אין על לחייך ואין על לשמוח: האיש שהחזיר את השמחה לעיר

גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף
גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף

"האנשים שעושים את תל אביב": קשה להחמיץ את גור ירמיהו בשני הסניפים של הבר שלו ("גוגי'ס") אבל האיש המאופר והמקושט הזה בכלל מגיע מתחום החינוך עם שלושה תארים אקדמיים והוא רוצה לפתוח לכם את הראש

2 בנובמבר 2021

גור ירמיהו, 39, בזוגיות עם הגר, מוכר בעיר ובקרב החברים בכינוי גוגי. גר בתל אביב מגיל 22. בעלים של הבר גוגי'ס שיש לו שני סניפים – בנחלת בנימין וברוטשילד, יחד עם עוד שותף. סיכוי גבוה שנתקלתם באנרגיות שלו ובלבוש הצבעוני והאיפור הכיפי בעיר. מה שבטח לא ידעתם זה שהוא בעל שלושה תארים ובכלל מגיע מרקע של חינוך והדרכה.   

מאיפה הגיע הכינוי גוגי?
"כולי יחסית קטן פיזית, תמיד הייתי. מאז שהייתי ילד קטן קראו לי גוגי ומשם זה תפס". 

למה החלטת לתת לבר שם שמכיל את הכינוי? 
"כי זה שלי. עם עוד שותף, ועם חזון. כל החיים חלמתי שיהיה לי יום אחד בר. בכלל הגעתי מעולם אחר". 

מאיזה עולם?
"מתחום החינוך והגלישה. והייתי גם מדריך טיולים. בעבר הדרכתי סיורים על אופניים חשמליים בעיר. הייתי תשע שנים סטודנט. למדתי תואר ראשון באקדמית תל אביב-יפו ותואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועוד תואר שני בחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים. הייתי מורה לאזרחות והיסטוריה ותוך כדי שהייתי סטודנט הייתי גם מדריך טיולים בריו, הייתי טס וממשיך משם לטייל. גרתי גם בחו"ל תקופה, קניתי קרוואן וחייתי בארצות הברית שנה. זה היה לפני ארבע שנים. ואז צצה הזדמנות באחד הברים שעבדתי בו, הציעו לי לפתוח מקום בנחלת בנימין, והחלטתי לנסות לכמה חודשים, ואחר כך פתחתי מקום לקערות פוקי והלך מעולה". 

גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף
גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף

מה מיוחד בבר שהקמת ולמה בחרת בחיי הלילה? 
"אני מוכר את כל הבירות שלי בעשרים שקלים. אני מעצב את המקומות ויש בהם ליינים". 

הברים מאוד מקושטים, צבעוניים ועם אופי קצת פנטסטי, מאיפה זה מגיע?
"מהעולם של המסיבות של חיי הלילה, שאני שנים בו, גם כשהייתי מורה וגם כשהייתי סטודנט, אני מאוד אוהב את הלייף סטייל של השחרור הזה". 

יש לך שלושה תארים ובחרת בעולם של חיי לילה ומסיבות, איך הגיבו לזה במשפחה?
"ההורים? זרמו איתי. אני בא מבית מאוד אקדמי, אבא פרופסור, סבתא סבא, דיקנים וכאלה. ואני גם רציתי לעשות דוקטורט ואני גם כנראה אעשה יום אחד, מעניינים אותי מלא נושאים. אבל הכל בסבבה, 'תעשה מה שאתה רוצה, אתה שמח ומבסוט'. האוניברסיטה מאוד אכזבה אותי מבחינת מהות הרעיון המחקרי, וחבל אבל זה בסדר. מאוד רציתי לקחת את התואר שלי לכיוון מאוד פילוסופי, ובאוניברסיטה רצו שאקח את זה למקום יותר של סייבר ולמקום שייתן להם יותר שם. לא הסכמתי עם הגישה הזאת והלכתי לעשות תואר בחינוך דמוקרטי וגם לימדתי בצורה דמוקרטית בבתי ספר רגילים. בתקופת הקורונה חזרתי להיות מורה באומנויות". 

איך הייתה החוויה של ללמד בזמן הקורונה?
"מדהים. האמת שלימדתי גם גילים שאני לא מלמד בדרך כלל. לרוב לימדתי לבגרויות ועכשיו לימדתי לכיתות ג'-ד', הכיתות היו קטנות וזה דבר חובה. היו קפסולות, ואז מלמדים רק 15-16 ילדים ובאמת אפשר לעשות דברים. עשיתי להם Ted Talks, וכל אחד היה צריך לתרגל עמידה מול קהל ולהראות את החיובי והשלילי לגבי כל נושא, דיברנו על הרבה נושאים וזה חינוך באמת. זו הדרך ללמוד ולחקור נושאים, לא משנה באיזה גיל". 

אפשר לדבר קצת על הלבוש והאיפור הצבעוני שלך? כל בוקר אתה מתאפר? 
"אני מתעורר בבוקר המאוחר, משתדל לרדת לים ולשחות, אני גם גולש על גלים. לקראת הערב אני מתאפר, לפעמים גם ביום. רק מה שבא, אין חוקיות ומסגרת לגבי זה". 

גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף
גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף

איך הלקוחות והאורחים מגיבים לסטייל שלך?
"אני משתלב בסגנון של הברים, בווידאו ארט, ובעיצוב שולחנות ובשגעת. בנחלת בנימין הקהל יותר תל אביבי. ברוטשילד, זה תלוי ביום מבחינת האורחים אבל הם מצטלמים איתי ומתלהבים". 

