טיים אאוט timeout

קשר מחייב: האם תל אביב מסוגלת לקבל את סצינת הבדס"מ?

| מאת: ענבר נעמן

הסרט השני בסדרת "50 גוונים" כבר בקולנוע, חנות שמתמחה אביזרי בדס"מ נהנית מקהל הולך וגדל, ומסיבות לחובבי קשירות מתקיימות לא רק בדאנג'ן. אז למה חברי קהילת הבדס"מ התל אביבית עדיין מרגישים נרדפים?

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/02/sizes/dungen-photo-shira-tal_H_wo_680_382.jpg
דאנג'ן. צילום: שירה טל

בשנת 2011 נכנס בסערה לחיינו כריסטיאן גריי – התגלמות הגבר האפל, המתוסבך והשרוט שאנחנו כל כך אוהבות לפנטז על לתקן אותו ולהפוך אותו לגבר חלומותינו. בסדרת הספרים "50 גוונים של אפור", ולאחר מכן בסרט שיצא ב־2015, אנסטסיה סטיל ומר גריי חשפו לקהל הקוראות הרחב את השוטים והאזיקים. תרבות הבדס"מ, שהייתה ועודנה תרבות שוליים המתקיימת תחת מעטה של דיסקרטיות, זכתה לתשומת לב חסרת תקדים במיינסטרים. השבוע יוצא לאקרנים הסרט השני בסדרה, "50 גוונים של אופל", אבל הסצנה הבדס"מית עדיין מאתגרת את תל אביב הליברלית ונלחמת בסטיגמות.

עמוס לוי, מנהל מועדון הדאנג'ן – המועדון הראשון והיחיד בישראל שמוקדש כולו לבדס"מ – אומר כי גם לאחר 15 שנות קיום של המועדון, "הקהילה מאוד קטנה וגם מי שמגיע למסיבות בדאנג'ן מתקשה לצאת מהארון. יש אנשים ספורים שיעזו לדבר על הנושא בפנים גלויות למרות המחיר שישלמו". עם זאת, לוי לא מתייאש. "אולי בעוד עשור נהיה במקום אחר", הוא אומר, "אנחנו כבר במצב טוב יותר מאשר כשהתחלנו. בתחילת הדרך אנשים אפילו לא הזדהו בשמם האמיתי".

BDSM, ראשי תיבות מסורבלים של Bondage and Discipline, Dominance and Submission, Sadism and Masochism – היא התנהגות מינית ואורח חיים המבוססים על צד שולט (המכונה לעתים "דום") וצד נשלט ("סאב"), ולרוב גם כוללת הנאה מכאב והשפלה בשיטות שלא היו מביישות את היצירתיות של האינקוויזיציה הספרדית (אבל בקטע טוב). לוי, כמו רבים ברחבי העולם, שמח על כך שסדרת "50 גוונים" חשפה את הפרקטיקות האלה לקהל רחב יותר. לדבריו, "כשהסדרה יצאה הגיעו בליינים חדשים, ובעיקר בלייניות. הן מגיעות כדי לטבול את האצבע במים, וחלקן נשארות והופכות לקבועות במועדון".

עמוס לוי בדאנג'ן. צילום: יולי גורודינסקי

עמוס לוי בדאנג'ן. צילום: יולי גורודינסקי

ב־2014 הצטרף שחקן נוסף לסצנה הבדס"מית התל אביבית: אלכסי יגיב, בעל ליין הדקדנס הדו שבועי וחנות הבדס"מ המקוונת פטיש דיל. אנחנו נפגשים במחסן המכירות שלו ברחוב בר כוכבא 1, שהוא החלום הרטוב של כל חובב פטיש והסיוט הכי גרוע של בעלי הפרעות קשב וריכוז: כל פינה במקום מנוצלת למתלים לבגדי לייטקס, שוטים, ויברטורים בכל צבע וצורה, אזיקים ושאר אמצעי קשירה וגם דילדו מיותם שצמוד בוואקום לאחת הוויטרינות.

יגיב מספר שהקים את החנות לאחר כשלא הצליח למצוא בישראל חגורת צניעות. "פניתי ליצרן בסין והוא הסכים למכור לי עשר יחידות במחיר טוב. הצלחתי לארגן קבוצת קנייה קטנה דרך הפורומים של 'הכלוב' (פלטפורמת בלוגים ופורומים ישראלית המוקדשת לבדס"מ – ע"נ). הביקוש גבר והתחלתי להביא עוד מוצרים. בהתחלה החנות הייתה ארגז כתר וארונית עץ אחת". יגיב מדגיש כי הוא מרגיש אחריות כלפי הלקוחות ולכן הוא דואג לצרף לכל מוצר הסבר על דרכי השימוש, הניקיון וכל מה שיחסוך לכם פינוי לאיכילוב עם הפציעות הכי מביכות שיש.

