הטראומה כאן כדי להישאר: "המזח" לוחצת על כל הטריגרים של 7.10

אז אחרי שהבידור חזר והריאליטי חזר והשעשועונים חזרו איכשהו – מסתמן שהגיע שוב הזמן לסדרות ביטחוניסטיות קשוחות. הן חוזרות במשורה – הייתה עונה של "טהרן" לא מזמן בתאגיד, "פאודה" מציצה מעבר לפינה, "הראש" עלתה ב"קשת" ועכשיו הגיעה תורה של "המזח" והאנשים שהביאו לכם אפוס מופק היטב על מלחמת יום כיפור, מביאים לכם… עוד אפוס מופק היטב על מלחמת יום כיפור.

>> לתפארת מדינת נתניהו: כך הוחרב הטקס הכי ישראלי שהיה כאן
>> לא נזכור כלום: איך ולמה ויתרו יוצרי הטלוויזיה בישראל על השואה

בתזמון די מצמרר, "המזח" היתה אמורה לעלות לשידור ב-9 באוקטובר 2023. כמו הרבה מאוד סדרות ותכניות שכוונו לעלות "אחרי החגים" באותו סתיו, גם היא נשארה על המדף וחיכתה לזמן טוב יותר. והזמן שנבחר הוא עכשיו – שנה וחצי אחרי פרוץ המלחמה, כשתחושת החירום כבר פחות מבעבעת וההרגשה מסביב היא שאפשר לשדר סדרה כל כך עמוסת טריגרים. "המזח", בבימויו של ליאור חפץ (מי שאחראי גם על "השוטרים"), עלתה לראשונה למסכים כסרט קולנוע באוגוסט 23', הימים היפים שבהם רבנו ברחובות על עילת הסבירות (כדאי לקרוא את הביקורת של יעל שוב) ואחרי הסיבוב על המסך הגדול המטרה הייתה להביאו כסדרה בכאן 11. ועכשיו, באיחור מובן, היא עולה על המסך של תאגיד השידור הישראלי כסדרה בת חמישה פרקים בעיתוי לא מקרי, בפתחו של יום הזיכרון לחללי צה"ל.

הסדרה עולה תחת צלה הכבד של "שעת נעילה". הדמיון ביניהן רב: שתי סדרות שעוסקות באותה מלחמה, שנושאות ביקורת קשה על הקונספציה והעיוורון (רמז רמז), שתיהן מאוד מושקעות ושתיהן משודרות באותו ערוץ. אבל יש הבדל מהותי לטובת "המזח": "שעת נעילה" הייתה סדרת ענק עם שלושה קווי עלילה גדולים, הרבה מאוד דמויות (וגם קאסט יותר עמוק ונוצץ – עם שמות כמו מאור שווייצר, ליאור אשכנזי, ג'וי ריגר ואביב אלוש) ושאיפה להקיף את כל סיפור המלחמה.

"המזח" מגיעה צנועה יותר – היא מספרת את סיפורו של מוצב אחד, המוצב הדרומי ביותר של צה"ל בחזית הדרום של המלחמה. חבורת חיילים שהגיעה כדי להעביר את הזמן, מוצאת את עצמה בחזית של אחת המלחמות הקשות ביותר שידעה ישראל עד אז. בעיצומה של מתקפת פתע שבאה משום מקום (אם להאמין לגנרלים, ומי מאמין להם), הם נאלצים להתמודד לגמרי לבד ולנסות לצאת מהסיטואציה בחיים. בהתאם לסיטואציה הצנועה, גם בקאסט אין יותר מדי עומק: מיכאל אלוני מככב בתפקיד הראשי (ועושה עבודה מצוינת) וגם דניאל גד עורך תפקיד פריצה מצוין.

אז כן, בהחלט מדובר בסדרה טובה מאוד, אבל כאן נשאלת השאלה מתחילת הטקסט הזה: האם זה באמת הזמן הנכון? והתשובה היא, שהטריגרים כנראה יהיו איתנו לנצח או כמו במקרה של יום כיפור לפחות 50 שנים נוספות. לא פשוט לראות את "המזח", גם עבור מי שחווה את שבעה באוקטובר יחסית מרחוק. הפלאשבקים מהדהדהים לכאן ועכשיו – הטנקים שמתאספים מול הגבול, האמונה היהירה ש"זה רק תרגיל", האזעקות מפלחות הלב, ההמונים שיוצאים מבתי הכנסת באמצע יום כיפור ורצים לחזית וגם החיילים המצרים שצורחים "אללה הוא אכבר" בדרך אל ההרג. סדרה על מלחמת יום כיפור מרגישה ברגעים כאלה כמעט כמו יצירת דוקו על הפצעים הטריים, שנולדו 50 שנה אחרי.

דבר אחד מעניין מאוד בכל זאת קורה בצפייה מחודשת, אם ראיתם את הסרט: המסגור. הסדרה מתחילה בעדות של שלמה, המ"פ, מול ועדת אגרנט, שם הוא מסביר את הדרך שבה הוא ראה את המלחמה. לא ברור אם ההחלטה לפתוח בפריים הזה הייתה גם במקור או התקבלה בדיעבד, מה שבטוח הוא שהמסר כמעט מוחשי; הקריאה הברורה לקחת אחריות, על רקע ועדת החקירה ההיא, ואולי גם רצון לוועדת חקירה חדשה שתברר את האסון שהתרגש עלינו הפעם. "המזח", כמו "שעת נעילה" – נוגעות בדיסוננס שמלווה אותנו כל יום זיכרון; הפער הבלתי נתפס בין ההתעלות לגודל השעה של החיילים בשטח, לבין אזלת היד המשוגעת של הדרגים למעלה.

7.10 כמובן אינו מלחמת יום כיפור; הוא חמור הרבה יותר. המחדל של יום כיפור נגמר פחות או יותר באותו יום; הנוכחי מלווה אותנו מאז ועד היום. אלה סיפורים שונים, אבל כאלה שמתחרזים (כמו בביטוי הישן על ההיסטוריה), ובמוקד שלהם, מה שלא נאמר אבל בהחלט מורגש ונוכח, הוא בגידת המנהיגות במי שנשארים כברווזים במטווח. במקרה של "המזח", מדובר במוצב אחד; במקרה היותר אקטואלי – מדינה שלמה. אז למה בכל זאת לתת ל"מזח" צ'אנס? כי אם מנקים את הטריגרים, זה באמת סיפור מיוחד עם קאסט שחקנים טוב, גם אם ברובו אלמוני, ויש לו חשיבות היסטורית. התחושה היא ש"המזח" אמנם עלתה לשידור עכשיו, אבל בעיקר נועדה להישאר על המדף לימים אחרים – שבהם יהיה קל יותר לצלוח אותה. היא תחכה לכולנו ב"כאן בוקס" עד יעבור זעם. אולי ביום הזיכרון הבא.
>> "המזח", עונה אחת, חמישה פרקים, עכשיו בכאן 11