תן מיילל בערפל

הידד לאי רציונליות: כך חדר הכישוף למיינסטרים של דור ה־Y

הן לא רוכבות על מטאטא ולא חובשות כובע מחודד, אבל יותר ויותר נשים בגילאי 20־30 מזדהות כמכשפות. למה זה קורה?

מכשפה (צילום: Shutterstock)
מכשפה (צילום: Shutterstock)
5 ביוני 2019

כשהיא אינה נמצאת במקום העבודה שלה ועוסקת בארגון כנסים בינלאומיים, סביר להניח שתמצאו את נופר (30) רוקדת באלפאבית או עושה דרינק בפיי. היא בזוגיות פלוס כלב וכל הסימנים מצביעים על בחורה תל אביבית טיפוסית. אלא שכשמשהו בחיים לא הולך לה כמו שצריך היא מדליקה נרות, לוקחת מים, שמן ובצק ומבצעת ריטואל להסרת עין הרע שלמדה מסבתה הרומנייה – מסורת כישוף שעברה מדור לדור והגיעה עד למרכז תל אביב של 2019 . "זה לא יכול לכאוב, אז למה שלא אעשה את זה", היא אומרת ומפרטת את הקונפליקט: "אני ברגשות מעורבים לגבי זה. אני אדם הגיוני ורציונלי, ומצד שני אני מאמינה בוויצ'קראפט ובאנרגיות".

טנץ' (29), עובדת במרפאת שיניים, היא לא אדם דתי ואינה מאמינה בשום דבר חוץ מאנרגיות. "תעשה טוב – יהיה לך טוב", היא קוראת לזה. "הגעתי לתקופה שבה כל מה שנגעתי בו נורא לא הצליח. חברה סיפרה לי שהיא הלכה לאיזו אישה בחולון שפתחה לה בקלפים ועשתה דברים עם קבלה ונומרולוגיה". טנץ' נזכרה שעוד כילדה ברוסיה לקחה אותה אמה למכשפה המקומית, אז היא החליטה לעשות מעשה. "הגעתי לחולון ועשיתי איתה טקס של הסרת עין הרע. הבאתי צלחת מהבית והיא שפכה עליה שמן. יש לי גם קמע בארנק שהיא הכינה לי נגד עין הרע. הוא תקף לשנתיים אבל אני באמת הולכת איתו בארנק". היא מוציאה אותו כהוכחה. בסיום הטקס שלחה אותה האישה לנפץ את צלחת הזכוכית בצומת בחולון. "שברי אותה לרסיסים ואל תסתכלי אחורה", היא ציוותה, וטנץ' צייתה. "האמת שהשתפר מאז", היא אומרת, "זה יכול להיות גם פסיכוסומטי, אבל יש לי עוד שתי חברות שהלכו אליה מאז ואמרו  שהיא קלעה. כולן חילוניות".

גם מיטל (34), שעובדת בתחום האופנה, נפתחה לאפשרויות ההשפעה על היקום ועל המציאות בזכות אמה. "היא לימדה אותי לזמן דברים שאני רוצה", היא מעידה. כשהיא עוברת דירות היא שוטפת את הרצפה במי ים, לטיהור מאנרגיות שליליות. רונה (28), אשת תקשורת מוערכת, מגדירה את עצמה כמי שנעה בין התפעלות מהנושא לחשדנות בריאה. בכישוף היא החלה להתעניין לפני ארבע־חמש שנים, "נראה לי בעקבות מקומות רגשיים שאתה לא מצליח למצוא להם מקום קונקרטי בחיים המאוד קונקרטיים של הדור שלנו", היא מתארת את הסיבה. "הכל עבודה, עבודה ועבודה, אבל הדור שלנו אופן מיינדד ומוכן לראות מופעים של דברים ואנשים שונים, והוא מוכן לקבל את העל טבעי יותר".

