מעצבת הנעליים הלוהטת מאחורי Miista מסבירה למה אין מכירות פופ־אפ בישראל

בכל כמה חודשים זה קורה: כמה נשים בנות מזל מקבלות את ההזמנה שלה ציפו במייל, לאחר שנבחרו להשתתף במה שמכונה "מכירה פרטית" של מותג הנעליים הלונדוני הלוהט Miista. המיקום נמסר להן בהמשך, רק שבוע מראש, וכל העסק מרגיש קצת כמו הפרק של "בוורלי הילס 90210" שבו אנדריאה וסטיב היו צריכים "להחליף ביצה" כדי להיכנס לרייב סודי של קשוחים. אבל איכשהו זה עובד. הגבלת המקומות יוצרת תחושת אקסקלוסיביות והסודיות יוצרת באזז. חוץ מזה כולם אוהבים נעליים מושלמות, אבל באמת מושלמות.

לורה וילסנין. צילום: יח"צ

עוד כתבות מעניינות:
מופע שנות השבעים: דירת רטרו ברחוב הכי שווה בעיר
שופינג בברצלונה: החנויות הכי שוות שאסור לפספס
איי לאב בגוואן: המכנסיים הכתומים לחרוש עליהם הקיץ

"המכירות האלה מצליחות לייצר הרבה התרגשות והן עוזרות לנו גם להעריך באילו ערים נכון לנו לפתוח סניפים חדשים", אומרת בריאיון ל־Time Out לורה וילסנין, המייסדת והמנהלת הקריאייטיבית של Miista. "זה מה שקרה בפריז, שהיא העיר האחרונה שבה פתחנו חנות. בשבוע הבא אנחנו עורכים לראשונה מכירה בהונג קונג, וזה מרגש מאוד כי זו הפעם הראשונה שלנו שם, ואנחנו לא יודעים למה לצפות".

Miista לסטורי. צילום: יח"צ חו"ל

אף שלא צפויה בקרוב מכירה דומה בתל אביב, המותג עיצב לאחרונה שני דגמי נעליים שנמכרים אך ורק בישראל, כחלק מחגיגות העשור לרשת סטורי, היבואנית של Miista בארץ. "בעבר שקלנו לעשות מכירה פרטית בתל אביב, אבל כשהתחלנו לברר גילינו שזה קצת מסובך מבחינת הובלת הסחורה והמכס", מסבירה וילסנין. "אנחנו בוחרים בדרך כלל במקומות נוחים יותר, למשל אירופה שבה יש לנו חופש להוביל סחורות, או ניו יורק שבה ממילא יש לנו מחסן. אלה אירועים שנמשכים רק שלושה ימים, אז צריך לקחת בחשבון שאם הסחורה נתקעת במכס זה יכול להפוך לאסון".

את מכירה את פרופיל הלקוחה שלך בכל ארץ שבה מוכרים נעליים שלכם?

"אני משתדלת מאוד אבל לא תמיד מצליחה. בתל אביב הייתי רק למשך שלושה ימים בשנה שעברה. ניסיתי להבין את הסגנון, ללכת לחנויות ולשוטט במקומות בילוי, אבל אני לא ממש מרגישה שהצלחתי. איך את היית מגדירה אותו?".

Miista לסטורי. צילום: יח"צ חו"ל

אני חושבת שהטענה הראשית נגד אנשים כאן היא שאין להם כוח להתלבש יפה כי ממילא הם יזיעו ויסבלו.

"אני יכולה להבין את זה. זה לא בדיוק ככה בגליסיה, אבל באזורים דרומיים יותר של ספרד חם כל כך שלאף אחד אין כוח להתלבש. הם פשוט יוצאים מהבית בכפכפים".

עיניים גדולות מדי

Miista נולד ב־2011 בשורדיץ', המיקום שהכי מזוהה בשנים האחרונות עם חוד החנית של סצנת האופנה הלונדונית, אך המייסדת שלו נולדה הרחק משם, בגליסיה שבצפון־מערב ספרד. אולם כפי שוילסנין הצהירה בעבר, העיניים שלה היו גדולות מדי ובראשית שנות ה־2000 היא מצאה את עצמה ב־Cordwainers – מסגרת לימודים של הלונדון קולג' אוף פאשן היוקרתי שמתמקדת בנעליים ובאביזרים. לאחר סיום לימודיה היא עבדה עם כמה מותגי הנעלה שונים עד שבשנת 2010 החליטה לצאת לדרך משלה.

Miista לסטורי. צילום: יח"צ חו"ל

בשנים הראשונות התמקדה וילסנין בפתיחת חנות אונליין, בצד הצגת העיצובים שלה בפני קניינים, והם בתורם העבירו אותם למכירה בחנויות שונות ברחבי העולם. לפני שנתיים, עם התגברות הבאזז סביב המותג, היא החליטה לפתוח נקודות מכירה של המותג שיאפשרו גם חוויית קנייה לא מקוונת. למרות הרעש שהיא מצליחה לחולל, Miista עדיין נחשבת חברה קטנה שפועלת באופן עצמאי וגדלה בקצב שלה. מספר העובדים בלונדון עומד עדיין על 16, וחמישה נוספים בספרד ובפריז.

Miista לסטורי. צילום: יח"צ חו"ל

קשה להגדיר במילים מה בדיוק גורם לנעליים של Miista לעבוד, אבל בגדול אפשר לומר שהאסתטיקה שלהן יוצרת איזון מושלם בין רטרו לרלוונטי, מופרך ויומיומי וצבעוני ומיושב. אם עוברים הלאה מהמילים אפשר פשוט לתאר את התחושה שכל פאשניסטה מרגישה בלב כשהיא רואה זוג נעליים מושלם שמרגיש כמו האחד, או לפחות אחד מני רבים, שהיא חייבת.

וילסנין עצמה מדברת על האיזון הזה כשהיא מתארת את תהליך העבודה שלה כמנהלת קריאייטיבית שעדיין אחראית באופן ישיר לכל התחומים הקשורים לעיצוב, טרום ייצור וייצור. "העבודה מורכבת מהרבה שילובים: של אלמנטים מתנגשים, של תקופות. אני רואה איך ה־DNA של המותג נושא בתוכו גם את הצד הלונדוני שלו אבל גם את הילדות שלי בטבע של גליסיה. למשל, כמה נעליים בקולקציית הקיץ הנוכחית יוצרו בטכניקות ספרדיות מסורתיות תוך שימוש בחומרים האופייניים למקום שבו גדלתי, כמו רפיה".