הבונות החופשיות: הכירו את הדור החדש של המניקוריסטיות בתל אביב

לציפורניים תמיד היה מקום של כבוד אצל תל אביביות. לצד הספר הקבוע, הירקן השכונתי והקפה המסורתי של שישי בצהריים, גם מניקוריסטית הבית חרותה בלבן שלא מעט מנשות העיר. לא מדובר בעניין של מה בכך, חיפוש אחר מניקוריסטית קשה כמעט כמו מציאת בן זוג. לא מאמינים? אתם מוזמנים להיכנס לאחת מקבוצות הפייסבוק של נשים בתל אביב, או בשמן הלא רשמי "מישהי מכירה מישהי שעושה לק ג'ל?!".

הביקוש המתמיד הזה משתלב באובססיה האינטרנטית ההולכת וגוברת בציפורניים מעוצבות. באינסטגרם, ההאשטאג NailArt# מניב לא פחות מ־54 מיליון תוצאות, המניקוריסטית של קארדי בי כבר קיבלה כתבה ב־CBS וב־Vogue, וכל פאשניסטה יודעת ששום לוק לא שלם בלי ציפורניים תואמות. עיצוב ציפורניים עזב מזמן את החדר האחורי במספרה השכונתית והפך לאמנות של ממש, השואבת השראה מטרנדים שונים בעולם העיצוב ותרבות הפופ. בהתאם, נראה שקם דור חדש של מניקוריסטיות: קהל הולך וגדל של צעירות תל אביביות שאפתניות שנותנות מענה ספציפי לקהל החובב ספציפיות, לרוב בחסות דירתן.

ציפורניים בעיצוב של שלי לוגסי

"כשלמדתי אמנות בבצלאל הייתה לי הארה", מספרת מיכל בן יעקב (28), אוצרת אמנות במקצועה ומניקוריסטית, בעלת הסטודיו ציפורנאז'. "יש דמיון בין הטקס של ללכת לעשות מניקור וכל טקס דתי אחר. זה מאוד הזכיר לי וידוי אצל כומר בנצרות. זה בעצם יצר את הרעיון לתערוכת הגמר שלי שכללה את 'מניקוראלטר' – שילוב בין מזבח לשולחן מניקור, שאני עד היום מקבלת עליו לקוחות". בן יעקב טוענת שלהתעסק במריחת לק היה משהו שרצתה לעשות מאז שהייתה ילדה.

"מאוד הזכיר לי וידוי אצל כומר בנצרות"' מזבח המניקור של מיכל בן יעקב

מיכל בן יעקב

בדומה לה, גם המעצבת הגרפית שלי לוגסי (27) והמאפרת שני נועם (29), הבינו שעיצוב ציפורניים הוא דרך לגיטימית לפורקן יצירתי. "זה התחיל אצלי כתחביב", משתפת לוגסי. "לבת הזוג של אבא שלי יש עסק לציפורניים כבר 20 שנה, היא לימדה אותי ומשם כבר לקחתי את זה לכיוון שלי". נועם מוסיפה כי כל מה שצריך זה מנורת לד שניתן להזמין באיביי, "והשאר היסטוריה".

שלי לוגסי. צילום: עודי סנש

לא בקטע אירוני

בחו"ל מדובר באמניות בעלות שם עולמי ואימפריות ציפורניים משגשגות, הייפ שמזכיר את זה המתרחש בארץ סביב מקעקעות צעירות ומבטיחות דוגמת שרה קורי ויוטה איצקביץ'. למרות התהילה שלה זוכות המניקוריסטיות בעולם, בארץ נראה שהטייפקאסט ה"עממי" עוד דבוק להן. לדבריהן של השלוש, חלק מהקהל מופתע לראות בחורות צעירות ואמנותיות בתפקיד. "כשהתחלתי להעלות תמונות של העבודות שלי נתקלתי בתגובות חצי מגחכות. מה שבחו"ל נחשב מקובל נתפס כאן כגימיק אירוני. יש מחסור של נשים שעוסקות במקצוע הזה כאמנות", מספרת לוגסי. "יש אוכלוסייה שלמה שלא מחפשת את הסטנדרטי", מוסיפה בן יעקב, "גברים ונשים שרוצים מישהי צעירה ולא שיפוטית כלפי הרצונות שלהם".

נתקלתי בתגובות חצי מגחכות. ציפורניים בעיצוב מיכל בן יעקב

גברים ונשים שרוצים מישהי צעירה ולא שיפוטית כלפי הרצונות שלהם. מיכל בן יעקב. צילום: סילן דלל

שני נעם

אמנות, הכלה ותחושת מגניבות בצד, לא ניתן להתעלם מהפן הכלכלי המתלווה לעיסוק. "זה בין מקצוע רציני לתחליף למלצרות", מסבירה בן יעקב. "זה מקצוע שמשחרר נשים ונותן להן עצמאות כלכלית, את מחליטה מתי ואת קובעת איפה. אני שמחה שעוד נשים מתחילות לשאול את עצמן אם למלצר זו אופציה טובה מספיק ואם התואר הראשון שלהן באמת מספק להן תעסוקה". "זה משהו עם עתיד ואופק מבחינה מקצועית", מוסיפה נועם, "זה ההווה והעתיד הכלכליים שלי כרגע".

ציפורניים בעיצוב שלי לוגסי

"עבדתי שנים בעירייה ועזבתי הכל כדי להיות מניקוריסטית", משתפת לימור ברינגולץ (35), שעשתה שיפט לקריירה בתחום הקוסמטיקה בדגש על מניקור ופדיקור. "זאת עבודה שמיועדת לאנשים שאוהבים אנשים, כאלה שאין להם בעיה להיות עצמאיים. את מוצאת את עצמך הופכת לאוזן קשבת ולחלק בלתי נפרד מהשגרה של הלקוחות שלך, זה סיפוק אדיר. אני חושבת שזה מבורך שעוד ועוד בנות מוצאות בזה קריירה, אסקפיזם, ריפוי בעיסוק וגם אמנות. הגיע הזמן שיתייחסו למקצוע הזה כמו שצריך".

"מה שבחו"ל נחשב מקובל נתפס כאן כגימיק אירוני". צילום: סילן דלל

ציפורניים בעיצוב של שני נעם

אי אפשר להתחמק מההשוואה בין הדור החדש של המניקוריסטיות לבין הקודם, שראה בעיצוב ציפורניים קריירה שנייה או שלישית אם בכלל. "הייתי עקרת בית במשך שנים, ובאמצע החיים מצאתי את עצמי לומדת איך לעשות מניקור", מספרת רינה (66), מניקוריסטית תל אביבית ותיקה. "התאהבתי בזה, ואני מבינה למה נשים צעירות בוחרות בזה כמקצוע. זאת יצירה נעימה, אבל לכי תסבירי לאימהות שלהן שבהחלט אפשר לשלם עם זה משכנתה".