ארבע המילניאליות האלה, כמו נשים נוספות שאיתן דיברנו לצורך הכנת הכתבה, העדיפו לא להזדהות בשמותיהן המלאים, אבל יכול להיות שהן כבר לא צריכות לחשוש מתיוגן כהזויות או מוזרות. בני ובנות דור ה־Y נפתחים בשנים האחרונות עוד ועוד בפני הקסם שבעולם. הציניות והייאוש מוחלפים בהקשבה לאנרגיות של היקום וריטואלים שבעבר נשים הועלו בגינן על המוקד מתבררים כאלטרנטיבה לא רעה לחיים השטחיים שהקפיטליזם מעודד.

"הכישוף מכבד את הגוף ואת הטבע, נותן קשר מיידי אל האלוהי ומציע חלופה פמיניסטית לסטטוס קוו דתי ותרבותי. אין ספר אחד, מנהיג אחד או נתיב אחד לכישוף, ולכן הוא אישי מאוד, בלתי מאורגן, ושל העם"

הפריזמה התל אביבית הזאת היא עדיין אנקדוטה שלא מגובה בנתונים, אבל אנחנו לא לבד. נתוני מכון המחקר PEW מציירים מגמה ברורה: בעוד 34 אחוז מדור הבייבי בום בארצות הברית מאמינים באלוהים, בקרב המילניאלים הנתון יורד ל־11 אחוז בלבד. מנגד האמונה בתחומים רוחניים אזוטריים נמצאת בעלייה, ואין כמו השוק הכלכלי כדי להוכיח את זה: בין 2013 ל־2018 חלה עלייה של שני אחוזים במכירת מוצרי אסטרולוגיה, כישוף וטארוט בארצות הברית. מחקר של טריניטי קולג' בקונטיקט הראה שבין 1990 ל־2008 מספר האמריקאים שמזדהים כוויקאנים (מאמינים במסגרת הוויקה, תנועה דתית מודרנית ששואבת השפעות ממסורות כישוף אירופיות קדם נוצריות) עלה מ־8,000 ל־340 אלף. היום, להערכת PEW, יש כמיליון וחצי אמריקאים שמזדהים כוויקאנים או כפגאנים. הכישוף בארצות הברית מגוון, והוא נע בין הקוטב ההיפסטרי המודע לעצמו ובין כישוף רציני ששואב ממסורות כמו וודו וסנטריה מחד גיסא ופגאניות אירופית מאידך.

בתל אביב ובישראל אולי אין נתונים רשמיים, אבל יש מקום אחד שבו אפשר להרגיש את הסנטימנט. החנות הוותיקה יער הפיות בדיזנגוף סנטר מציעה מלבד בובות חמודות גם ערכה למכשפה המתחילה וספרי כישוף למתקדמות ומתקדמים. בעבר זה היה רק לפריקים של השכבה, היום תקרת הזכוכית נופצה. שרון וילד לוי, בעלת החנות, אומרת שעיקר קהל הלקוחות מורכב מנערות ונשים בגילי 14־28 . "החילוניות בתל אביב אמנם רחבה, אבל אני לא חושבת שאנשים לא מאמינים אלא מאמינים בקארמה. הם כן מאמינים שהם יכולים להשפיע, והם ירצו למשל לעשות כישוף להחזרת אהוב. מה שהיום אנחנו מכנים רוחניות, לפני 20 שנה קראו לזה ווירדו. היום זה מיינסטרים".

