דברו אל הקירות: הצצה לבית שהוא מגרש משחקים ומעבדת תחביבים

מי: גל ממליה (45), אורן פייט (40), אואישי (13)
איפה: רחוב הרימון
ותק: 5 שנים
מטראז': 78 מ"ר

ברקע מוזיקה יפנית, בכוס ליקר שסק הום מייד, ומסביב ג'ונגל מטריף של צמחים ופריטי וינטג' נדירים המאורגנים באופן אסתטי להפליא, באחד הרחובות הכי קסומים בעיר. את גל רובכם מכירים מ"פתיתים", הלא הוא בלוג האוכל (ועמוד האינסטגרם) המרתק והמקצועי ביותר בז'אנר. מלבד היותו פודי נסיין וסקרן גל הוא גם ארט דיירקטור וצלם. אורן הוא מעצב גרפי עצמאי, צלם מוכשר, ומומחה לגידול צמחים עוד הרבה לפני שזה הפך לטרנד.

ג'ונגל ופריטי וינטג'. צילום: נועם רון

מגרש המשחקים שלהם. צילום: נועם רון

"את הבית קנינו מזוג מבוגר במצב מוזנח, ולמרות זאת כשנכנסנו מיד זיהינו את הפוטנציאל. עשינו שיפוץ יחסית קטן שכלל בעיקר את החלפת המטבח וצביעת הקירות, שמהר מאוד שינו את הדירה מהיסוד והפכו אותה לשלנו", מספר אורן. "הבית הוא מגרש המשחקים שלנו, מעבדת התחביבים שלנו", מוסיף גל. "אנחנו הבית והוא ייצוג מושלם של מי שאנחנו, של הזיכרונות והחוויות שאספנו בדרך, של השינויים שאנחנו עוברים. הוא דינמי, חי ומשתנה כל הזמן. לכל אחד ממאות הפריטים המפוזרים במרחב יש סיפור, אחרת הוא פשוט לא היה פה. אצלנו אין דברים סתם כי הם יפים, לא בבית ולא בתוכן שאנחנו מייצרים. תמיד צריך להיות להם ערך מוסף".

המטבח

"האי הוא מרכז הבית והוא אהוב עלינו במיוחד", מספר גל. "תכננתי אותו עם חברת מטבחים, כשהויז'ן היה לי מאוד ברור בראש. מטבח יפני-נורדי שחור, מחופה אבן טבעית, שבחירתה הרגישה כמו בחירת תכשיט יוקרתי. דפדפנו בין עשרות דגמים עד שמצאנו את זאת הייחודית שהגיעה היישר מברזיל. בחרנו למקם עליה את הכיריים שפונות לסלון כדי לייצר תחושה של לאונג'. אנחנו מארחים המון, ומרגישים שתהליך ההכנה וההגשה של האוכל והדרינקים הוא חלק בלתי נפרד מהערב".

מטבח יפני-נורדי. צילום: נועם רון

תחושה של וינטג'. צילום: נועם רון

שידת הווינטג'

"את השידה קנינו לפני יותר מעשור בשוק פשפשים ורק אחרי כמה שנים התברר שהיא פיס דני ששווה אלפי דולרים. היא גם מלאה בפריטים יקרי ערך לא פחות", מספר אורן. "יש לנו חיבה גדולה לצילום במקומות נטושים, במיוחד מפעלים ובתי דפוס, מהם ליקטנו אוצרות של ממש שקיבלו אצלנו חיים חדשים. את מכונת הכתיבה העברית הנדירה מצאנו מתחת לקירות הרוסים, ואת האותיות אספנו מבית דפוס ישן. כחלק מפרויקט הגמר שלי בלימודי צורפות, מידלתי את שמות בתי הקולנוע שנהרסו לאורך השנים. גם אותם העברתי החייאה מסוימת, יש לזה משמעות אדירה עבורי".

