>> ארז ביאלר הוא המייסד והאוצר הראשי של גלריה פאן לאמנות הומוסקסואליות, המציינת בימים אלה חמש שנים להיווסדה. בשבוע הבא (חמישי 4.6) הוא ישיק בה את התערוכה הקבוצתית בעלת השם המעולה "תחת אש".אתם רוצים ויכולים להיות שם.

>> מצביעות ברגליים: כל מה שצריך לדעת על מצעד הגאווה בתל אביב
>> התחנה האחרונה: 25 תערוכות מומלצות לעצור בהן את הכל בסופ"ש

תל אביב היא העיר הגאה ביותר ברדיוס של אלפי קילומטרים והומו זו לא קללה, אך יחד עם זאת, אפילו בעולם האמנות הליברלי לכאורה של תל אביב, עירום גברי ונראות הומוסקסואלית עדיין מוקצים והשמרנות אט-אט מחלחלת גם לגלריות ומוזיאונים – עד לרגע בו הגיעה הגלריה פָּאן לאמנות הומוסקסואלית.

"אולי יום אחד תעשו תערוכה רצינית, לא אירוטית", עקץ בלחש אחד ממבקרי האמנות המוכרים בתקשורת הישראלית, עת ביקר בתערוכת ההשקה של החלל החדש של גלריה פָּאן ברחוב הרכבת 4, למרות שמציגים בה הצייר זוכה פרס שיף (שהציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב) ישראל דרור חמד, הצלם זוכה פרס תחרות הצילום היוקרתית "עדות מקומית" ליאור חורש, הציירת אולגה ירושלמי בוגרת יריד "צבע טרי" (פעמיים), אמן המולטימדיה בן הנטקנט זוכה פרס פסטיבל הקולנוע הגאה והצלם המסחרי מהעסוקים ביותר בישראל גיא יחיאלי (שהדפס יצירה שלו הוא חלק מהאוסף הקבוע של מוזיאון חיפה לאמנות), אם למנות רק קומץ.

בימים בהם גלריות מסחריות מצמצמות פעילות, גלריות שיתופיות ותיקות סוגרות שערים בשל קיצוץ בתמיכות ממשלתיות, ירידים מתקשים למלא דוכני מציגים ושוק האמנות כולו, המקומי והבין-לאומי, סובל מהאטה ופיחות ערך משמעותי, נראה שלפתוח גלריה מסחרית לאומנות נישתית כל כך, המיועדת דווקא לפלח הגאה ודווקא בתל אביב מוכת המלחמה, זה לא פחות מלקפוץ ראש לבריכה ריקה.

חרף כל זאת, גלריה פָּאן חוגגת 5 שנות פעילות וכנגד כל הסיכויים חונכת משכן קבוע בקצה הגייברהוד של תל אביב, לאחר שנים בהן הציבה את האמנות הגאה, ההומוסקסואלית, המפורשת, הלא מתנצלת, בלב המיינסטרים הישראלי בקניונים המובילים בישראל; תערוכות הפופ-אפ של הגלריה הוצגו בקניון גן עופר (גן העיר לשעבר) וקניון דיזנגוף סנטר, ואף ברשת מלונות בראון בה התארחו מפונים מכל רחבי ישראל הפצועה, כן גם דתיים. יש משמעות עמוקה לנראות כזאת בציבור.

למה בכלל צריך אמנות גאה?

אחת השאלות הנפוצות ביותר היא מדוע בכלל נדרשת "אמנות גאה" ולמה לא פשוט, אמנות – תמיהה שסביר שלא הייתה עולה לו היה מדובר באמנות יהודית, אסיאתית או אפריקאית. בניגוד להנחה השמרנית הרווחת, הזהות ההומוסקסואלית אינה מורכבת רק ממין ואירוטיקה, ולא מצטמצמת לגבולות חדר המיטות בלבד. להומואים יש שפה משותפת ("יאחתי איזה שטריך הווג' מוקסור"), סמלים (דגל גאווה), ימי חג וזיכרון (מצעד הגאווה), היסטוריה נתפשת משותפת ועוד שלל מאפיינים שונים של זהות ותרבות, וכן, גם אמנות. ואם כבר אמנות – מיכלאנג'לו, ליאונרדו דה-וינצ'י, קארוואג'יו, ברניני, אנדי וורהול, דיויד הוקני – אמנים ששינו את עולם האמנות לנצח – כולם גייז מאוד, אך פרט מהותי זה בחייהם לעיתים קרובות מוצנע, או באורח פלא נעלם בהדרכות של גלריות ומוזיאונים.

