היינו שם: "הלוואי והפרויקט הזה יסייע למנוע את המקרה הבא"

לונא מנסור ב"הייתי שם" (צילום: נועה מגר)
לונא מנסור ב"הייתי שם" (צילום: נועה מגר)

ביום רביעי יחול היום הבינלאומי במאבק באלימות נגד נשים. היוצרת מאיה בואנוס בחרה 12 עדויות מתוך פרויקט העדויות המטלטל "הייתי שם" ונתנה ל-12 שחקניות לבצע אותן (ביניהן קרן מור, יעל אבקסיס, לונא מנסור ועוד) \\ טור אישי

לפני כחודש וחצי נחשפתי לפרויקט #הייתי_שם, מאגר עדויות מטלטל באתר גוף התקשורת "פוליטיקלי קוראת". המאגר מאגד עדויות רבות על אלימות כלפי נשים, מבין אלפי הסיפורים שסופרו בשנים האחרונות באתר ובדף הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת. אחרי שקראתי עדות אחר עדות, הבנתי שהמילים הללו צריכות לפגוש קהל נוסף. וכך, הצעתי הצעה תמימה: לערוך פרויקט וידאו בו שחקניות מקריאות עדויות. זה היה בסוף ספטמבר, הסגר השני כבר נתן את אותותיו והיה ברור לכל שעבור נשים רבות מדי המרחב הביתי אינו בטוח. הרגשנו צורך לעשות משהו. והנה, רק ביום הצילומים הראשון שלנו נרצחו שתי נשים נוספות.

הסיפור אינו חדש. בתשע השנים האחרונות נכתבו בדף הפייסבוק ובאתר של ״פוליטקלי קוראת״ אלפי עדויות על חוויות אלימות ועדויות של נשים שנחשפו לאלימות כלפי נשים אחרות. לאחרונה אוגדו העדויות באתר תחת מאגר הקרוי "הייתי שם". כשישבתי בעצמי מולו הבנתי את הערך הגדול הטמון בו: באמצעותו אנו יכולות ויכולים להבחין בגודל התופעה, בממדיה האכזריים, ברבדיה הרבים ובנשים השונות שמרכיבות אותו.

בשיתוף פעולה עם מרכז ענב לתרבות החלטנו ליצור פרויקט מצולם בו 12 שחקניות מקריאות 12 עדויות נבחרות מתוך המאגר השלם. יעל אבקסיס, קרן מור, רננה רז, לונא מנסור, דיאנה גולבי, אשרת אינגדשט, אנה סטפן, תמר עמית יוסף, תהילה אזולאי שאול, רונה לי שמעון, דניאל גל וסמירה סרייה נרתמו מיד למשימה וביצעו מול המצלמות את העדויות השונות.

"בפרויקט אנחנו מספרות 12 סיפורים. מספר רווי משמעויות בחברה הישראלית. סיפורה של פלגש בגבעה מהדהד ברקע. גופה שנקרע ונחתך ל-12 נתחים לאחר ליל העינויים שחוותה הופיע לנגד עינינו. לא סתם חשבנו על פלגש בגבעה כששמענו על הפרשה האיומה באילת"

הפרויקט כולו ממוסגר תחת הכותרת ׳שחקניות מקריאות עדויות׳, על מנת להעניק את הבמה, תרתי משמע, לאותן עדויות מצד אחד ומהצד השני, לייצר טשטוש בין השחקנית המבצעת לבין האישה שכתבה את העדות אותה היא מקריאה. דרך הקראת עדות של מישהי אחרת נופל אסימון חשוב. אנו מבינות כי בקלות הסיפור הזה יכול היה להיות של כל אחת מאיתנו. זו גם הסיבה שהתעקשנו לצלם קבוצת שחקניות מקבוצות שונות באוכלוסייה. היה חשוב לנו להדגיש שאלימות כלפי נשים היא תופעה חוצת מגזרים, דתות, עדות ושפות. לכן גם בחרנו ש-12 עורכות ועורכי וידאו שונים יערכו את הסרטונים. רצינו, כמו במאגר עצמו, לתת ביטוי למגוון הקולות באוכלוסייה ולבטא עד כמה התופעה הזאת נוגעת ברבים וברבות בחברה, דרך הצוות האדיר שלקח חלק בפרויקט .

בדיוק כמו במקרים של אלימות, זה לעולם לא נגמר "רק" באישה; זה ממשיך לילדים שנחשפו לאלימות, לחברות ולחברים, לקרובי המשפחה. לצד קולות הנשים, השחקניות והעורכים, הזמנו לאולפן של המפיק המוסיקלי עומר שוסטר ארבע מוזיקאיות מופלאות: טל אברהם (חצוצרה), טליה ארדל (צ׳לו), מרי אן גנין (כינור) וגל מאסטרו (קונטרה בס) שצפו בסרטונים הערוכים, האזינו לשחקניות והגיבו בזמן אמת לעדויות שהן שמעו. בכך הם העניקו לפרויקט את פס הקול הראוי לו.

השחקנית דניאל גל מקבלת חיבוק תומך אחרי הקראת עדות. מתוך "הייתי שם" (צילום: נועה מגר)
השחקנית דניאל גל מקבלת חיבוק תומך אחרי הקראת עדות. מתוך "הייתי שם" (צילום: נועה מגר)

כשאני חושבת על הרגעים הראשונים בפרויקט אני מבינה שכבמאית תיאטרון רציתי פשוט לספר את הסיפור של הנשים הללו, את הסיפור שלנו. המעבר למסך נבע אמנם מהגבלות התקופה, אבל עורר מחשבה חדשה על האופן בו האסתטיקה הקולנועית יכולה להאיר את כיעורה של התופעה החמורה.

בפרויקט המצולם אנחנו מספרות 12 סיפורים. מספר רווי משמעויות בחברה הישראלית. סיפורה של פלגש בגבעה מהדהד ברקע. גופה שנקרע ונחתך ל-12 נתחים לאחר ליל העינויים שחוותה ונשלח בכל גבולות ישראל הופיע לנגד עינינו. הרי לא סתם חשבנו על פלגש בגבעה כששמענו על הפרשה האיומה באילת. ככה זה עם אלימות: מקרה אחד מציף את כל המקרים שקדמו לו. הלוואי והפרויקט הזה, ולו במעט, יסייע למנוע את המקרה הבא.

מאיה בואנוס היא הבמאית והיוצרת שביימה את פרוייקט "הייתי שם", שיעלה לאוויר ביום רביעי ה-25.11, יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. "הייתי שם" הוא פרוייקט מצולם של גוף התקשורת פוליטיקלי קוראת בשיתוף מרכז ענב לתרבות

רונה-לי שמעון ב"הייתי שם" (צילום: נועה מגר)
רונה-לי שמעון ב"הייתי שם" (צילום: נועה מגר)