיפים לסיפור גם בקבוק שרדונה של יקב ספירה ומלבי מצוין לסיום, מתקבלת אחת הארוחות הטובות שאפשר לאכול בתל אביב, ואחת המענגות שאכלתי השנה. זה כיף גדול לראות מסעדה שגדלה ומתעצבת לאורך עשור שנים, וזה משמח שבעתיים לראות את השפיות שהמוסד הזה מגדל לאורך השנים.

המדרג:

איכות האוכל – 9
עיצוב ואווירה – 8
שירות – 7
תמורה לכסף – 9

סך הכל – 8

חשבון בבקשה

דואה – 9 שקלים
טרטר ים – 42 שקלים
קובה נייה – 26 שקלים
קלמרי ממולא – 49 שקלים
קריספי צ'יק – 49 שקלים
קבב דגים – 51 שקלים
ירקות מתפרעים – 24 שקלים
מולים בעמידה – 39 שקלים
מלבי – 32 שקלים
בקבוק ספירה – 155 שקלים
אספרסו – 14 שקלים

סך הכל – 490 שקלים

לג'וז ולוז