טיים אאוט timeout

על הפנים: הנשים ש"לא יוצאות בלי זה" מדברות

| מאת: אופיר יעל סגרסקי

מה גורם לאישה לבדוק את האייליינר שלה אחרי תאונה, להסתובב עם כובע בתוך הבית ולהתאפר לפני שחייה בבריכה? פנינו לשבע נשים שנשבעו אמונים לאיפור ואקססוריז ולפסיכולוגית קלינית אחת כדי להבין איפה עובר הגבול בין בחירה אפנתית להתמכרות

לא יוצאות מהבית בלי זה

רבות מאיתנו מתאפרות באותו האופן מדי בוקר, עונדות תכשיטים מסויימים וחוזרות על אותה תסרוקת שנמצאה כמוצלחת אי אז ב-2008, כשהחתיך של השכבה החמיא לנו. הטקסים הקטנים הללו לא בהכרח מזיקים, אבל מה קורה כאשר היאחזות בתוספים החיצוניים מגבילה את חיינו? דיברנו עם הנשים שהפרידה שלהן מקישוטי הפנים הייתה לא פחות מגמילה, ואת חלקן עדיין לא תצליחו למצוא, בשום פנים ואופן, בלי "זה". ניסינו להבין מה עומד מאחורי ההיאחוזיות האופנתיות הללו, שלהן ושלנו, ואיפה נמצא הגבול בין אימוץ סטייל אישי להתמכרות עד אובדן שליטה.

אנונימית (31)

יח"צנית

"זה התחיל כשעברתי לגור עם בן זוגי בבאר שבע וויתרתי על עצמאות כלכלית לראשונה בחיי. יום אחד עברתי ליד חנות של איל מקיאג' שהכריזה על דיל מטורף: קונים ב-1000 משלמים 500. גיחכתי ושאלתי את עצמי מי המטומטמת שתוציא כל כך הרבה כסף על איפור. ובכן, אני.

"הייתי בקושי בת עשרים, נכנסתי לחנות כדי להסתכל והמוכרת פשוט הושיבה אותי ושפכה עליי את כל החנות. באופן מפתיע, אהבתי את מה שראיתי במראה והחלטתי שלא יעזור כלום – את זה אני רוצה. כך, בכל יום, לפני שהלכתי לעבודה הנוצצת שלי בתור שניצלאית בקניון ב"ש במדים אדום-צהוב, התאפרתי ובתוך שנייה הרגשתי טוב יותר. מכאן זה רק הלך והתפתח לדעתי להתמכרות ממש. כשהייתי סטודנטית בתקופת מבחנים, הייתי פותחת כל בוקר בהתאפרות מול המראה ורק אז הייתי יושבת ללמוד. כשהלכתי עם חברות לבריכה, יצאתי החוצה מהמים כדי למרוח עוד מייקאפ ואודם ולחזור.

"מצאתי שיטה לגרום לעצמי להרגיש יותר טוב, אז השתמשתי בה בכל פעם שהרגשתי בקרשים, אבל גם כשלא, כדרכה של התמכרות. היום אני כבר לא באטרף על האיפור כמו פעם, אבל עדיין לא אלך לעבודה או לפגישות לא מאופרת קומפלט".

מריה אסטרייכר (28)

קומיקאית

"במשך כשנתיים מחיי הדלוחים הסתובבתי עם ציורים קטנים ליד העין. גם הסתובבתי עם בגדים קרועים לכל מקום כי היה נראה לי שכל העולם הוא פסטיבל צמח מזדיין, והרגשתי מאוד מגניבה ושונה, כמו שדון קטן שמכניס שמחה ושטות לכל מקום. זה נגמר כשהפסקתי עם האסיד ונכנסתי למעצר בית ארוך שכיבה לי את החשק לציורים".

פסטיבל צמח מזדיין. מריה אסטרייכר

מאי פילצקי (26)

סטודנטית

"אני לא זזה מהבית בלי אייליינר כבר מעל לעשור, כולל בטירונות, שם הייתי קמה ב-4 בבוקר כדי לעשות את זה. הסיבה הראשונה לאימוץ האייליינר הייתה הערצה עיוורת לאיימי וויינהאוס שראיתי בה השראה וסולמייט, לכן עם השנים גם הרשתי לעצמי לאט לאט לעבות יותר את הפס המשורטט. הסיבה השניה היא שאני ג'ינג'ית חיוורת מאד שמרגישה ונראית חיוורת כמו גוויה בלי הפס השחור. ירשתי את הפנים של אבא שלי שכל החיים עם משקפיים, כך שאני מרגישה שיש לי פנים שהן הכנה למשקפיים שפשוט עוד לא נמצאות שם, אז כל עוד הראיה שלי טובה אני מסתתרת מאחורי הפסים האלו".

