"האחרונים מבינינו" מספקת לג'ואל ואלי את המנוחה שהרוויחו ביושר

*הריקאפ שלפניכם מכיל ספוילרים לפרק השישי של "האחרונים מבינינו", ועל הדרך גם למשחק The Last of Us I, ועל הדרך כנראה גם לאפוקליפסת הזומבים שעוד תבוא עלינו יום אחד*

מאז שהתחילה "האחרונים מבינינו" ג'ואל ואלי עברו לא מעט ביחד. הם שרדו חיילי פדר"ה (הממשלה הפאשיסטית של ארצות הברית שאחרי האפוקליפסה), אמבושים של כנופיות וכמות נאה של זומבים (בעיקר בפרק הקודם), אז אפשר לומר שהם הרוויחו פרק שלם (כמעט) של מנוחה. הפתיחה של הפרק השישי בסדרה מחזירה אותנו לרגעים האחרונים של סיום הפרק הקודם, כשהנרי יורה לעצמו בראש אחרי שנאלץ לירות באחיו הקטן, סם, לאחר שנדבק בפטריית הזומבים המקוללת – והפלאשבק המזערי הזה ישר זורק אותנו שלושה חודשים קדימה, שנבין כמה רחוק מגיעה ההשפעה של אירוע כזה. יצא לי להתלונן בריקאפים קודמים על מחסור יחסי בזומבים, אבל ההיעדר שלהם מהפרק הזה מוצדק: הפעם אנחנו עמוק בתוך העולם הרגשי של ג'ואל ואלי.

אנחנו עוברים לבקתה של אדם בשם מרלון, שחוזר הביתה לאשתו עם שני ארנבים שצד – רק בתוך הבקתה מחכה לו אשתו עם הפתעה: ג'ואל ואלי. גרהם גרין ("המייל הירוק", "רוחות קרות") בתפקיד מרלון נותן הופעה קצרה ומדויקת יחד עם אשתו, פלורנס (איליין מיילס) שמספקת לג'ואל ואלי, לראשונה מזה הרבה זמן, היתקלות בפנים ידידותיות. התמונה שמצטיירת היא די מזעזעת: בצד אחד זוג חביב שנסע להרים המושלגים כדי לברוח מהציביליזציה עוד לפני שהגיע סוף העולם ובצד השני אדם מבוגר ונערה בת ארבע-עשרה שמאיימים עליהם עם אקדחים שלופים. וזה רק החלק הראשון בפאזל התקפי החרדה שמציגים לנו בפרק הזה.

לפני שהם ממשיכים בדרכם, מרלון מזהיר אותם מפני מושבה מסוכנת סמוכה לנהר, ואתם יודעים מה זה אומר – ברגע שאומרים לדמות שאסור לה לעשות משהו, זה בדיוק הדבר הבא שהיא תעשה. והנה אנחנו יוצאים לדרך, כשאלי מבקשת את ג'ואל שילמד אותה לצוד – ולמרות שהוא מסרב, אנחנו ממשיכים לראות איך השניים לומדים להכיר אחד את השניה קצת יותר טוב, ואלי אף משתפת את ג'ואל שהיא ניסתה להציל את סם מהפטריה באמצעות הדם שלה. זה אולי נשמע נאיבי, אבל זה בעצם חושף אמת עמוקה יותר – אף אחד לא ממש יודע איך הפטריה מתנהגת בגוף של אלי החסינה. ובדיוק איך שהשניים חוצים את הנהר – הם נתפסים (אלא מה) על ידי קבוצה חמושה מהמושבה המדוברת. הם שולחים את הכלבים כדי לבדוק אם ג'ואל ואלי נדבקו. זה רגע חכם, כי למעשה הוא גם מתקשר לוידוי של אלי: הכלב שמתקרב לאלי נראה כועס וג'ואל נכנס שוב לחרדה. אבל דווקא חוסר הפעולה של ג'ואל כאן מציל אותה: אם ג'ואל היה עושה משהו פזיז, היא הייתה מקבלת כדור בראש וכנראה גם ג'ואל היה מוצא את עצמו נשטף לנהר עם שאר הגופות. למזלם הכלב לא מזהה את הפטריה ואנחנו מקבלים פרט חדש על המצב של אלי: אם עד עכשיו ידענו שאלי לא משתנה, אנחנו מבינים למעשה הפטריה כלל לא מסוגלת להתפתח בתוכה. ואז מגיעה עוד תפנית רבת מזל עבור השניים: מישהי בקבוצה מזהה את ג'ואל.

המישהי הזאת היא מריה, ומהר מאד אנחנו גם מבינים למה היא זיהתה אותו. ג'ואל ואלי מובלים אל תוך המושבה ונדמה לרגע שאנחנו נמצאים בכלל בעיבוד טלוויזיוני למשחקי Red Dead Redemption ולא ל-The Last of Us Part I – והנה ג'ואל מזהה את אחיו, טומי, מרחוק. שני האחים מתאחדים, אבל הפגישה מתנהלת קצת שונה מאיך שהתנהלה במשחק: אם במשחק עצמו טומי וג'ואל מתחבקים ונותנים עקיצות, יש אווירה שמחה, אבל היא מוסווית על ידי עקיצות סרקסטיות בין אחים, השמחה היא בסאבטקסט. כאן המפגש גולש קצת לבנאליה ברגע שגרם לי להרגיש כאילו הלך הפרק. אבל מהנקודה הזאת הוא רק משתפר.

