דברו אמת: מה חסר כדי להפוך את "האמת" מסדרה טובה לסדרה חובה?

מי לא שאל את עצמו שאלות היפותויות כמו "מה אם היטלר היה יהודי?" או "מה היה קורה אם היינו מפסידים במלחמת יום כיפור?" או כמובן, "מה היה קורה אם השופטים היו פוסקים נגד רומן זדורוב ובאותו היום היה קורה עוד רצח שמערער את כל החקירה?". אל דאגה, אם אתם מתים לדעת מה היה קורה במקרה כזה, יש את "האמת" של כאן 11 (בהפקה משותפת עם אנדמול-שיין וחברת ההפקה הצרפתית Elvie Productions) כדי לענות לכם על השאלה הזאת.

>> מאסטר בטלוויזיה: דירוג 20 הסדרות שאתם חייבים לראות עכשיו
>> יולי רותח: 28 סדרות חדשות שבטח תרצו לראות החודש
>> טורף מסך: המסעדות הטלוויזיוניות שהכי בא לנו לאכול בהן

"האמת" הייתה אמורה להיות משודרת כבר בשנת 2023, אך שידורה נדחה בעקבות המלחמה. היה להם המון זמן למקצה שיפורים נוסף, צילומים מחודשים ושכתוב רפליקות שפחות עובדות, אבל זה לא מרגיש שהזמן הזה נוצל כמו שצריך (כנראה עניין של תקציב). ועדיין – זאת סדרה לא רעה בכלל שמביאה משהו מרענן למסך, כולל שחקנית ראשית מצוינת בתפקיד ראשי ראשון.

כל האמת ורק. "האמת" (צילום: באדיבות כאן 11, אנדמול שיין ישראל)

"האמת" מתמקדת ברחלי זבטני (מור דימרי), חוקרת נוער שמסתבכת בפרשת רצח בראש העין עם מאפיינים דומים לרצח בו מואשם אדם המערער על גזר דינו. הסדרה מזכירה, ולא במקרה, את סיפור רצח תאיר ראדה. למרות קווי הדמיון בין רצח תאיר ראדה לרצח הנערה בראש העין, הסדרה מרשה לעצמה להתנתק מהמציאות לטובת יצירת היסטוריה אלטרנטיבית יחסית אמינה, ומבחינת השלד האמנותי והעלילתי של הסדרה היא לגמרי עושה את העבודה. הפרק הראשון מציג את השפה של הסדרה, ובאופן מפתיע היא כוללת צמצום של הדיאלוגים וניסיון אמיתי לעקוב אחר החוק הבסיסי של כתיבה תסריטאית ("Show, Don't Tell"), אבל הדיאלוגים שישנם לא מושחזים עד הסוף. 

אם יוצרות הסדרה, דפנה לוין ואורית זמיר, בוחרות לצמצם דיאלוגים כמה שיותר – וחייבים לציין שהן עושות את זה מצוין – הדיאלוגים שנותרו חייבים להיות הרבה יותר חדים ועם הרבה יותר סאבטקסט. במקרים רבים לאורך הפרק הראשון ראינו דמויות שפשוט אומרות את הסאבטקסט שלהן באופן מובהק. אין אפילו ניסיון מינימלי להסתיר את זה.

דמות ראשית שלא מרגישה ראשית. מור דימרי, "האמת" (צילום באדיבות כאן 11/אנדמול שיין)

משם זה עובר לחולי הגדול של הטלוויזיה הישראלית: פרטים אקספוזיציוניים. האקספוזיציה, כפי שלמדנו בשיעורי ספרות בבית הספר, היא ההקדמה, הצגת הדמויות והפרטים שאנחנו צריכים לדעת בשביל הסיפור. סדרות טלוויזיה ישראליות נוהגות פשוט להכניס את זה בטקסט באופן עאלק-קז'ואלי, מה שהופך את כל הדיאלוג למאולץ מאד ולא אמין. גם ב"האמת" אנחנו נתקלים בזה, כאשר השותפה לדירה של חוקרת הנוער אומרת לה "זה היום הכי חשוב בקריירה של אבא שלך". לא הייתי צריך את הסצינה הזאת רק בשביל הפרט הזה, ובסופו של דבר מדובר בסצינה קצרה ומיותרת ששתי הדמויות בה לא עוברות שום תהליך ואין לה שום מטרה מלבד ההיכרות הקצרה הזאת. 

שחקנים טובים, עלילה טובה, מה חסר? "האמת" (צילום באדיבות כאן 11/אנדמול שיין)

עם זאת, מור דימרי מפיעה בתפקיד הראשי ומצליחה להחזיק את הפרק הראשון. הבעיה המהותית: אין לנו מספיק ממנה בתוכו. בפרק הראשון של הסדרה זה לא מרגיש כאילו הדמות הראשית היא הדמות הראשית. אנחנו כן מקבלים סיפור צדדי על משפחת הנרצחת השנייה, וריב כלשהו שלהם עם השכנים, עוד קו עלילתי מיותר, לא ברור ולא פתור.

על בסיס הפרק הראשון, "האמת" של כאן 11 היא סדרה שעשויה היטב, עם ערכי הפקה גבוהים, שלד עלילתי בנוי נכון, דמויות מעניינות ומסקרנות (במיוחד בני אבני בתפקיד הרוצח לכאורה, תפקיד שטרם ראינו כמותו בטלוויזיה הישראלית), וכמה חריגות מרתקות מהמציאות עליה הסדרה מבוססת, אבל הדיאלוגים המצומצמים והמיושנים, שמרגישים לפעמים כאילו אנחנו צופים בסדרה מתחילת האלף, הורסים לסדרה לא מעט ומשאירים אותה במקום שלא פורץ גבולות ולא מאתגר את מה שמוכר לצופה הטלוויזיה הישראלי.

תפקיד נדיר בטלוויזיה הישראלית. בני אבני, "האמת" (צילום באדיבות כאן 11/אנדמול שיין)

הסטנדרט לסדרות בינלאומיות זינק בעשרים השנים האחרונות, ואם התרבות הישראלית רוצה להגיע לסטנדרט הזה, אנחנו חייבים לשדרג את איכות הכתיבה בסדרות שלנו. אי אפשר להרשות יותר סצנות שהן נטו אקספוזיציה ולא מקדמות עלילה. אי אפשר יותר להגיד סאבטקסט בקול רם. אי אפשר לזלזל באינטליגנציה של הצופים. "האמת" היא סדרה שיש לה את כל הפוטנציאל להיות יצירה מאתגרת וחכמה, אבל המקלות בגלגלים שהיא תוקעת לעצמה משאירות אותה כ"סדרה טובה" ולא "סדרת חובה".
>> "האמת", שני 21:30, כאן 11