כל מי שעוקב אחר ערוצי המיינסטרים בשנתיים האחרונות, יכול לראות בבירו את שלבי התגובה שלהם לטראומת שבעה באוקטובר. בחודשים שאחרי המחדל ראינו בעיקר חדשות; אחר כך הגיע הגל הראשון של הסרטים והיצירות הדוקומנטריות שעוסקות ישירות במלחמה ואחריהן הסדרות העלילתיות (גל שאנחנו עדיין בתוכו), ובזמן האחרון אפשר לזהות גם חזרה איטית לסדרות הירואיות על כוחות הביטחון.

>> רציתם להיות הורים? בואו, ניק קייב יפרק אתכם // ביקורת
https://timeout.co.il/%d7%91%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/>> שמישהו יהרוג כבר בבקשה את "משחקי הכס" // טור דעהhttps://timeout.co.il/%d7%91%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/

בסמוך למלחמה, כשחוסר האמון בצה"ל ובמערכות הביטחון היה גדול, סדרות כאלה פשוט לא היו עוברות. אולי בגלל זה סדרה כמו "הראש" של קשת נדחתה – לכאורה בגלל סיבות בטחוניות, אבל לדעתי גם בגלל העובדה שקשה היה לשווק את הסקסיות ואת הגבורה החשאית של כוחות הביטחון בישראל אחרי שרובם הגדול נחשף במערומיו באותה שבת.אלא שמקץ שנתיים הן חוזרות בהדרגה – "הראש" עם יהודה לוי, "טהרן" בעונה חדשה, אפילו סדרה כמו "רשת מרגלים" – ולמרות ואולי בגלל שאינן קשורות ישירות לשבעה באוקטובר, הן לגמרי משחקות על החרמנות שלנו מידם הארוכה של כוחותינו. וכעת, כנראה שהקרקע בשלה לעוד סדרת לוחמים.

"החמאם", סדרת הצבא החדשה שעלתה אמש בכאן 11, היא סדרת מתח מיסטית על בסיס נטוש בבקעת הירדן, אליו מגיע צוות של לוחמים במטרה "להפגין שם נוכחות". הבמאי והיוצר הוא מיכאל אללו, שעד היום בעיקר עסק ביצירה דוקומנטרית, ומקבל לידיו פרויקט גדול ראשון, תעודת כבוד לתאגיד השידור הישראלי שנותן את הפריים טיים שלו ליוצרים חדשים כבמה ליצירה העברית. עוד תזכורת לכמה חשוב שכאן 11 תהיה, ובכן, כאן.

כשבוחנים את ההיסטוריה של סדרות הצבא הישראליות אפשר לחלק אותן, באופן גס, לשני סוגים עיקריים, בין "גבעת חלפון" ל"מבצע יהונתן". מצד אחד, סדרות שמציגות את ההווי הצבאי בתור (צריך להודות) מה שהוא באמת – גרוטסקי, מגוחך, מלא בחשיבות עצמית ריקה מתוכן. "אפס ביחסי אנוש" בקולנוע היתה מייצגת מושלמת של הז'אנר, ואחריה ולפניה באו גם סדרות כמו "המפקדת", "שישו ושמחו", "מ.ק. 22" או העונות הראשונות של "האחיות המוצלחות שלי".

"החמאם" (צילום: בועז יהונתן יעקב. באדיבות כאן 11, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)

הזן השני קצת יותר נדיר, ז'אנר סדרות הלוחמים. סדרות שמתמקדות בצד ההירואי של הצבא, בחיילי השטח ובעולם הפנימי שלהם. האמא הגדולה של הז'אנר הייתה כמובן "טירונות" של האחים אורי ובני ברבש, ששודרה בסוף שנות התשעים ברשת והייתה להיט ענק. אחריה באו הספין אוף "מילואים", ולרשימה אפשר להוסיף גם אפוס נוסף תוצרת התאגיד – "שעת נעילה", ששודרה בתאגיד בסוף 2020.

