הסבנטיז עדיין בתל אביב: הצצה לדירה בסמטה הכי לא פלונית בעיר

מעוניינים שהדירה שלכם תופיע במדור "דירה להכיר"? כתבו לנו

מי: רעות אקרמן, 38, שחקנית ותסריטאית; אלון לוצקי, 32, צלם; לאה, 4 וחצי, כלבה ביישנית
איפה: סמטה פלונית
ותק: חמש שנים
מטראז': 70 מ"ר
כמה משלם שכירות? באיזור 7,000 ש"ח

איך הגעתם לגור בדירה הזאת?
רעות: "חברים שלנו, קובי ותימור, שהשתתפו גם במדור הזה, סיפרו לנו עליה. יום אחד הלכנו לאכול חומוס בשלמה ודורון ואז קובי שלח תמונה של הדירה הזאת עם שלט 'להשכרה', כמובן שהתקשרנו. נתנו לנו מחיר גבוה ואמרנו להם שזה מעל התקציב. הם אמרו לנו שאם נבוא עכשיו לפתח תקווה הם יורידו לנו ב-700 שקל את השכר לחודש. טסנו לפתח תקווה. מאז כל שנה השכר עולה, כמובן".

איך זה לגור במקום שהוא כל כך אייקוני? מעל הפסל של האריה בסמטה פלונית.
אלון: "זה לא תמיד פשוט. כמה פעמים ביום יש סיורים של קבוצות שמגיעות לשמוע את הסיפור של הסמטה והפסל. זה לא תמיד נוח. הרבה אנשים מלכלכים פה. מסתכלים לתוך המרפסת. את יכולה לשבת באיזי במרפסת בסוף יום ופתאום לשמוע: "חנה! זה פה!" ולראות בנות עקיבא שרצות פה בטירוף באיזה משימה של המירוץ למיליון. אבל זה בסדר זה חלק מהעניין של לגור מעל אטרקציה. חוץ מזה כיף לנו פה מאוד."

אתם יודעים מה הסיפור של המקום?
רעות: "פחות או יותר. מכל ההרצאות שיש לנו מתחת לבית. היה יהודי אחד עשיר שקראו לו שפירא. זה שהקים את שכונת שפירא. הוא היה מאוהב בבחורה שקוראים לה סוניה אז הוא החליט לבנות לה פה את האחוזה הזאת. זה היה בית פרטי. הוא הוסיף את הפסל של האריה למטה כדי שישמור עליה מפני אנשים שרוצים להתקרב. הוא רצה לקרוא לסמטה 'סוניה' על שמה ולסמטה שליד 'שפירא'. אז ראש העיר שבאותה תקופה היה מאיר דיזנגוף לא הסכים להחלטה הזאת ובגלל זה קוראים לסמטה אחת 'פלונית' ולשנייה 'אלמונית'".
אלון: "הסמטה הזאת מוכרת גם מהעטיפה של האלבום של אריק אינשטיין. יש לנו ויכוח אם הוא היה גר פה או לא. וזכור לי גם שלספי ריבלין הייתה פה תוכנית טלוויזיה. אולי 'הבית של פיסטוק'?"

איך אתם גרים פה ולא התאבססתם על המידע הזה?
"אני אגיד לך מה, בגלל שכל הזמן יש התלהבות סביב זה אתה מפתח איזשהו אנטיגוניזם כזה. לפעמים אתה רוצה רגע שזה פשוט יהיה הבית שלך".

הכניסה

צילום: אריאל ארבל

אלון: "הייתי בהודו באיזה כפר באמצע שום מקום ונכנסתי לאיזה מכולת לקנות מים. ראיתי את הלוח הזה עם הכרטיסי גירוד של ההגרלה, היה לבחור בכרטיס פרצוף שמאוד הצחיק אותי. שאלתי את המוכר כמה עולה כל הזה, הוא אמר לי חמישה שקלים. אמרתי לו 'יאללה' והסתובבתי עם זה בכל הודו".