טומי מזמין את ג'ואל ואלי לארוחה בחדר האוכל של המושבה, שם הם מגלים שמריה היא לא רק חברת מועצה, אלא גם בת הזוג של טומי. ג'ואל לא נראה מרוצה, כי נדמה שהיו לו מחשבות אחרות בראש. בזמן הדיאלוג הזה אלי מתנהגת בחוסר נימוס וגם מתגרה בילדה אחרת שבוהה בה מהצד השני – ויש מצב שהילדה הזאת יכולה להיות חלק חשוב מהסיפור בעתיד של הסדרה (למי ששיחק במשחק: כן, יש מצב שזו דינה מהמשחק השני). 

אבל בינתיים ג'ואל וטומי משלימים פערים. ג'ואל מנסה לשכנע את טומי לצאת איתו למסע אל הגחליליות, המחתרת שבעצם שלחה את ג'ואל ואלי למסע שלהם, אבל טומי לא מעוניין יותר להיגרר אחרי ג'ואל (שוב) לצרות, לא רק בגלל חוסר המוסריות של אורח החיים שלהם לפני שהתפצלו אלא גם בגלל שהוא הולך להיות אבא. רק שלג'ואל קשה לפרגן לאח שלו והשניים רבים על זה ונפרדים בסערה, ובינתיים אלי, בבית של מריה וטומי, רואה לוח ישן עם תאריכים – כולל יום מותה של שרה (הבת של ג'ואל), שראינו בפרק הראשון וכן תאריך המוות של קווין, בנה של מריה, מה שמוסיף גם לדמות שלה עוד קצת עומק ועצב.

והנה גם אלי זוכה לקצת אקשן. "האחרונים מבינינו"

בינתיים ג'ואל מבקש מטומי לקחת את אלי במקומו ושוטח לראשונה נימוקים שלא ידענו שעוברים אצלו בראש: ג'ואל מסביר שהוא לא האדם שהוא היה פעם, הוא הזדקן, שהחושים שלו לא מחודדים כמו פעם והוא מפחד להוביל את אלי אל מותה (מי ששיחק במשחק יודע איך זה נגמר. ולא, זה לא הספוילר שאתם חושבים עליו). אבל מה שמשכנע את טומי להשלים את עבודתו של ג'ואל, הוא גילוי העובדה שאלי חסינה – וכאן המשימה הופכת לגדולה יותר. טומי מחליט לקחת את אלי וג'ואל. ג'ואל נכנס לחדר של אלי, שמיד תוקפת אותו על כך שהוא החליט לעזוב אותה. היא שמעה הכל ומתחיל דיאלוג שהותאם קצת לטלוויזיה ועובר חלק יותר מאשר במשחק עצמו: אם במשחק טומי מפריע לשיחה כדי להזהיר מפני פולשים שנכנסו למושבה, בסדרה ג'ואל פשוט אומר: "מחר בבוקר ניפרד וכל אחד ילך לדרכו". ג'ואל מאמין שהוא עושה את הדבר הנכון כדי להגן על אלי, שמפרשת את זה כנטישה.

בבוקר טומי מגיע לאסוף את אלי וג'ואל, והשניים יוצאים לבניין אוניברסיטה נטושה סמוכה, שם אמורים לחכות להם אנשי הגחליליות. אבל בבניין הנטוש הם מגלים רק קופים (בכל זאת, מעבדת ביולוגיה), וגם שיחזור נאמן של רגע יפהפה מהמשחק. רק שאז (שוב, כמו במשחק) הם מותקפים על ידי כנופיית שודדים, ג'ואל נפצע ואלי רוכנת מעליו, חסרת אונים. הסוף של הפרק הזה משחזר באופן כל כך מדויק את המשחק שהמעריצים באמת יכולים להתרווח בנחת מולו. אם חשבתי שפוסטר הג'ירפות בחדר של אלי הוא רמז לכך שהם יקדימו את סצינת הג'ירפות המפורסמת מסוף המשחק (חכו חכו), הפרק הלך לכיוון אחר לגמרי – עם מלא אקשן שנדחס לסוף של פרק איטי. זהו אולי הפרק המוצלח ביותר בסדרה עד כה – ולאו דווקא פרק 3 המדובר, שאמנם היה מוצלח אבל השלווה היחסית שלו עדיין לא הרגישה כמו משהו שהגיבורים (והצופים) הרוויחו. כאן, אחרי כמות הזומבים המטורפת של פרק 5, פרק 6 הוא תמצות של מה שהסדרה מצטיינת בו: סיפורים רגישים כרוכים באקשן מבוצע היטב ודרמה נוגעת ללב.