אייליינר כקריאת תיגר על הגנים. מאי פילצקי

עוד כתבות שיעניינו אותך:
הג'ינס הא-סימטריים שמעוררים בהלה ברשת
יוצרות "האחיות המוצלחות שלי" סוגרות חשבון עם הדמויות
הפקת אופנה טבעונית במקלט שיקומי לבעלי חיים

מאי ברזילי (24)

מנהלת תוכן

"לפני כמה חודשים מדדתי כובע ומאז הוא נשאר לי על הראש כולל בבית. באותה תקופה החיים שלי התפרקו, ולא לגמרי מבחירה שלי: נפרדו ממני, פירקתי בית, עזבתי בדיוק עבודה שקוד הלבוש בה היה חליפות מחוייטות. עשיתי את זה אולי בקטע מרדני, כמין שריון הגנה, אבל גם כדי לברר את עצמי בעולם. בדיעבד אני מבינה שזה היה גם צורך להיראות יותר לסבית.

"מה שהיה נעים זה שלא חשבתי על זה יותר מדי – פשוט היו כמה שינויים פיזיים שהיו צריכים להיעשות וקרו מעצמם. ממש לאחרונה אני מרגישה שהיה ממש כיף אבל זה כבר לא זה, וגם סביבי אנשים שאהבו את הכובע פתאום חווים את זה מוזר".

מתגוננת משמש ורגשות. מאי ברזילי

רומי בן חור (25)

מוזיקאית

"בגיל 14 הייתה איתי בבית הספר בחורה ממש מגניבה שמבחינתי הייתה אייקון לכל דבר (הייתי קצת מאוהבת בה, נודה באמת). יום אחד היא אמרה לי, "יהיה לך ממש יפה אייליינר", ולא מעט אחרי התחלתי לנסות את הדבר. יש לציין שגם לאבריל לאבין הייתה השפעה על זה. מפה לשם זה הפך לחלק בלתי נפרד מהפנים שלי לדורות הבאים.

"הייתי הולכת עם זה גם בבית וישנה עם זה במשך שנים. הייתי נראית לעצמי ממש שונה וחיוורת בלי זה, ופחדתי שגם אחרים רואים אותי ככה. רק בשנה האחרונה, בגיל 25 ובזכות עזרה של פסיכולוגית יצאתי מהבית בלעדיו מספר פעמים כשהתראיתי עם אנשים שאני אוהבת. תמיד היה לי אייליינר עמיד במים בתיק. לפני כמה שנים עשיתי תאונת טוטאל לוס והוא החזיק מעמד למרות הבכי הרב. שמחתי".

לא רואה בעיניים. רומי בן חור

עידית הרמן (47)

מנהלת אמנותית בתיאטרון קליפה

"למרות שאני מנסה לשמור לרוב על חזות "טבעית", בקטע של "לא נגענו", מגיל 14 אני שמה קונסילר מתחת לעיניים כדי לנסות להסתיר את העיגולים השחורים ומסקרה בגלל הריסים הארוכים אך בהירים באופן מבאס. אלו שני הדברים שלא אצא בלעדיהם. יש מצבים וימים שאני שמה קונסילר אפילו אם נשארת בבית, כדי שהלוק הנשקף מהמראה יהיה תואם לציפיות שלי.

לא נגענו. עידית הרמן

כלנית שרון (29)

שחקנית ויוצרת תיאטרון

"הייתה תקופה שלא יצאתי מהבית בלי לשים עגיל אחר בכל אוזן, כי זה הרגיש לא מאוזן ומגניב. זה סיפר עליי שאני מיוחדת ומשלבת לבד את מה שיפה בעיניי".

נערה עם עגיל לוכד חלומות. כלנית שרון

מיכל אופיר ויזל, פסיכולוגית קלינית במרכז ד"ר טל אומרת: "בכל דוגמה שאמרת יש ניואנס שהוא קצת שונה, לא כל ההתמכרויות נובעות מאותה סיבה, ועדיין יכולים להיות שם מאפיינים דומים. למשל, אם אישה קונה איפור שאינה יכולה להרשות לעצמה, זה סוג של פיצוי. היא מרגישה מבפנים כישלון, לכן דווקא כלפי חוץ היא תציג את עצמה כמוחזקת ומעוצבת, ואז אלה הפידבקים שהיא תקבל. בעוד שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם, יש כאלה שכן ובמצב של חוסר שליטה ניאחז בהם".

זו נחשבת הפרעה?

"כמו בכל דבר בחיים, זה עניין של מידה. לדוגמה, ההתמחות שלי היא בהפרעות אכילה. בסך הכל לאכול בריא ולעשות ספורט זה טוב, אז מתי זה נהיה הפרעה? כשמתחילים לעשות את זה באופן אובססיבי וזה מפריע לנו בכל מני דברים בחיים. גם איפור וטיפוח עצמי יכולים להיות חיוביים, אבל אם נעסוק בהם באופן אובססיבי עד שנרגיש חוסר ביטחון אפילו לרדת למכולת בלי מייקאפ, יש בעיה. כשההתמכרות מתחילה לגבות מחיר מופרז, גדלה לכיוונים אחרים כמו ניתוחים פלסטיים ופולשת לשאר תחומי החיים, זה אומר דרשני, ואז כדאי ללכת לטיפול. יש שם כנראה צורך רגשי הרבה יותר עמוק מכדי פשוט להפסיק אותו".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0