הקו הזה נשמר גם בליין מסיבות דקדנס שמתקיים אחת לשבועיים במועדון ברסקו וחוגג בימים אלו שנה להקמתו. בדקדנס, כמו גם בדאנג'ן, שומרים על מדיניות שמונעת מכל מסיבה להפוך למסיבת נקניקיות על ידי הקפדה לא להכניס גברים כבודדים אלא רק כחלק מצמד. ובדומה לקוד הלבוש הקפדני שיוצר אווירה צבעונית ("אם מישהו מגיע בג'ינס אנחנו שולחים אותו הביתה"), יגיב חוזר ומזכיר לבליינים לוודא שכל אקט שלהם נעשה בהסכמה.

"הגבולות בבדס"מ מיטשטשים ומאוד קל לחצות אותם אם לא נזהרים. אני מזכיר להם שאם מישהי נתנה הסכמה לסשן בעבר, זה לא אומר שהיא מעוניינת בו ברגע זה. מעבר להסכמה המילולית חשוב ללמוד לקרוא את שפת הגוף של הצד השני, לוודא שהוא לא במצוקה ולהחליט מראש על מילת ביטחון. הרבה נשלטים נהנים להתחנן לרחמים כחלק מהאקט, ומילת ביטחון נועדה כדי לאפשר לשמור על המשחק ועל המשתתפים".

אלכסי יגיב. צילום: יולי גורודינסקי

אלכסי יגיב. צילום: יולי גורודינסקי

"לגייז יש יותר כוח פוליטי"

אף שבשנים האחרונות הבדס"מ, או לפחות האסתטיקה שלו, מכרסמים את שולי המיינסטרים, היחס של תל אביב לקהילה עדיין אמביוולנטי. מאז שהוקם ב־2002 הספיק הדאנג'ן לעבור מכיכר קדומים לרחוב השרון בשל תלונות השכנים על רעש. גם היום עומד סימן שאלה מעל המשך פעילות המועדון: בדצמבר 2016 נגמר חוזה השכירות של המקום, ובעלי הבניין – הסוכנות היהודית – סירבו להאריך אותו. לטענתו של עמוס לוי הסירוב הוא על רקע אופי המקום. הוא גם מפנה אצבע מאשימה כלפי יושב ראש הסוכנות, נתן שרנסקי, בתור זה שנתן את הוראת הסגירה.

"אם היה שם מועדון גייז הסוכנות לא הייתה מתעסקת איתו", מצהיר לוי. "לקהילה הגאה יש היום כוח פוליטי, הם עברו תהליך של נורמליזציה שאנחנו לא עברנו. הדימוי היחיד שיש לרוב האנשים לגבי בדס"מ הוא מה שהם ראו בפורנו – בדרך כלל אישה קשורה לצלב שמצליפים בה או מזיינים אותה. זה נותן את הרושם שזאת אלימות, שזה משהו ספונטני שלא מוחלט מראש".

יגיב מסכם שבמקרה הזה חשוב שבציבור הרחב יבינו שהדברים נעשים במסגרת ברורה. "זאת לא אלימות אם מי שסופג את המכה רוצה את זה ומתגרה מזה. זה אולי נראה רע כשמצליפים במישהו עד זוב דם, אבל זה מחרמן אותו. כשחושבים על זה, זה הרבה פחות גרוע מאשר סתם לתת למישהו סטירה".

מהסוכנות היהודית נמסר בתגובה לטענות של בעלי הדאנג'ן: "חוזה השכירות שלהם תם, וגם תקופת ההארכה שקיבלו לבקשתם, לפנים משורת הדין, תמה מזמן, ואפילו ההארכה של ההארכה, שאותה ביקשו לצורכי התארגנות. במקום לנצל את הזמן שעמד לרשותם כדי להתארגן למעבר הם מנסים להפיץ כותרות סנסציוניות שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר. למרות השימוש הציני שהם עושים באופי הצבעוני של העסק, מדובר בסך הכל בשוכר שמפר בבוטות את זכויות בעלי הנכס"

מסיבת וולנטיינס בדאנג'ן: הדאנג'ן, השרון 21 תל אביב, חמישי (9.2) 23:30, 70 ש"ח, 1+1 לזוגות עד 1:00

הקינקיליין סלון, הדאנג'ן, השרון 21 תל אביב, שישי (10.2) 00:00, 50 ש"ח עד 00:30, 60 ש"ח אחרי

המסיבה הקרובה של ליין הדקדנס: ברסקו, השרון 12 תל אביב, שישי (10.2) 23:45, 70 ש"ח

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 3ecc2108d89e