טראש קוטור: תערוכת האופנה שלוקחת קיימות לשלב הבא

תרצו או לא, תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה המזהמת ביותר אחרי נפט. צריכה מסיבית של מים, פליטת רעלים הנספגים באדמה, ייצור מיליארדי טונות של פסולת וכמובן ניצול בלתי פוסק של בעלי חיים ובני אדם במדינות עולם שלישי, כולם מנת חלקה של התעשייה שאנחנו לובשים על עצמנו בכל בוקר. אנחנו לא חושבים על זה בזמן שאנחנו מדפדפים בינות לקולבים ב־H&M או עורמים על עצמנו 20 חולצות ב־Pull and Bear רק כי הן במבצע, אבל יש אנשים שדווקא כן.

המגמה הגוברת בעולם של אופנה בת קיימא, אקולוגית והוגנת צוברת עוד ועוד תאוצה ומגולמת כעת בתערוכה החדשה "המניפסטו של שנקר" שתתקיים בשבוע הבא (24-27.2) בדיזנגוף סנטר. התערוכה תציג את עיצוביהם של 15 סטודנטים בשנה ג' במחלקה לעיצוב אופנה של שנקר שכחלק מהקורס "אתחול אופנה" בהנחיית אורית פרייליך ודבי אלחייני, קיבלו את האתגר לייצר בגדים משאריות בדים של מעצבים ישראלים וחומרים שונים אחרים. בחרנו חמישה מהם וביקשנו מהם לספר לנו על העיצוב, על תהליך העבודה ועל תעשיית האופנה המתחדשת.

עוד כתבות מעניינות:

אופנה בונה, אופנה הורסת: האם אנחנו בדרך לעולם אופנה טבעוני?
שבוע האופנה תל אביב 2019 יוצא לדרך
"עלבון לעם הסיני": הקמפיין החדש של ZARA מעורר סערה בסין

אורן איתן, 27

"שמלת העור מורכבת מעורות של ספות שנועדו לזריקה וכאלה שמצאתי ברחוב. מאוד עניין אותי לעבוד עם עור משומש, להתמודד עם חומר גלם שעבר דבר או שניים ולבחון את היכולת שלי לתת לספות ישנות זוהר חדש ויוקרה אפילו שהן נזרקו לפח. רציתי לייצר דיסוננס בין החומר והמשמעות הקודמת שלו לבין הגלגול החדש שלו, עיצוב עור יוקרתי ואוונגרדי. דיגום של עור ספות על בובה זה דבר קשה להחריד, מדובר בעור עבה שקשה מאוד לעבוד איתו, אבל זה אתגר שבבסיסו עומדת המחשבה על העלאת המודעות לתעשייה ששמה בראש מעייניה הרבה פעמים רווח ולא קיימות".

"דיגום של עור ספות על בובה זה דבר קשה להחריד". אורן איתן לשנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

אורן איתן

יובל פורת, 25

"העיצובים שלי בפרויקט מורכבים משמלות נשף וערב שנלבשו פעם אחת בלבד ופורקו. הרכבתי שמלות שנחשבות למוצר גבוה והחלטתי להפוך אותן לבגד יומיומי. קיבלתי שמלות נשף מכל הסוגים ובדים מהמעצב ירון מיניקובסקי במיליון צבעים שונים וטקסטורות, רציתי להראות שניתן ליצור דבר חדש ונחשק מבליל גדול של בדים, ודווקא מהדברים המחרידים להוציא את המיוחד. לקחתי כהשראה את עולם נשף הסיום האמריקאי, ההכנות המטורפות לערב אחד ולתמונה אחת, לבגד שלא משתמשים בו יותר, ושילבתי אותו באופנת רחוב שזה ההפך הגמור. רוב האנשים לא מודעים להשלכות של אופנה מהירה, היתרונות שלה מסנוורים אבל מאחורי זה עומדים נזקים ענקיים".

"לקחתי כהשראה את עולם נשף הסיום האמריקאי". יובל פורת לשנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

יובל פורת

מוריה ארדילה, 25

"העיצובים שבחרתי לפרויקט מורכבים מציוד קמפינג וטיולים משומשים של חברה שחיה את החיים שלה בטבע. שני סוגי אוהלי שטח, שק שינה, מכנסי טיולים, חלקי תיק שפירקתי ומזרון שטח מתנפח שיצרתי ממנו נעליים. החומרים האלה במהותם, בגלל שהם משתמשים ללינת שטח, מאוד איכותיים ועמידים. ניסיתי לתרגם את השפה הפונקציונלית של עולם בגדי המטיילים ולשייך אותו לעולם האסתטי שלי ולעולם האופנה בכלל, זו הפעם הראשונה שבה השתמשתי במוצר קיים שהייעוד המקורי שלו הוא לא לבישה. אני חושבת שכל עניין הקיימות מאוד חם ומדובר בעולם, המודעות עולה במיוחד בקרב מעצבים צעירים. זה נמצא בידיים שלנו, ואם נדע לעשות קיימות בצורה אינטליגנטית וליצור פריטים לבישים ונחשקים נוכל להנחיל שינוי תודעתי".

"אוהלי שטח, שק שינה, תיק שפירקתי ומזרון מתנפח". מוריה ארדילה לשנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

מוריה ארדילה

תומר סטולבוב, 27

"בתחילת הקורס נתבקשנו לחשוב על מקור לחומרי הגלם לעיצובים שלנו, והגעתי למסקנה שאנשים הולכים לעולמם מדי יום ומשאירים מאחוריהם המון בגדים שלרוב פשוט נזרקים. בהקבלה לתרומות איברים, יקיריו של הנפטר ישמחו לתת את בגדיו במטרה שימשיכו לחיות ולהתקיים אבל בצורה אחרת. לקחתי פריטים שונים מתוך עיזבון הבגדים של סבא שלי שנפטר לפני כשנה וחצי, החל בתחתונים, טי שירטס וטרנינג ועד חולצות וחליפות מחויטות, ומהם יצרתי עיצובים חדשים. יש משהו מאוד מאתגר בכמות מוגבלת של חומרי גלם, זו הייתה פשוט המלתחה של סבא שלי, אז היה צורך בתכנון רב ומוקפד ומציאת שילוב מדויק בין הבדים. המקום לטעויות אפסי. יש לא מעט גברים ונשים שאוהבים ללבוש מחויט אבל מחפשים גרסה נועזת יותר, מעין מחויט עם טוויסט, וזה המקום שאליו כיוונתי".

"אנשים הולכים לעולמם מדי יום ומשאירים מאחוריהם המון בגדים" תומר סטולבוב לשנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

תומר סטולבוב

נוי פוליבה, 25

"טואל הוא השלב המקדים ליצירת הבגד, מעין ניסיון תלת ממדי שמעצבים יוצרים כדי לדמות את הבגד מבדים זולים ופשוטים שאפשר לתקן עד ליצירת הבגד האמיתי. ב־90 אחוז מהמקרים הסמפלים האלה נזרקים אחר כך לפח ולא נעשה בהם עוד שימוש. בפרויקט בחרתי לאסוף טואלים ממעצבים וסטודנטים ומהם לייצר בגדים. המחשבה שעל כל עיצוב בגד בעולם יש לפחות בגד אחד שנזרק לפח ממש הטרידה אותי, ורציתי לקחת את מה שנחשב לזבל בקרב מעצבים ולהפוך אותו לבגד אמיתי שאנשים ירצו ללבוש. זו תופעה שלא מדברים עליה והיה חשוב לי להעלות אותה למודעות. יש דרך להשתמש בחומרים האלה בשנית. כדי לשדרג את הבדים ולנתק אותם מהנראות הפשוטה והזולה, צבעתי את כולם בצבעים טבעיים המורכבים מתמציות גזר שחור, פפריקה, כורכום וספירולינה".

"המחשבה שעל כל עיצוב בגד בעולם יש בגד שנזרק הטרידה אותי". נוי פוליבה לשנקר. צילום: אחיקם בן יוסף

נוי פוליבה

"המניפסטו של שנקר", גלרית דיזנגוף סנטר (קומת הקרקע, ליד רנואר)
24-27 בפברואר, 10:00-22:00, הכניסה חופשית