חלופה פמיניסטית לסטטוס קוו

פאם גרוסמן, שספרה "Waking the Witch: Reflections on Women, Magic, and Power" יוצא בימים אלה, היא פובליציסטית מוערכת ומתחזקת פודקאסט מצליח בשם "The Witch Wave", וכן, היא גם מכשפה בעצמה. בריאיון מניו יורק היא מנסה להסביר מדוע יש עלייה בהתעניינות בכישוף. "יש הרבה סיבות לכך שאנשים נמשכים לכישוף או לשיטות רוחניות אחרות, פגאניות יותר", היא אומרת. "אחת מהן היא שרבים מחפשים מערכת רוחנית בלתי אמצעית, כזאת שמנוגדת להשקפה הפטריארכלית שעדיין שולטת בדתות, בממשלות ובעסקים הגדולים בעולם. הכישוף מכבד את הגוף ואת הטבע, נותן קשר מיידי אל האלוהי ומציע חלופה פמיניסטית לסטטוס קוו דתי ותרבותי. אין ספר אחד, מנהיג אחד או נתיב אחד לכישוף, ולכן הוא אישי מאוד, בלתי מאורגן, ושל העם. הוא שייך לכל מי שנמשך אליו ואף אחד הוא לא הבעלים שלו".

"עם כל גל של פמיניזם יש עניין מחודש במכשפה כסמל לכוח הנשי. אני רואה את הגל הרביעי של הפמיניזם, את MeToo ואת ההתעניינות הגוברת בכישוף – הכל כמו אדוות בים של שינוי גדול יותר. מכשפות הן העתיד"

מכשפות נוכחות מאוד בתרבות האמריקאית הפופולרית היום, אפילו יותר מבימים העליזים של "באפי קוטלת הערפדים" ו"הארי פוטר". יש להן חשבונות אינסטגרם בעלי מאות אלפי עוקבים, הטלוויזיה מאמצת אותן בחום (ב־2018 נטפליקס החייתה את דמותה של סברינה המכשפה הצעירה וגם "ברוד סיטי" לא טמנו ידן בקדרה) וכמובן, בתקופה הסוערת שארצות הברית נמצאת בה, גם הפוליטיקה קשורה. עלייתו של טראמפ וגלי ההדף של תנועת MeToo חיברו בין עבר והווה, בין המאות ה־16 וה־17 אז נשים הועלו על המוקד באשמת כישוף לעידן הנוכחי שבו נשים מועלות על המוקד כי הן העזו להתלונן. תנועת Bind Trump מנסה כבר כמה שנים להדיח את הנשיא באמצעות כישוף וב־2018 התכנסו יחד 1,000 מכשפות בניסיון לעצור את מינויו של ברט קבאנו, שנגדו עלו טענות לתקיפה מינית, לבית המשפט העליון.

View this post on Instagram

OK Let's do this #bindtrump

A post shared by Hannah Tinti (@hannahtinti) on

"בשבילי, מכשפה היא אדם שמשתמש בכוחו של החזון שלה ובמתנות מולדות כדי ליצור שינוי בעצמה ובעולם", אומרת גרוסמן. "אנשים מכל מין יכולים להיות מכשפות ומכשפים, אבל משמעות המילה נקשרה באנרגיה נשית. עם כל גל של פמיניזם יש עניין מחודש במכשפה כסמל לכוח הנשי. אני רואה את הגל הרביעי של הפמיניזם, את MeToo ואת ההתעניינות הגוברת בכישוף – הכל כמו אדוות בים של שינוי גדול יותר. נשים לומדות לכבד את עצמן ולדרוש שיתייחסו להן בשוויון זכויות עם אוטונומיה מלאה על חייהן. מכשפות הן העתיד".

רונה מוסיפה שמבחינתה כפמיניסטית החיבור לאינטואיציה הוא תהליך טבעי ומתבקש בסך הכל. "לכישוף יש גם פן היסטורי־מגדרי", היא אומרת. "הכינוי מכשפה בא תמיד ממקום של דה הומניזציה לנשים".

