בעלי הגגארין: "אם המדינה לא תמצא פתרון, היא תקבל מהפכה"

בשבועות האחרונים עקבנו אחר המחאה של שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי. אל מזרחי, שמאז קיבל מתווה שיאפשר לו לפתוח את המועדון מבלי לעבור על החוק, הצטרפה אנה וולצ'וק (39), אמנית ואחת השותפות במועדון הגגארין בתל אביב. עבור המועדון שלה המתווה איננו רלוונטי. שלשום היא חזרה מירושלים, והיא מתכוונת לחזור לשם היום (חמישי) כדי להשתתף בצעדת המחאה של המוזיקאים שתחל בשעה 15:30.

"ישבתי שם תשעה ימים, בהתחלה מול בית ראש הממשלה ואחר כך בגן העצמאות", היא מספרת. "אני בעלים של מועדון בתל אביב שתלויים בו 600 אנשים, ואסור לנו לפתוח. נסגרנו בתחילת מרץ, אחרי שהורידו אותנו לתפוסת קהל של 100 אנשים, מה שגם גרם לנזק. עד היום אין לנו תאריך פתיחה", היא מסבירה את הסיבות למחאה. "המוזיקאים שאנחנו עובדים איתם לא מותאמים להופעות ישיבה. ההופעות הן בז'אנר רוק, אינדי, מטאל ועוד. יש לנו גם מסיבות עם די.ג'ייז מהארץ ומחו"ל. מבחינת משרד הבריאות אין מקום לריקודים, ועם זאת, המדינה לא מוכנה לפצות אותנו. כך שהמדינה שידרה לנו שאין לה אפשרות או רצון לתמוך בתחומים של תרבות והופעות".

וולצ'וק מוסיפה כי "יש בירושלים גם מחאה של אמרגנים וגם של מופיעים. לאנשים אין פתרון ומדובר באנשים עם קריירות שאין להם איך להאכיל את הילדים. אנחנו צריכים להמשיך את המחאה עד שיימצא פתרון".

מתווה פתיחה בלבד היה מספק אותך? או שאתם נלחמים לקבל פיצוי כספי?
"זה אמור להיות גם גם. אם אנחנו לא יכולים לפתוח בגלל טעמים בריאותיים, צריכים לפצות אותנו. מדובר במאות אלפי אנשים ללא פתרון כלכלי. תהיה להם מהפכה בחוץ ברגע שמדינה תאסור על אנשים להתעסק במלאכה שלהם. המערך הזה יהפוך להיות אנרכיסטי, לא תהיה להם התפרצות אחת של קורונה אלא עשרות. לנו יש אפשרות לפקח על האנשים ולרשום את הפרטים שלהם. יש פתרונות טכנולוגיים שמאפשרים לנווט אנשים בתוך האולמות. בחוץ זה לא יקרה, זה יהיה ספונטני ו-ויראלי ומשרד הבריאות לא יוכל להשתלט על זה".

פינו אתכם בכוח מהאוהל, אבל האם קיבלתם גם פניות רלוונטיות מהממשלה בימים של שביתת הרעב?
"קיבלנו מענה אבל ללא תשובה קונקרטית. הייתה התקדמות בנוגע לשני סעיפים: הובטחה לנו התקדמות בעניין הארנונה לעסקים סגורים בתקופה הזאת, והיה לנו עוד סעיף שקשור לחישוב הפיצויים עבור 2019. אנחנו עברנו מקום בשנה הזאת, ואנחנו מבקשים להיות מפוצים על פי 2020 ולא 2019. הבטיחו שיסתכלו על המקרה שלנו באופן פרטני. מעבר לזה אין לנו פתרון, לא לנו ולא למוזיקאים ולא למפיקים. במטריה הכלכלית של התרבות יש המון מקצועות שנותרו ללא פרנסה – טכנאים, צלמים, ברמנים ועוד. האנשים האלה צריכים או לחם או עבודה, לא יכול להיות שהמדינה תשאיר אותם בלי אלו. אני מצטערת שהמדינה הביאה את אנשי התרבות שלה למצב שבו שביתת רעב היא אמצעי להשגת תשומת לב לבעיות שלהם".

וולצ'וק פועלת בתחום התרבות והאמנות כבר משנת 1998, ציירת במקצועה שהפיקה אירועי תרבות רבים. משנת 2013 היא מנהלת ומחזיקה בשותפות במועדון הגגארין. "אנחנו שלושה שותפים. המקום נבנה על ידי מתנדבים, אנחנו בית למוזיקה אלטרנטיבית והמדינה מתייחסת אלינו בזלזול. אנחנו שגרירים של ישראל בחו"ל, כל האמנים שמגיעים אלינו יוצאים עם רושם מעולה. אנחנו מוסד תרבותי חשוב והכרחי שדורש הכרה מהמדינה". הם קיבלו התעניינות ותמיכה, ואפילו שיחת טלפון משר התרבות, היו איתם בקשר ארבעה יועצי שרים ויש מי שמתעניינים במצבם, אבל פתרונות לא נראים בשטח.

עובדים שקשורים למועדון נאלצים למצוא פרנסה בעבודות מזדמנות. "בערך כל הטכנאים שלנו עובדים בעבדות מזדמנות בכל מיני תחומים. בכנות, יש אנשים שהמצב הגיע אצלם עד למקרר. יש אנשים רעבים, ובעוד שבוע הם יהיו עוד יותר רעבים. אם המדינה לא תמצא פתרונות ומהר, אז היא תמצא את עצמה בתור מהפכה. המארי אנטואנט הזה לא יעבור בפעם השנייה".