אלון: "יש לי הרבה עבודות צילום בקייב. יש שם שוק פשפשים מטורף שכל פעם שאני נמצא שם אני הולך אליו וקונה פריטים שווים בגרושים. את הכד הזה קניתי שם".

הסלון

רעות: "כשקיבלנו את הדירה לא היה פה כלום. למזלנו אח שלי, מתן אקרמן, הוא נגר מדהים. כל הרהיטים המיוחדים בדירה הוא בנה או שיפץ לנו. הספסל, המיטה, הכסאות. יש לנו קשר מאוד קרוב וכל פעם שאני זורקת לו שאני צריכה משהו, שבוע אחר כך הוא כבר מביא לנו אותו. את הכסא הזה אלון מצא ברחוב, הוא היה מסריח ורקוב. מתן שיפץ אותו מאפס".

"הספריה היא הרהיט הדבר הראשון שבנינו. ראינו שיש גומחה בקיר שמתאימה בדיוק בשביל זה. עד אז איחסנו את הספרים שלנו בתוך כלי לעציצים. מתן הגיע עם קרשים מהרחוב, שברנו אותם ביחד והוא סידר והדביק, הכי גולמי. אנחנו מאוד אוהבים אותה".

רעות: "חלק מהתמונות הם דפים שהוצאתי מתוך ספר שמצאתי ברחוב ושילבתי עם מסגרות שקיבלתי או אספתי. יש פה את בילי הולידיי, שאני שרופה עליה. תמונה של ההורים שלי ויפנית משוק פשפשים בקייב שאלון קנה לנו".

אלון: "חבר טוב שלי מכופף ברזלים, הוא הכין לנו את הצבי הזה במתנה והכנסנו לתוכו נורות".

רעות: "התמונה של מריה היא מתנה מחברה טובה שהייתה רקדנית של להקת 'בת שבע'. באחד מסיבובי ההופעות שלהם כשהיא הייתה בברזיל היא קנתה לי אותה בשוק".

"תוף שקנינו בסיני. את התמונה של ישו קיבלנו כשהיינו בירח דבש באי ביוון שאנחנו לא יכולים להגיד את השם שלו, כדי שישראלים לא יגיעו לשם. בעלי הדירה של ה-airbnb שלנו היו זוג מדהים שהתחברנו אליהם. לאשה היה קיר מלא בפסלים ותמונות של ג'יזס אז היא החליטה להביא לנו אחד למזל טוב".

רעות: "אני מאוד אוהבת בלוז וג'ז. כנראה קיבלתי את זה מאבא שלי".

אלון: "דוד שלי הביא את הרמקולים מארצות הברית בשנות ה-80. לפני 10 שנים הוא התקשר אליי ואמר לי: 'אלון, רחל רוצה לזרוק לי את הרמקולים. אתה יכול לשמור לי עליהם?' מאז הם באנקר בבית. רעות גם רצתה להעיף אותם ולא נתתי לה".

רעות: "רגע רגע רגע. רציתי להעיף אותם כי בהתחלה הם היו מכוסים ברשת שחורה מכוערת. אמרתי לאלון, 'הדרך היחידה שבה הדבר הזה עומד אצלי בבית זה בלי הרשת'. אז הורדנו אותה ועכשיו הם יפים ושימושיים. אנחנו אוהבים לשים בבוקר מוזיקה חזקה ברמקולים בשישי בבוקר כדי לעמעמם את הקול של התיירים".

אלון: "בהתחלה החדר הקטן שיוצא מהסלון היה פינת עבודה והיה לנו ארון בגדים בחדר. אבל הבנו שיש לנו יותר מדי בגדים ושכנראה שחדר עבודה כבר לא יהיה לנו. רעות הציעה להעביר את הארון לחדר הזה ובדיעבד זה היה רעיון מעולה".

רעות: "תמיד כשאנחנו עושים מסיבות בבית, וזה קורה לא מעט, אנשים באים לארון ומודדים בגדים. הוא נותן תחושה של חנות יד שנייה".