מגששים באפלה

ואולי סיבה נוספת לצ'ארם הנוכחי היא חוסר הוודאות הגלובלי. אם מסתכלים אל העבר רואים שפרקטיקות ספיריטואליות היו בשיאן תמיד בתקופות משבר: כתגובת נגד למהפכה התעשייתית, לפני המהפכה הצרפתית, ברוסיה של לפני המהפכה, באירופה בין שתי מלחמות העולם, בשנות ה־60 עם הניו אייג' על רקע החרדה ממלחמה אטומית. ומה מאפיין את הדור הנוכחי? מה משותף למילניאליות תל אביביות וניו יורקיות? אולי זה הייאוש מהסדר הפוליטי. אולי זה משבר האקלים המרחף ברקע. אולי הסדר הכלכלי החדש והטכנולוגיות שמחלחלות לכל פינה בחיינו עם הרובוטים שמאיימים לייתר מקומות עבודה. ואולי זה מה שעוטף את כל אלה – הלחץ, החרדה והדיכאון שמושלים בדור ה־Y.

במאמר שפורסם בוושינגטון פוסט בנובמבר האחרון תחת הכותרת "דור שלם מאבד תקווה, ואז הגיעה המכשפה", מציינת הפובליציסטית כריסטין אמבה שהכישוף מדבר לדור הצעיר אשר חש חוסר תקווה, ומשלא מצא שום דבר להיאחז בו, מושיט יד ומגשש באפלה. "עבור רבים הכישוף – או אפילו רק השימוש בזהות כישופית – הוא צעד לקראת החזרה של תחושת שליטה בעולם שבו נדמה שדברים קורים לך במקום שיקרו בשבילך". מיטל, שמגששת באפלה בעצמה, מעידה כי "אנחנו דור מיואש הרבה יותר. זה כמו להאמין באלוהים, אבל לחפש תשובות במקום אחר. אני מאמינה באנרגיה שיכולה לכוון אותך ושאפשר להבין ממנה מלא דברים". טנץ' מחזקת: "אני חושבת שצריך תקווה, ואנחנו לא אנשים מאמינים, אני לא אלך לרב. צריך תשובות כשמרגישים אבודים, וזה מספק איזה יצר קטן". נופר נותנת הסבר מתובל יותר לתופעה: "אנחנו המילניאלז מאוד אוהבים רטרו, ואני גם חושבת שאנשים צריכים להאמין במשהו כדי לקבל תשובות לדברים שקורים בחיים. קשה מאוד להתנהל בעולם כשאתה רציונלי כל כך, לחשוב שאם משהו רע קורה זה מפני שהעולם פשוט רע. זה דבר שנורא כבד לחיות איתו וצריך משהו לאחוז בו, משהו שייתן לך משמעות – אם זה כישוף, מדע, פוליטיקה או צרכנות".

בשיעורי תנ"ך בבית הספר מלמדים אותנו שכישוף הוא אסור. מצד שני אנחנו לומדים על שמואל שפגש בבעלת האוב מעין דור, מעין גרסה תנ"כית של מליסנדרה מ"משחקי הכס", שהחייתה נער מת. הפולקלור היהודי מלא בכישוף, השבעות, לחשים, קמעות וחזיונות. בסרט הדוקו של כאן על גדול חכמי ומשוררי תימן, שלום שבזי, מוזכר כי הוא רצח את בנו רק כי הוא התפאר בכישוף מוצלח שביצע. אפילו סעיף 417 בחוק העונשין עוסק בעברות כישוף וקובע עד שלוש שנות מאסר לאדם שהתחזה לעוסק בכישוף, או שביצע מעשה כישוף כתמורה לאתנן או תחת מרמה, סחיטה ועושק. הכישוף היה פה הרבה לפנינו, לפני הגל הרביעי של הפמיניזם, לפני הייאוש, לפני טראמפ וביבי. המסורות עתיקות היומין הללו מעולם לא עזבו אותנו, אלא אנחנו אותן. הן המשיכו לעבור מסבתא לאימא לנכדה, אמנם בשקט אך באופן שאפשר להן להתגלגל ולהתמגז בכור ההיתוך הישראלי, עם הניו אייג', עם מסורות קדומות אחרות, עד לסוף העשור השני של המאה ה־21 שמוכיח שוב שהכל קשור להכל. מי יודע, אולי כישוף הוא מה שיציל בסוף את העולם.