פיס דני ששווה אלפי דולרים. צילום: נועם רון

אותיות שנאספו מבית דפוס ומדי לחות ישנים. צילום: נועם רון

פרויקט הגמר של אורן בצורפות. צילום: נועם רון

הסלון

"לסלון קיר מרכזי שצבוע ירוק בגוון של העלים של אחד הצמחים האהובים עלינו. מאחורי הצבע התקנו לוח מגנטי, שמאפשר לנו לשנות, להזיז ולהחליף את הפריטים על הקיר בקלות ובאלגנטיות. ראינו את השיטה הזו באחת הגלריות ואימצנו אותה אלינו, כי הסלון שלנו הוא קצת כמו גלריה אקלקטית בעצמו. יש בו פרופלור ממזל"ט ישן, פוסטר של אל על משנות ה-70, הדפס יפני, איילים מצרפת ורוסיה וכוורת אותיות של פעם. הריהוט וינטג' גם הוא, והפריט האהוב עלינו הוא כיסא צורפים מקורי מהבורסה ונדיר במינו. הוא לא רק יפה, הוא גם נוח".

קיר שהוא גם מגנט. צילום: נועם רון

הסלון הוא גלריה אקלקטית. צילום: נועם רון

כיסא הצורפים – גם יפה וגם נוח. צילום: נועם רון

תיאטרון רמה

"הדירה הקודמת שלנו הייתה ממש מול תיאטרון רמה, שהיינו עדים להריסתו הכואבת. בין מנוף לדחפור הצלחנו להיכנס לביקור אחרון, ולחלץ משם את שלט ההכוונה לחניה שנכתב ידנית על פלטת עץ, ואת עגלת הטלפון ששימשה את מוכר הכרטיסים. שניהם יקרים מאוד לליבנו".

חולץ ברגע האחרון. שלט תיאטרון רמה. צילום: נועם רון

שלט חדר הטלפון על העגלה מתיאטרון רמה. צילום: נועם רון

חדר הילדים

"לי ולאורן יש ילדים קצת אחרים בבית", מספר גל. "אני מגדל עובש, חומץ, פטריות, וצנצנות התססה. אורן מגדל יער גשם טרופי באקווריום. הבנו שלהתססות ולצמחי הגשם דרושים תנאי לחות, תאורה וטמפרטורה דומים, אז הם התכנסו לאותו המקום והם חיים נפלא זה לצד זה".

ילדים מסוג אחר. צילום: נועם רון

יער טרופי לצד עובש ופטריות. צילום: נועם רון

השירותים

"יפן היא הבית השני שלי", אומר גל. "זה בא לידי ביטוי בבישול שלי, בכתיבה שלי, בתחומי העניין והמחקר שלי, וגם בשירותים שלי. אחרי שגילינו את האסלות היפניות לא הייתה דרך חזרה והיינו חייבים להביא אחת הביתה. האסלה מכילה תוכנית שלמה בהתאמה אישית שהופכת את השימוש בה לחוויה היגיינית יוצאת דופן. אנחנו ממליצים בחום".

חוויה הגיינית יוצאת דופן. האסלה היפנית. צילום: נועם רון

שעון הרכבת

"כשהיינו בברלין מצאנו באחד השווקים שעון רכבת משנות ה-50 והתאהבנו בו ממבט ראשון. כשחזרנו לארץ חיפשנו בנרות שען שידע להחיות אותו, ובסוף מצאנו אחד שנאלץ להחליף לו את המנגנון כולו וכך גם את המחוגים. הדבקנו על המחוגים החדשים את אלה הישנים והיום הוא הנס הקטן שלנו".

הגיע מברלין. שעון הרכבת. צילום: נועם רון

האותיות

"הבית מלא באותיות בגדלים וחומרים שונים", מסביר אורן. "הן שימשו אותי לצילומים שעשיתי לפני מספר שנים עם רקדנים בינלאומיים, חברים, ודוגמנים במקומות שונים בארץ, המציגים שילוב בין הטיפוגרפיה הסטטית לגוף בתנועה. הצילומים אוגדו לתערוכה שהצגתי בתל אביב וברוטרדם בהולנד שנקראה Once Upon a Type".

צילומי האותיות של אורן. צילום: נועם רון

"הבית הוא ייצוג מושלם של מי שאנחנו". צילום: נועם רון