רעות: "אלון שונא את הפרחים שעל הדלת. בכל כריסמס יש לי פטיש מוזר לקנות ברחוב מטלון כל מיני קישוטים. לא יודעת למה. אולי כי אמא שלי הולנדית. זה הקישוט היחיד מהחג הקודם".

המרפסות (כן, יש שתיים)

אלון: "המרפסות זה המקום האהוב עליי בבית. שתיהן לגמרי בשימוש. לפעמים כל אחד מאיתנו יושב במרפסת אחרת. רעות כותבת ואני עונה למיילים. וזאת חוויה מעניינת כשיושבים במרפסת ולמטה עומדים אנשים. הם רואים אותך במקום ממש אינטימי. חלקם יכולים להסתובב וללכת כדי לא להפריע לך וחלקם יכולים להתחיל לדבר איתך, לבקש כוס מים או סיגריה, אפילו לבקש עלות ולראות את הדירה".

חדר השינה

רעות: "בתקופה של הקורונה אני חטפתי ג'ננה על הקיר בחדר שינה. בכל חורף היו לנו נזילות מהתקרה ונוצר עובש. גירדתי את הקיר עם מגרדה של גבינה עד שחשפתי את הלבנים שמתחת. חשפתי ציורים ישנים שהסתתרו פה. כל הבית היה ורוד עם ציורים בצבע בורדו. יש עדיין דוגמאות שאפשר לראות לזה בחדר המדרגות של הבניין. רק השנה החלטנו לאטום את הקיר שוב. זה עשה הרבה לכלוך".

רעות: "גם את החיפוי לקיר ואת המדף אח שלי עשה לנו. כדי שיהיה תואם למיטה שהוא בנה לנו כמתנת אירוסין".

אלון: "אני רק זכיתי".

אלון: "זאת פינת הכתיבה של רעות. את השולחן קיבלנו מחבר שהביא אותו מסבתא שלו. את המנורה שבחוץ קניתי מיד שנייה. בהתחלה היא הייתה בפנים ואז רעות הגלתה אותה החוצה כי היא מלוכלכלת. המלחמה עדיין נמשכת".

רעות: "מצאתי בפח חבילה של קלפי פורנו משנות ה-70. זה מאוד הצחיק אותנו. בחרנו כמה וסידרנו אותם ביחד".

רעות: "דוגמה של השיניים של אלון. אל תשאלי".

אלון: "לפני כמה שנים החנות 'אמריקן אפרל' בדיזנגוף סנטר נסגרה והם עשו מכירת חיסול. עברתי שם וקניתי מלא חפצים, ביניהם הרשת הלבנה הזו. את הכד הימני קניתי במשתלות הזולות שבדרך חזרה מים המלך. את השמאלי קניתי בשוק הפשפשים בחיפה. שווה לבוא לשם בבוקר כדי להשיג את כל הסחורה הטובה".

שירותים

אלון: "פוסטר וינטג' שאני מאוד אוהב מהחנות 'תומר פוסטרים' בשינקין".

מטבח

רעות: "יש לנו מחשבה שחלק מהסרט שלנו הולך להצטלם כאן. אנחנו רוצים להפוך את המטבח לדירת חדר קטנטנה. אין הרבה מרפסות פנימיות בתל אביב. זה מיוחד. אגב, הבית נראה אחד הדברים הכי יפים שיש כשמסתכלת עליו מהחלק הזה. הוא סוריאליסטי".

אלון: "אני אוהב להסתכל מהחלום הזה. יש פה סצנה בחצר האחורית שהיא שונה לגמרי ממה שרואים מהמרפסות שמקדימה. הרבה אינטרקציות בין השכנים. זה מרגיש יותר עממי".

"תמונה מתוך הסרט 'קפה וסיגריות' של ג'רמוש, זה סרט שאנחנו מאוד אוהבים. יש כאן שני ראפרים (GZA ו-RZA מהוו-טאנג קלאן – א.א) את ביל מארי. כל הסרט בעצם מצטלם בבית קפה ומתעד שיחות של אנשים על קפה וסיגריות".