"גילה וננסי" של אייל שני ו-PAG היא מסעדה מסוג שהעיר טרם ראתה

"מסעדנים ושפים הבינו שאם הם רוצים להצליח, הם צריכים להביא אנשים מחיי הלילה", אמר לנו ממש הבוקר איש יחסי ציבור שמעורה בתחום. "רק בצורה הזאת אפשר לחבר באופן אורגני קולינריה טובה וחוויית בילוי אמיתית, לא סתם לאכול וללכת". השיחה אמנם התייחסה למקום אחר, אך היא מתארת במדויק את הלך הרוח של גילה וננסי, המקום החדש של אייל שני. החיבור עם ליין המסיבות הלהט"בי הוותיק פאג הופך את הבר-מסעדה למחילת ארנבים שאולי אפשר לדעת איך נכנסים אליה, אבל אין שום סיכוי שתדעו איך ומתי יוצאים – כי זה תלוי רק במידת הקרחנה והשחרור שתאפשרו לעצמכם.

>> מהפיכה במטבח: יובל בן נריה סוגר את מיאזאקי עבור קפה טאיזו כשרה

בתקופה שבה עסקים רבים בעיר נסגרים, קבוצת החבר'ה הטובים של אייל שני ושחר סגל פורחת. ספוט הגלידה "קסטה" עמוס בקטע טוב, "מלכה" הכשרה שבה לפעול ו"שמונה בניו יורק" גורפת כוכב מישלן ראשון. לאחרונה גם שני עצמו התגלה ככוכב רשת, ואת הרילסים הקורעים שלו אימצנו כקומיק ריליף בין מעללי כנף ציון להותר לפרסום. "גילה וננסי" במלון Play לבונטין ממשיך את האג'נדה הקלילה ולוקח את עצמו הכי באיזי, חלל עגול שנראה הכלאה בין בראסרי צרפתי קלאסי למועדון דראג בברלין. במרכז של "גילה", המסעדה שבקומת הכניסה, ניצבת במה מרכזית שממנה משתלשל מתקן לוליינות בצורת לב, והאקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה לאורך כל הערב. מסתבר שאת העיצוב עשו אנשי הבלבוי, שאמורים היו לפתוח במקום בר ונסוגו מכך. אז שני והחבר'ה, והמעצבים גבי גור ושמואל בן שלום, נכנסו לחלל שהתפנה, שבמידה רבה הכתיב את שיתוף הפעולה עם הליין הקווירי. בשבוע הבא ייפתח "ננסי", המועדון שבקומת המרתף, וכאן העיצוב כבר משוגע לגמרי. תחשבו על פסים בירוק וורוד בזוקה, וזוהי רק ההתחלה.

לא גימיק, אג'נדה. "גילה וננסי". צילום: שרון בן דוד

בלי הרבה רצון, נודה שבכניסה הרמנו גבה. חשבנו שהמישמש הקיטשי מעיד על קונספט מחופף, אבל אפשר לסמוך על אייל שני שזה רק נראה מבולגן. מאחורי הקלעים הכל מתקתק – אפילו השירות, שבתקופה הנוכחית נוטה לצלוע בגלל מחסור בכוח אדם. אנחנו הגרלנו את קרין, מלצרית בקיאה שעזרה לעשות סדר בבלגן כי התפריט ארוך ומורכב: יש בו מנות אייל שני קלאסיות, ויש מחוות למנות קלאסיות; מנות קבועות (בשחור), ומשתנות (באדום); וחלוקה לחומרי גלם (ירקות, דגים ופרה/תרנגולת לולו), ולא לפי גודל המנות ותפקידן במהלך הארוחה. העגבנייה המפורסמת לא נכחה בתפריט. מסתבר שלמטבח לא הגיעו עגבניות מהסוג המתאים, ובעיה אחת כבר נפתרה, כי לא בטוח שהיינו מצליחות לבלוע עגבנייה בודדת במחיר 55 ש"ח – אמיתי לגמרי – מופלאה ככל שתהיה.

