הר הגעש מתכונן להתפרץ: האם יש דבר כזה יותר מדי גבינה על דומינוס?

באופן אולי מפתיע ובניגוד גמור למדיניות חג שבועות שלנו, אני לא חושב שאנחנו מדינה גבינתית מדי. כלומר ברור, הישראלים אוהבים חלב ומוצרי גבינות, אבל תחשבו על זה רגע – הבסיס הארצישראלי הוא קוטג', הגבינה האהובה עלינו היא "צהובה" והכי רחוק והרפתקני שאנחנו מעיזים זה בערך עוגת גבינה, וגם היא באסקית. אם אתם רוצים לראות אהבת גבינה אמיתית, פרועה וכמעט חולנית, פשוט תסתכלו על האמריקאים ואובססיית הגבינה המותכת שלהם. לא בכדי "צ'יזי" הפך להיות מילה נרדפת לאמריקאי. זה ממש נוזל מהם.

>> הבראנץ' מגיע לרדלר, רז רהב לוינונה פוראבר וקיבוץ רעים לבית קפה בת"א

ואצלנו, מה לעשות, דברים נוטפי גבינה לא תמיד זוכים להצלחה. מסעדות שמתמקדות בגבינה טראשית – לא ברי יין עם מגש גבינות – לרוב לא מצליחות בארץ, וזכורות לי במיוחד מסעדת Melt Room (שהציעה כריכי גבינה נוזליים ונהדרים באבן גבירול) או Cheese Bar (דוכן הטוסטים הגבינתיים העסיסיים של טל בר), שבארה"ב היו הופכים ללהיט, אבל בתל אביב החזיקו תקופה קצרה ותו לא. וזה לא שבמסעדות אחרות יש יותר מדי הגזמות גבינה כיפיות – כן, זה כבר לא נדיר למצוא צ'יזי פרייז במזללות מתאימות, אבל מתי בפעם האחרונה הציעו לכם מטבל גבינות? אולי, רק אולי, בהמבורגרייה – וגם זה רק אם הלכתם לנכונה (הנכונה, במקרה הזה, היא פריז-טקסס).

בפיצות אנחנו דווקא סבבה. כלומר, לא אשפי הפיצות, אבל ברוך הצ'יז, יש לנו שפע, וגם שם יודעים להעמיס בגבינות, יחסית. בואו – אנחנו עוד לא האמריקאים. כלומר, עד השבוע הזה של שבועות בו נחצו כל גבולות הגבינה. אולי אלו ימי המלחמה שדחקו את דומינוס פיצה ליצור פיצה שמגזימה את הגבינה. אולי זה החג ששיבש את דעתם לטובה. אולי זו העובדה שלפני כחצי שנה הפיצה הזו הפכה ללהיט ויראלי בטיקטוק אחרי שהושקה ביפן. כך או כך, הפיצה Volcano הגיעה לארץ מבלי שביקשתם, ולא ידענו שאנחנו צריכים אותה. רגע, אבל האם אנחנו באמת צריכים אותה?

צריכים זו אולי מילה חזקה מדי. בואו נתחיל ברוצים. הפיצה Volcano (כמו שכתוב באותיות צהובות-אדומות עם לבה נוזלת על הקופסה השחורה) משתמשת בטריק קטן וחכם שמשום מה קצת מזכיר לי מאכלי אייטיז (בקטע טוב), במסגרתו אופים את בצק הפיצה מעל כלי דיפ לרוטב הגבינה, כך שבמרכז הפיצה נוצר הר געש קטן. אותו ממלאים ברוטב גבינתי עלום שם (בדומינוס מגדירים אותו "לבה חמה של גבינות") שנועד לטבילת הפיצה – סוג של גדי בחלב אמו, רק עם פיצה ומטבל גבינה. ואנחנו, כאמור, מאוד בענייני מטבל גבינות.

צריך לומר דבר ראשון ולפני הכל – זו הברקה ויזואלית. בין אם זה אמור להיות להיט בטיקטוק או באינסטגרם אני לא יודע, אבל ברור שכל אקט הטבילה והגבינה הנוזלית מדברים את השפה הצבעונית והצעקנית של הוויראליות. זה גם אלמנט הפתעה נחמד – לראות את הפיצה מתקערת במרכזה, ואוספת רוטב גבינה צהבהב שגם נזל (במכוון) על מעטפת הבצק, והתפזר טיפטיפה בשולי הפיצה. אבל כתמיד, יש הגזמות בפרסום – היא לא "לבה חמה", ובטח לא "מבעבעת". היא רוטב גבינה שהמקסימום שאפשר לתאר אותו זה "צהוב" ו-"נוזלי". שניהם לא מובנים מאליו, אבל אין פה שום דבר לוהט מעבר.

אל דאגה, זה לא רותח. פיצה ולקנו של דומינוס. צילום: מתן שרון

מה שכן יש פה זה רוטב גבינה חמוד, עם טעמי צ'דר ומליחות שחותכת את טעם הפיצה לכיוון אחר. כלומר זה באמת מביא שינוי בטעם המנה, ועבור מי שרוצה לגוון את הפיצה הרגילה שלו, מדובר בפיתרון אידיאלי. אשאיר למשרד הבריאות לקבוע אם וכמה גבינה באמת יש במטבל הגבינה הזה, שדומינוס לא פרסמו את ה"גבינות" שבו, אבל בהחלט יש לזה את הטעם הנכון למה שזה אמור להיות – הפתעה טעימה וקטנה בקצה הפיצה. יש אולי רק טרוניה אחת – ראיתי לא מעט סרטונים של פיצות זהות מדומינוס בחו"ל, ונראה שאולי קצת התקמצנו עלינו במידות.

נגיד את זה כך – במרכז הפיצה יש חור. והוא אמנם לא לוקח שטח ענק מהפיצה, הוא עדיין מקטין את הנפח שלה (כי הבצק שמתלבש על הדיפ על סף הבלתי אכיל, בדקתי). ביפן, למשל, מגישים את הפיצה רק בקוטר של 40 ס"מ (במקום כ-36 למשפחתית רגילה) כדי לפצות על האזור החסר, כך שעדיין תקבלו מספיק פיצה. פה בארץ תסתדרו עם מה שיש. זה לא נורא בשום צורה, אבל כן הופך את חווית האכילה של הפיצה וולקנו לנשנוש נחמד ותו לא. תכלס מתאים מאוד לארוחה של חבר'ה מול היורו, כל עוד אתם מזמינים פיצה נוספת כדי לשבוע באמת. נו, לפחות תוכלו לצלם טיקטוק יפה של רוטב גבינות צהוב, זרחני ולא מבעבע. גם זה משהו.
פיצה Volcano, מחיר 81.90 (או במסגרת ארוחת ולקנו ומשפחתית ב-65 ש"ח לאחת). כל סניפי דומינוס