זה לא איזה פרפורמנס מיתוגי, אלא מה שאתה אוהב?
"כל עוד הייתי במסגרות פחות אפשרתי לעצמי. מגיל קטן אני אוהב אופנה ואני מקווה גם לפתוח מקום אופנה יום אחד. אני רוצה לעשות דברים אחרת בעיר הזאת. אין פה אופנה כביטוי של הבן אדם כלפי חוץ. הכל מאוד סטנדרטי בנאלי, שחור לרוב, וזה לא לטעמי. אני שואף לפתוח מקום של אופנה ונכניס פה קצת אופנה לעיר הזאת. גברים ירגישו שמותר להם ללבוש דברים שנחשבים לכאורה נשיים". 

אתה לובש גם שמלות וחצאיות?
"בטח! חצאיות, שמלות, להשתגע ולעוף. אם את מכירה את ההיסטוריה, ככה גברים היו מתלבשים, לפני המאה ה-19 והמאה ה-20. הקיבעון זה משהו שהכניסו אותנו אליו בעולם המערבי. פעם הסתובבו עם נוצות ועקבים והכל היה סבבה, ופתאום התחילו לסגור אותנו בכל תחום. אופנה זה אחד התחומים, ואני בא לפתוח, להראות שאפשר אחרת וצריך אחרת". 

עברנו כמה סבבים של סגרים ותווים ירוקים, מה הייתה הגישה שלך בכל התקופה הזאת, איך התמודדת?
"בהתחלה ממש טוב. זה נתן לי זמן, חזרתי ליצור ולכתוב, מצאתי זוגיות. אני גר בדירת גג בפלורנטין ויצרתי את הגג שיהיה ירוק וכתבתי ספר ילדים. בגל הראשון פתחו את הברים והיה בסדר ובגל השני זה לקח חצי שנה. בת הזוג שלי הייתה מנהלת בסניף בנחלת בנימין והתלבטה אם לחזור לקיבוץ כי אין עבודה, והצעתי לה לגור איתי בפלורנטין, ומאז אנחנו ביחד. הגר באה מרקע של חינוך ואני בעקבותיה ונכנסנו שנינו לחינוך באומנויות. ביוזמתה יצרנו קייטנות בפארקים והיה מטורף, זה פתח עולם חדש ומעניין. פתאום היה זמן, היה פחות אלכוהול והיה יותר רגוע עם הרבה זמן לחשוב. ואז העסקים חזרו בבום". 

ומה מבחינת המקומות?
"את רוטשילד פתחנו עשרה ימים לפני הקורונה. היה בור כלכלי, אבל את יודעת, כל עוד יש אורז וטחינה וביום טוב וגם אבוקדו – החיים מושלמים. אז בהתחלה השקעתי בשיפוץ של רוטשילד, צבעתי כל בריק וכל שולחן ועכשיו הוא נראה הצגה". 

גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף
גור ירמיהו (גוגי) | צילום: שלומי יוסף

מה הלוקיישן התל אביבי שאתה הכי אוהב?
"איפה שהיה פעם הדולפינריום, עולה על זה בבוקר, לראות את החוף, לטייל בחוף. יש כל מיני מקומות". 

סיפרת שאתה אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, טסת מאז שהתחילה הקורונה?
"מאז לא, אבל אני טס בקרוב. בת הזוג שלי טסה לחצי שנה באירופה ואני אטוס לגיחות. בתחילת דצמבר אני טס למדריד לאחותי, יש לה שם הרכב פלמנקו ואשאר כבר לכריסמס ולסילבסטר ואסע משם לעוד מקומות. אחזור לארץ באמצע ינואר". 

פרסמתם בעמוד של הבר שהשנה לא ירדתם למידברן, למה הבחירה לא להשתתף? 
"לפני חצי שנה כשהתחילו לתכנן לא היה ידוע מה יהיה. צריך למצוא קבוצה, וכל הצוות שלי מכל הברים חזרו להורים והכל התפרק. אז עכשיו לקחת עוד פרויקט כזה גדול? כשפתחו את הברים בפעם האחרונה ונתנו זמן קצר לזה, לא היה לי צוות. אחותי באה לעזור לי, הדודים, הכנסתי את אבא שלי הפרופסור כברמן. היום אני מעסיק 92 עובדים, זה לא משהו שבונים ביום. אז לכל הטירוף הזה להכניס את המידברן זה לא אפשרי. שנה הבאה נעשה קאמפ גוגי משוגע, נעשה אותו אייטיז כזה". 

אתה מאוד אוהב את האייטיז, זה מלווה גם את המוזיקה בבר, מאיפה זה מגיע?
"אני מאוד אוהב את האייטיז. אני אוהב מוזיקה עם מילים קודם כל. האייטיז זה גם מה שאני זוכר מילדות, מה-MTV, ואני זוכר את הלבוש ואת הפאייטים ואת מה שהיה. לעומת נגיד הטכנו היום, שהוא מאוד אפל, מאוד מושך לכיוון אינדיווידואלי, באייטיז אתה מרגיש שיש לב, אתה מקשיב למילים וזה גורם לך לחייך. אין על לחייך ואין על לשמוח". 

מה הכי תל אביבי בעינייך? 
"חופש לעשות גם וגם וגם. בקיבוץ הכל רגוע, ופה יש מלא דברים, גם צריך לעבוד וגם מסיבות וגם בא לי לראות הצגה בצוותא. אתה יכול להיות בצהריים עם הגולשים ובערב להיות במסיבת דארק. זה הכי תל אביבי".