במקום זאת הזמנו שרימפס קוקטייל – טייק אוף על להיט מהסבנטיז – וטרטר פילה בקר על מח עצם. המחיר אמנם דומה, 98 ש"ח לשרימפס ו-95 ש"ח לטרטר, אבל איזה הבדל ב-VFM: השרימפס קוקטייל הוגשה בצורתו הקלאסית, גביע שמפניה שממנו משתלשלים ארבעה שרימפס חלוטים ובקרקעיתו גספצ'ו וחזרת מעקצצת – יופי של מנה ליחיד, קיצית ופותחת תיאבון. הטרטר, לעומתו, כבר העיף לנו את הסכך. צריך להיות די גאון להניח טרטר מבשר בקר עסיסי ושמנוני על מח עצם בתוך עצם אפויה בתנור. למרות שחלקנו וניסינו לא הצלחנו לחסל את המנה, והסכמנו בינינו שהיא מספיקה אפילו לארבעה.

קלאסיקה אלמותית ותו לא. "גילה וננסי". צילום: שרון בן דוד

בשלב זה של הארוחה, בטיימינג מושלם להפסקה, האורות מתעמעמים. לבמה עולה הדראג קווין קתרינה הוריקן לשואו מוזיקלי קצר וכובש. בהמשך תעלה אמנית נוספת בגלימה אדומה וכתר לעוד ברייק גורף מחיאות כפיים. אבל זה לא רק גימיק, כי "גילה וננסי" – שקרויה על שם הטרנסיות גילה גולדשטיין וננסי שניידר – תומך בקהילת הדראג ומספק פרנסה קבועה לאמניות. כלומר, לחיבור עם הפאג יש ערך מוסף, והוא אינו פוליטיקלי קורקט בלבד. ארוחה והופעה עם אווירה מרימה זה כיף אדיר, וכשהפריצה האמנותית מסתיימת, אנו חוזרות להתעמק בצלחת.

"שיש אוניקס ירוק ואדום של תאנים מחברון ופרמז'ן" (58 ש"ח) ושניצל מלנזאנה (57 ש"ח) יכולים כשלעצמם להחזיק ארוחה. התאנים מתוקות ומשתלבות היטב בפרמז'ן ובשמן זית בחריפות עדינה. החציל מצידו דקיק ופריך, עטוף בפירורי לחם ומשכשך ברוטב עגבניות מתקתק, שחיסלנו עם הקשה של פיצה לבנה עם בצל, צלפים, אנשובי ומרווה (78 ש"ח). ריזוטו פארו (כוסמין) ופירות ים (120 ש"ח) התברר כעשיר מאוד וטעים מאוד, עם ציר מבושם שנספג בכוסמין והופך אותו לכמעט פתיתים. פפר סטייק ברוטב שמנת, ברנדי וגרגרי פלפל (145 ש"ח) הוגש מלוח מדי, והוחזר למטבח ללא מקצה שיפורים, כי המקום בבטן פשוט נגמר. מכיוון שלקינוחים יש קיבה נפרדת, לא יכולנו לתוור עליהם. קרם קרמל כמעט קלאסי, עוגת שוקולד "עירומה" לל"ג, ועוגת גבינה לימונית בתצורת סופלה (52 ש"ח כל אחד) מוכיחים שוב שלא פשוט להיות פשוט, אבל כשמצליחים – הפשטות מנצחת. אגף האלכוהול מציע קוקטיילים ביזנס (קלאסיים) ושואו (טייק אופים מקוריים) ורשימה ארוכה ונאה של יינות, שהורכבה בשת"פ עם אנשי הבוסר.

איזה טרטר גאוני. "גילה וננסי". צילום: שרון בן דוד

איך מסכמים ערב בגילה וננסי? במחשבה שצריך לחזור, כי לא גירדנו אפילו את קצה הפוטנציאל של המקום מבחינת פאן. באוכל נשארו עוד כמה מנות בתמחור סביר וניסוח פואטי שמעוררות את בלוטות הטעם, למשל "צלחת תרנגולת – שוק על ירך צלויים ביין וענבים עם פירה תפוחי אדמה" (85 ש"ח). בשבועות הקרובים המקום יתחיל להגיש גם ארוחות בוקר – בהתחלה לאורחי מלון Play ובהמשך לקהל הרחב – וגם ארוחות צוהריים. נאכל מוקדם ונלך לשנוצ, ואולי יהיה לנו כוח ללילה. מאז ננוצ'קה לא היה מקום שכל כך מתבקש להתקרחן בו.
גילה וננסי, לבונטין 8, ב'-ו' 18:00 עד אחרון הלקוחות