אם נבחן את הסקאלה הזאת, הרי ש"החמאם" קרובה הרבה יותר לסוגה השנייה. היא "סדרת שטח", כזו שמתעסקת רבות בחיילים עצמם ובסיפורים האישיים שנרקמים ביניהם. קרבות על מנהיגות, רומנים שקמים ונופלים וכמובן סצנות מרהיבות של תאונות צבאיות (כי אם אין טיפה טראומה, אז בשביל מה באנו?). בקצב ובהווייה שלה, היא מרגישה כמו גרסה מעודכנת של "טירונות" – בתוספת המימד שהופך אותה למחדשת יותר: אווירת המיסטיקה הדתית.

"החמאם" (צילום: בועז יהונתן יעקב. באדיבות כאן 11, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)

וכאן, לטעמי, הסדרה דווקא מפספסת: הסיפור של שאול, גיבור הסדרה, הוא על אדם שחווה טראומה קשה מאוד והתקשה להתמודד איתה, אז הוא זרק אותה על אחרים. באופן אירוני, נראה שהסדרה עושה את אותו הדבר – היא מציבה לכאורה את המצבים הבלתי אפשריים שעוברים על החיילים, אבל נהנית לברוח משם לאיזורי "הקללה" וה"מנחוס מנחוס". אבל מי שמסתכל על הסדרה יכול לראות סיבות הרבה יותר ארציות לבלגן שנוצר שם: פחד, חרדה, רגשות אשם. דברים הרבה יותר בסיסיים, שהיו מייצרים אימפקט דרמטי הרבה יותר טוב מדפדופים נרגשים בספרי תהילים ופלאשבקים על עיזים.

"החמאם" (צילום: בועז יהונתן יעקב. באדיבות כאן 11, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)

"החמאם" היא לא סדרה דתית במובן המפורש שלה – אין בה את מה שמאיים על המיינסטרים החילוני בדת. היא מאוד לא שמרנית (למעשה היא סדרה מאוד מינית ובוטה), לא כופה, אבל כן משאירה את הדת כל הזמן ברקע. זה הקוקטייל המסורתי שאנחנו מכירים – השילוב הזה שבין ארוחת שישי וכמה דברי תורה לבין דודי שמנגן במפוחית את "איפה כל החברות שלך" של עומר אדם. יהדות לייט, "כיפה אחת מברזל ואחת מבד", אם לצטט יצירה אחרת של התאגיד מהזמן האחרון. השילוב בין צבא לאמונה, שהופך יותר ויותר פופולרי ככל שאנחנו מתרחקים מהפצע המדמם ההוא בעבר הלא רחוק של כולנו.

מבחינת הליהוק, בולט מאוד דניאל גד, בתפקיד הראשי של המפקד שאול, שמגיע אחרי תפקידים משמעותיים ב"מותק בול באמצע", "השוטרים" ו"המזח", ועושה עבודה מדהימה גם כאן. גם עונג אפרון (שמגלם את הנמסיס, דודי) בולט בתפקיד מצוין, ומי שלגמרי גונבת את ההצגה היא יעלי רוזנבליט, ששיחקה תפקיד צבאי אחר ב"המפקדת", אבל הפעם מצטיינץ בעבודה דרמטית ומרגשת מאוד.

יעלי רוזנבליט, "החמאם" (צילום: בועז יהונתן יעקב. באדיבות כאן 11, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)

היצירה הענפה של התאגיד לאורך שנותיו יצרה לא רק ארסנל מרשים של סדרות, סרטים ודוקו ישראלי מצוין – אלא גם רמת ציפיות. מסדרה של כאן 11 אפשר לצפות למשהו יוצא דופן, פורץ דרך, שונה ממה שראינו עד היום. לא מעט יצירות שלהם עשו את העבודה הזאת. "החמאם" לא עומדת ברף.היו לה כלים לייצר משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר רלוונטי למציאות שלנו, אבל היא בחרה להיות עוד סדרת לוחמים טובה עם קריצה לקהל האמוני. היא אולי לא הרשימה אותי, אבל היא בהחלט תצליח באקלים הנוכחי, סדרה שמחזירה את הסקסיות לצה"ל (תרתי משמע) ויכולה להיות להיט במיינסטרים המקומי. וגם זה משהו.

• ביקורת טלוויזיה https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94/
• המסך https://timeout.co.il/topic/%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%94/
• כאן 11 https://timeout.co.il/topic/%d7%9b%d7%90%d7%9f-11/
• סדרות ישראליות https://timeout.co.il/topic/%d7%a1%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa/