המדריך העצוב והמיוזע להתמודדות עם הקיץ

הג'וקים, החום, החול והים, והרצון העז שיישרף העולם. שונאים את הקיץ? כנראה לא יותר מתום יער. קבלו את המדריך העצוב, השלם והמיוזע להתמודדות איתו

תום יער. צילום: איליה מלניקוב
תום יער. צילום: איליה מלניקוב
3 במאי 2015

אני שונאת את הקיץ. לא נוח לי, קשה לי להיפרד מהטרנינג, ואני לא נהנית כמוכם מאבטיח ספוגי ומגעיל. וחם לי. תמיד חם לי. אין בת בעולם שלא קר לה קצת לפעמים. לי לא קר אף פעם. לא בשיא החורף, לא בשלג. הסצנה בדייט שבה הבן נותן לבת את המעיל שלו כי היא קופאת? אז אני מבקשת ממנו שיחזיק לי את הז'קט. אני נכנסת עם שמלה קצרה חשופת שרוולים למקומות הקרים בעולם – שדה תעופה לפנות בוקר, סרט צהריים בקולנוע לב, סניף קסטרו בסנטר. גם כשחורף משתולל בחוץ אני צריכה אוויר. בסביבות פסח הגוף שלי נכנס לכוננות, ואני מתחילה להיערך לקיץ הנורא. אם כן, הוראות אלו נכתבו בדם ובעיקר – בהרבה מאוד זיעה.

חלק ראשון

המילה שאותה לא נגיד

החל מחודש מאי, לקראת השעה שבע בערב, הרחובות כבר לא בטוחים. עיניים למטה, פנס באייפון בהיכון. סנדלים? הס מלהזכיר. הם באים, הם רבים והם חומים. מה כל כך גועלי בהם? כנראה העובדה שהם חיים סמוך לקקי, אבל לא רק. בתקופת הזאת בשנה, כל תווית בגב החולצה מלחיצה וכל קווצת שיער סוררת הן איום ממשי על שפיותי. כך תימנעו מיצירת קשר עין או כפכף עם החרק בעל שפת הגוף הכי קריפית שיש.

צרחות. לא עוזרות, הם חירשים. זה מרגיש נכון, אבל באמת די. סתמי.

עינויים. חברה שהיא לא אני סיפרה לי בדיסקרטיות שהיא נוהגת להשפריץ עליהם סנו תנורים עד שהם מתנפחים ומתפוצצים. סוטה.

שעות פעילות. הימנעו מיציאה מהבית בשעות הערב. אם יוצאים, מקפידים על נעליים סגורות, שני ליטרים מים ושק של מצב רוח טוב. קסנקס גם טוב.

לוקיישן. אם יש לך חבר שקוראים לו גיא או עומר והוא תאורן ו/או ממוצא רוסי והוא גר עם שותף שנקרא אסף או גיא והוא עורך וידיאו ו/או קיבוצניק – הבית שלהם מטונף. אל תלכי אליהם, תיפגשו אצלך. ושימי לב שהם לא פותחים חלון.

עכשיו כמה עצות ברצינות: אם תשפכו כלור לתוך הכיור ואחר כך תשימו על הפתח פקק ללילה – זה לא יעזור. אבל קראו למדביר וגם זה לא יעזור.

חלק שני וקשה לא פחות

על ציצים וזיעה

הציצי כפיתה. מי מאיתנו, הבנות הנורמליות מעל מידה 40, לא מכירה את הסיטואציה הבאה: את מתהלכת לך בצהריים מהבילים ברחוב אלנבי, זיעה מכסה את האף, משקפי השמש רטובים וטיפות מדגדגות לך את הבטן. "אלוהיי, למה שמתי חזייה/למה לא שמתי חזייה" את מביטה בכאב לשמים. בואי נבין משהו: הציצי שלך הוא קפל שומן שנוגע בבטן שלך, קפל שומן אף היא. מניסיון, חזייה לא מפרידה ביניהם. אבל ביום חם במיוחד – ואני מקדישה את השורה הבאה לאבא שלי – ביום חם במיוחד, אבא, אני נוהגת לפדר את הציצי שלי באבקת טלק. אזהרה: אם היום שלך ארוך במיוחד תסיימי אותו עם שתי פיתות מהטאבון מתחת לחולצה.

שפשוף (לא) נעים. במקרה הטוב רגלייך נוגעות זו בזו ויש לך שפשפת. במקרה הפחות טוב בית השחי שלך נוגע בתיק ויש לך שפשפת, הבוהן שלך נוגעת בכפכף ויש לך שפשפת, הבטן שלך נוגעת בעצמה ויש לך שפשפת. מה תעשי? אני חכמה אז עושה כזה דבר: קודם כל אציג בפנייך שני חברים חדשים – מכנסוני אופניים ושפופרת אלוורה. נעים לכם מאוד, האמיני לי. המכנסונים הם למעשה טייץ קצר של סחים שרוכבים על אופניים יקרים. קני לך כזה, לבשי אותו מתחת לשמלה ותוכלי לחוש חירות מהי. ואלוורה? שימי במקרר ותוודאי שאת לבד בבית.

נספח

הזקנה והים

ראשית, מילה לתל אביבים הבריאים, אוהבי הים, משחקי המטקות, היוצאים לברים בבן יהודה־פרישמן ואוכלים זיתים בבר – אני מצטערת. לא על המילים הבאות, אלא על התחביבים שלכם. באמת, זה מצער.

על קו החוף של העיר האהובה תל אביב קיים לו ים. אישית אני לא מוצאת סיבה לעבור את קו הבניינים של הכרמלית אי פעם. אגב, אני תמיד חוששת ממאגרי מים, שלא לדבר על מאגרי מים שיש בהם חיים. מי רוצה לבוא לבית של מדוזה ודג?

אבל לא רק שהים עצמו הוא חוויה מבחילה. הוסיפו כאן בעיה על בעיה, וגם הדרך אליו גורמת לי להתמוטט לתוך קניון רק מהמחשבה עליה. אזור דוחה בדרך לים הוא דבר שנקרא הטיילת. בהגעה אחת לאזור זה תיתקלו ב־14 ג'וקים בממוצע, בעשרה דוכני פרוזן יוגורט זרחני לכל הפחות, פעמיים באיתי תורג'מן או בכפיל, ועוד חמש־שש פעמים תדרכו על נייר פרגמנט מלא שאריות נקניקייה, כרוב כבוש תוסס ומשהו שהיה פעם רוטב ועכשיו הוא עיסה מסריחה ולוהטת שדבוקה לך לכפכף.

נניח שעברתם את הטיילת, נניח שבדרך אליה לא תלכו לאיבוד לפחות פעמיים בכרם התימנים, נניח שהצלחתם להבין מהחברה שלכם אוסנת איפה הם בדיוק התיישבו, נניח שתמצאו את הנקודה, נניח שזכרתם להביא מגבת, נניח שזכרתם (ואין סיכוי שזכרתם) לשים את האייפון בשקית ניילון – נניח שעברתם את כל זה – דעו לכם שאתם עדיין בבעיה: לא כיף בים.

חול זה מטרד. תיאורטית, האם היית עושה פילינג בתחת? אולי כן, אבל חול זה לא פילינג. יהיה לכם חול בכל מקום – בתיק, במגבת שאולי לא שכחתם, בפה, בנחיריים ואז בבית. שלא נדבר על השקית עם התחתונים והמגבת שיזיעו לכם במרפסת חודש אחר כך.

נכנסת למים בלי לטבוע? יופי. עכשיו נסי לעמוד כדי להתייבש בלי לגעת בחול. מאחלת לך הצלחה, כי ירוץ אלייך כלב בקרוב. בטח יהיה כיף לעמוד רעבה כי אין לך כסף לצ'יפס ב־53 ש"ח ולנסות לתפוס מונית שלא תעלה אותך כי את ספוגה מים.

נסי להגיע לים בשש בערב. נסי. השקיעה יפה, נכון? עכשיו משנסתיימה השקיעה הואילי בטובך להסתובב אחורה ולהביט בעשרות החולדות שרצות על המזח בהיסטריה. לילה טוב, מטומטמת. לכי לראות סרט. אוי, ומטקות. טוב, נגמר לי המקום.

ולסיום: ראיון עם בחורה שאני שונאת

לכבוד הקיץ החלטתי לראיין חברה נורא מעצבנת שלי שמייצגת קהילה שלמה של קולגות מעצבנות המתגוררות בדרום תל אביב. הנה הראיון המעניין עם מי שהחליטה להישאר אנונימית וגם עוד לא המצאתי לה שם.

שלום לך, איך את מסבירה את זה שאת לא מורידה שערות מהגוף בכלל וכשאני לא מורידה אני הופכת לגורילה שצוחקת בקול רם מדי ונראה שתכף היא בטח תרסק ילדים בבריכה? את הולכת לך עם קצר וגופיות בקיץ וזה מעצבן אותי כי זה איכשהו יפה לך. וזה לא משהו שאני מעִזה לעשות. כלומר, אני חייבת לגלח כל רבע שעה את בתי השחי. איך, תגידי, איך זה שהשיער שלך נופל יפה ואת לבושה מדויק בטירוף – וזה נראה ישן ועלוב, אבל רואים מצד שני שהכל אצלך יקר? ואת גם בטח יודעת אנגלית ומוזיקה ודברים מגניבים ואני רוצה להרוג אותך כי את רזה אבל לא יותר מדי ובעיקר נראית טבעית ומקסימה ואת אישה מסוג חדש ואפילו השפמפם שלך קול? איך זה? סוף הראיון, אין לי כוח לשמוע את התשובה.

לסיכום בנות: דעו את הגבול העדין בין להיראות כמו צרה צרורה וצ'ובקה ממלחמת הכוכבים לבין להיראות ממש טבעית. רמז – אם שקלת אי פעם אם כדאי לך לשים מכנסונים מתחת לשמלה כדי שלא יהיה לך שפשפת – הסירי שערות מבתי השחי. את לא מהז'אנר.