נטפליקס גירדה את תחתית חבית הדוקו. לפתע נשמעו דפיקות מלמטה

בנטפליקס אוהבים לנבור בזבל. בשנים האחרונות הם הציגו לנו סדרות וסרטי דוקו על נושאים טראשיים כמו אמרגן להקות בנים סליזי, היאבקות מקצועית, התכנית "גלאדיאטורים אמריקאיים", אתר הכרויות לרומנים מחוץ לנישואין וחקייני אלביס בדרום ארצות הברית. אין בזה שום דבר רע כמובן, יש הרבה סיפורים מרתקים שמסתתרים באשפת העבר שלנו ותמיד מעניין להסתכל אחורה גם על נושאים פחות חשובים. אבל האם נטפליקס הלכו עם זה צעד אחד רחוק מדי?

>> גברים בגטקעס: נטפליקס הפכה אותנו למעריצי WWE בין לילה
>> מי זכר בכלל ש"בואו לאכול איתי" יכולה להיות כל כך מעניינת

הפרויקט הדוקומנטרי החדש שלהם, "מכות, מצלמה, אקשן", הוא דוקו בשני חלקים על ג'רי ספרינגר ותכנית האירוח המטורפת שלו מהניינטיז, והשאלה היא האם יש מספיק פאתוס וסיפור על התכנית שהציגה יותר קרבות מה-WWE ואייטמים כמו "התחתנתי עם סוס פוני", או שלנטפליקס פשוט נגמרו הרעיונות לדוקו מתחתית החבית? ובכן, כמו בבדיקת אבהות בשידור חי – התשובה היא מסובכת.

בשנות התשעים ושנות האלפיים המוקדמות, ג'רי ספרינגר היה כוכב אמיתי באמריקה. הוא הפך מפוליטיקאי זוטר ומגיש חדשות לאושיה אמיתית, הגיע עד ל"משפחת סימפסון" ו"אוסטין פאוורס", זכה לפרודיה של ווירד אל ינקוביק על שמו ואפילו כיכב בסרט קומדיה המבוסס על חייו. ספרינגר נפטר ב-2023, אז הוא לא חלק מהדוקו הזה, אבל הדוקו הוא גם לא באמת עליו. הוא עוסק בעיקר במפיקים השונים של הג'רי ספרינגר שואו, שהיו אחראים על ליהוק אותם משתתפים מיוחדים משולי החברה, ובמקרה הצורך היו גם מעודדים אותם להחצין את עצמם כמה שאפשר. אנחנו פוגשים כמה מהמפיקים האלה בדוקו, אבל הבולט מביניהם הוא כנראה ריצ'רד דומיניק, בחור מזוקן עם חיבה לסיגרים, שטוען שהיה משדר גם הוצאה להורג בתכנית אם היה מותר לו.

הדוקו עובר על הרבה נושאים בזמן די קצר: העלייה של ג'רי לצמרת, המלחמה שלו נגד אופרה, סקנדל הסקס של ספרינגר עצמו ואפילו מקרה רצח שקשור לתכנית, אבל בסופו של דבר – נראה שאין לפרויקט הזה הרבה מה להגיד מעבר ל"זו הייתה תקופה ממש מוזרה". הם מראיינים את המפיקים שמספרים לפעמים על הדילמות הפנימיות שהתמודדו איתם וכמה קשה היה להםף וגם מדברים עם כמה משתתפים של התכנית או קרובי משפחה שסבלו, אבל אתם כנראה לא תחשבו הרבה על כל זה אחרי שתסיימו את שני הפרקים האלה,  אתם תגידו לעצמכם "זה היה מוזר" ותמשיכו לפיסת התוכן הבאה.

בחלק האחרון של הדוקו נראה שהיוצרים מנסים להביע איזשהו מסר על האופן שבו התוכנית של ספרינגר השפיעה על התרבות המודרנית שלנו, עם סרטון מתבקש של דונאלד טראמפ כמובן, אבל לא נראה שהסרט ממש מאשים או משבח את התוכנית. הדוקו מציג קטעים מזעזעים וביקורת של מרואיינים, אבל כמו שמפיק התוכנית טובי יושימורה אומר לקראת הסוף, אם לא היו את כל הדברים האלה, אז לא היו מממשיכים לדבר על התכנית הזאת גם היום ובטוח לא היה דוקו. ספרינגר עצמו יוצא די טוב מכל הסיפור, עם סקנדל מין קטן שמקבל כמה דקות בודדות והרבה מחמאות מהמשתתפים על כמה הוא היה אינטילגנטי, רגיש ונחמד.

האם "מכות, מצלמה, אקשן" שווה צפייה? בסופו של דבר מדובר בדוקו די קליל וקצר, ואם אתם אנשים שיש להם איזושהי נוסטלגיה לתקופה הזאת או מתעניינים בתרבות טראש – תוכלו להפיק ממנו משהו. הוא לא באמת מחדש שום דבר, ואין לו יותר מדי מה להגיד או איך להצדיק את קיומו. אולי עדיף לראות סרטוני מכות ביוטיוב במקום.
>> "ג'רי ספרינגר: מכות, מצלמה, אקשן", עכשיו משום מה בנטפליקס