הגאווה השנה מוזרה מאוד: גייז רוקדים במועדון, הותר לפרסום, גייז רוקדים במדבר, הותר לפרסום, גייז חוגגים פרסים במרכז הגאה, הותר לפרסום. לוויה, מסיבה, אזכרה, בראנצ', גילוי מצבה, תערוכה, שבעה, מצעד

בישראל של 2026 הומואים מותקפים באפליקציות על ידי כנופיות צעירים אלימים, הקללה הנפוצה ביותר בבתי הספר היא "הומו", ואם לבחון על פי הסרטון הטיפשי של ראש הממשלה, אפילו הוא, בניסיונו הנואש (שלא לומר הפאתטי) להתעלם מהמציאות המחרידה בה נהרגים חיילים כל יום והצפון בוער, מקביל יציאה מהארון לדבר הנורא ביותר שניתן להעלות על הדעת. אז האם יש מקום לגלריה לאמנות הומוסקסואלית בתל אביב? האם יש מקום לנראות של תרבות גייז? את יצירות העירום הגברי שמופיעות בגלריה פָּאן לא ניתן למצוא באף מקום אחר בישראל, פשוט כי אף אחד לא מוכן להציג אותן.

לא מחזיק נרטיב

תערוכת הגאווה של הגלריה השנה נקראת "תחת-אש", ויש לזה סיבה טובה, מעבר למשחק המילים המתבקש: כהומו ליברלי הציפייה במחנה היא שנתיישר על פי קו מחשבה מסוים, שלעיתים עומד ביחס הפוך לחלוטין לזהות הישראלית-יהודית-ציונית. מה יעשו ההומואים הליברליים הציוניים? אחרי טבח השבעה באוקטובר והמלחמה המחרידה שנמשכת בעקבותיו, רבים מאיתנו מצאנו את עצמנו מבודדים חברתית, ואמנים רבים שבחרו לדבוק בזהות ההומואית היהודית הישראלית מצאו את עצמם בחוץ: מחוץ למילייה של עולם האמנות ומחוץ למעגל החברתי הקווירי.

הגאווה השנה מוזרה מאוד: גייז רוקדים במועדון, הותר לפרסום, גייז רוקדים במדבר, הותר לפרסום, גייז חוגגים פרסים במרכז הגאה, הותר לפרסום. לוויה, מסיבה, אזכרה, בראנצ', גילוי מצבה, תערוכה, שבעה, מצעד. בשנה המוזרה הזאת בחרנו לתערוכה נושא המבטא את היופי והייחוד של האמנות מידי אנשים המשתייכים לקהילה הגאה בישראל, לצד ניסיון לעיבוד אומנותי והמחשה של הקושי, כיהודים וכישראלים, החווים את המשבר החמור ביותר מאז קום המדינה, שמכה גלים ואדוות בכל העולם.

הביטוי "תחת-אש" הפך להיות מציאות סביבתית כואבת, מילולית ואלימה שבתוכה עלינו להתקיים, אך יחד עם זאת, כאשר נאמר במסגרת שיח מיני הומוסקסואלי, עדיין נחשב גם ביטוי של משיכה, מחמאה ופירגון. במובנים רבים, העיר תל אביב בעצמה לעיתים מבטאת את המתח הזה שבין משיכה לכאב, בין התקפה לחיזור, בין יופי לפחד.
>> השקת תערוכת "תחת-אש", 4.6.26 19:00 // גלריה פָּאן לאמנות הומוסקסואלית // הרכבת 4 תל אביב //פרטים נוספים כאן//

ל לחצו

• יוצרים כותבים
• שבוע הגאווה
• להט"ב
• גייז
• אמנות ישראלית
• טור דעה