גיבורת נעוריה של דינה סנדרסון: קרול קינג
אם קרול קינג לא הייתה ניאותה להפצרות לשיר את הלהיטים שלה בעצמה, ייתכן שלא היינו נעשות החברות הכי טובות
קרול ואני בעצם חברות מאוד טובות. חברות ילדות אפילו, עוד מימי הגן. רק שהיא לא יודעת את זה. קרול ליוותה אותי במהלך חיי בכל רגע קריטי, וגם ברגעים השוליים יותר. דרך השירים שלה למדתי מילים באנגלית. ביסודי כבר ידעתי את "One Fine Day" בעל פה, ושרתי את זה בכאב, כאילו אני מחכה לבחור שכבר יסכים להתמסד איתי – דברים מאוד חשובים בכיתה ג'. במהלך השנים התבגרתי, הפכתי ל"Natural Woman" וקרול עדיין איתי – מחזיקה לי את היד ותוהה ביחד איתי אם החבר שלי יאהב אותי גם מחר.
קרול ניגנה בפסנתר כמו שרק היא יודעת. כמלחינה, היא הבינה את הגישה הנכונה, את ה"אטיטיוד" המדויק, והאוזן הרגישה שלה התאימה את המנגינות המופלאות שלה לכל להקה או מבצע שזכו בהן. שנים ניסו לשכנע אותה לשיר בעצמה, אבל היא התביישה. בכלל לא תפסה מעצמה זמרת – מבחינתה היא רק כתבה לאחרים. כשהיא הקליטה את הדמו ל"One Fine Day" הפצירו בה כבר להקליט אותו בעצמה, אבל היא סירבה, התעקשה ש־The chiffons ישירו את זה. וכך היה.
רק מאוחר יותר, בשנות ה־70, אזרה אומץ והוציאה את התקליט האלמותי "Tapestry", שכל זמרת בעולם הושפעה ממנו. ואיזה מזל גדול יש לנו שהיא הבינה שגם לה מגיע, עם קולה המיוחד, יוצא הדופן וקורע הלב.
ואני, בבגרותי היום, מפנימה, לאט לאט, את המשמעות של האישה הזאת בעולם המוזיקה, ובעולם בכלל. קרול הייתה אישה בעולם של גברים. היא מנהיגה אמיתית שסחפה אחריה מיליוני אנשים בעזרת הצלילים המרטיטים, שחצו כל תקופה, טרנד או קפריזה תרבותית; אישה חזקה, שהשמיעה את קולה, קודם כל דרך קולם של אחרים, ובכל זאת הייתה נוכחת בכל תיבה בשיר.
קרול היא הגדולה מכולן. אני מודה על כל שיר שהיא כתבה, וחיי באמת היו נראים אחרת בלעדיה. תודה, קרול, על חברות נאמנה של שנים, ותזכרי תמיד, שכאן בתל אביב – "You’ve Got a Friend".