עד הדוגמן האחרון: גבר, יש לך דקה להיות רגיש ואנושי ופגיע?

כשהייתי ילד לא אהבתי גברים יפים מדי. אפילו בזתי להם, לבראד פיטים ולליאור מילרים של העולם. הם סימלו את כל מה שאני לא; מוצלחים, נערצים, אהובים על ידי נשים. ההפך הגמור ממני שהרבה פחות מוצלח והרבה פחות אהוב. מה אני מבין היום, כשאני כבר לא ילד? ההצגה ההיא היתה בסוף פוסטר שהטלוויזיה ועולם התרבות מרח לי מול העיניים. לא מציאות.

באופן אירוני, קצת מוזר שהמפגש עם תמונת הראי לדימוי הזה – מגיע דווקא מסדרה על סמל היופי. קוראים לה "דוגמנים", באופן טבעי, והיא עלתה השבוע ב-yes דוקו במסגרת שבוע של סרטים שעוסקים באופנה. הסדרה, בת חמישה פרקים ובבימויו של נועם סובוביץ' (כן, אתן זוכרות אותו מפה), מציגה חמישה דוגמנים – חמישה גברים – במצבים שונים בחייהם, אבל עם מטרה אחת משותפת.

אריאל, שמתמודד עם הפער בין הבית המסורתי שממנו בא לעולם שבחוץ שדורש ממנו להיות פרובוקטיבי וחשוף; עמיר, שנמצא בקונפליקט בין הרצון שלו להגשים את עצמו לבין החברה הדרוזית שמושכת אותו אחורה; ג'וני, שחי בין תל אביב לנצרת עילית (תודה לאל שלא השתמשו בשם העוועים "נוף הגליל") וחושש ליפול פנימה אל השאול שכבר שאב אותו פעם אחת, מתן – לכאורה הדוגמן המושלם, שמצליח יותר מכולם (ומצטלם בסטים הכי נחשבים), אבל מתמודד עם דילמה קשה סביב המשפחה שנשארה בבית; ואוראל, דוגמן שמן בתוך עולם שמתייחס אליו בזלזול בגלל מידותיו ומשוכנע שדברים צריכים להיראות אחרת.

חוץ מהשאיפה המשותפת שלהם יש עוד דבר אחד שמשותף לכולם: הם מציגים תמונה גברית שלא רואים בדרך כלל על המסך בישראל. כי גברים על המסך, אולי קצת כמו נשים, מתבצרים בסטיגמות: הם או עשויים מברזל ולוחמים ללא חת, או פגומים מהיסוד ומלכתחילה ממקדים בחסרונות שלהם. "דוגמנים" לא עושה את ההנחה הזאת – היא מציגה שורה של גברים מאוד יפים, במקצוע מאוד נכון, שעדיין מביאים את כל המטענים איתם דווקא למקום שבו צריך לזרוח ולהיראות יפה מול המצלמה.

וישנו גם הדיבור הכן והנדיר יחסית, על הטרדות מיניות של גברים כלפי גברים. גם זה נושא שמטואטא מתחת לשטיח בדרך כלל; אנחנו שומעים בעיקר על מקרים בהם גברים הם המטרידים ונשים הן המוטרדות. מחסום הבושה שקיים אצל גברים בדיבור הזה, בדרך כלל לא מאפשר לו לצאת החוצה. ודרך הסיפור של עמיר יוצא כבר בפרק הראשון מונולוג כואב על מקרה שבו ניסו ממש לסרסר בו – להשתמש בגופו כחפץ שאפשר לנצל ולמכור. זו תרומה אמיצה של הסדרה להבאת קולות שבדרך כלל מושתקים.

הנה לכם המהפך: למרות היופי הדי מדהים של כל גיבורי הסדרה, הזדהיתי עם כולם, עם הקושי והכאב והפחד שמלווים אותם, עם הקריעה הזו בין הבית לבין החלום. זו הדילמה שבה כל הצופים, גברים כנשים, נמצאים בשלב מסוים של חייהם, כשמצד אחד השאיפה לטרוף את העולם עומדת מולך במלוא כוחה, ומצד שני גם הרצון לקרקע יציבה עדיין קיים – בתוך עולם שהוא הכל חוץ מיציב.

ומעל הכל – מרחפת העובדה שעולם הדוגמנות הגברית קצת נעלם. אם פעם חלק מהילדות שלי היו מפורסמים שהם דוגמנים, הרי שבשנים האחרונות העולם הזה נכבש לחלוטין על ידי נשים. גברים מנהלים את התעשייה, וגברים רוצים לראות נשים יפות על המסך. וגם זה אתגר שהגברים של "דוגמנים" מתמודדים איתו. בנוסף לכל.

"דוגמנים" מציגה בפני הקהל את הגברים שהוא לא רואה בערוצים הרגילים. אלה שהוא לא ייתקל בהם בתכניות הריאליטי, בסדרות או בפרסומות. אולי תתקלו בפרצוף שלהם כשתעברו על פני שלט חוצות באמצע הפקק באיילון, אבל לא תראו את התמונה המורכבת – את מי שעומד מאחורי הפריים הקפוא שמוגש לכם מפוצץ בפוטושופ ואיפור. את האדם שמאחורי המסכה שהכסף והפרסום זורקים עליו. את הגבר שמאחורי הדוגמן.

>> "דוגמנים", yes דוקו, א'-ה' (השבוע בלבד), 21:15