בועז נוי מצייר את תל אביב כל כך יפה. זאת העיר המצוירת שלו

בועז נוי (צילום: יעל אילן)
בועז נוי (צילום: יעל אילן)

"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים ממליצים על המקומות האהובים עליהם. והפעם: בועז נוי, מהציירים המוערכים ביותר בסצנה ומאהב גדול של העירוניות הישראלית, פותח היום (24.4) תערוכה חדשה בגלריה רוזנפלד, אז במקום לבחור את הלוקיישנים שהוא אוהב בתל אביב - הוא פשוט צייר אותם

24 באפריל 2025

>> בועז נוי הוא מהציירים והאמנים המוערכים בסצנת האמנות הישראלית ומאהב גדול של עירוניות ישראלית, והוא מצייר את הפינות הקטנות של תל אביב יותר יפה מרוב מי שמנסה. היום (חמישי 24.4) נפתחת בגלריה רוזנפלד תערוכתו החדשה, "בקצה הלילה (יש יום חדש)". היצירות המוצגות בה נוצרו במפגשים אקראיים ולא מתוכננים תוך כדי שיטוט בערים. הוא שוכר חדר במלונות זולים לכמה ימים ויוצא לשוטט, מתמכר וחוקר את חווית הזרות וה"אורחות" (ביום יום הוא מתגורר בחיפה). לטענתו, הרבה יותר מעניין לצייר את רחוב הרצל מאשר את רחובות פריז.

>> המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה // העיר של דאשה איליאשנקו
>> ההמבורגר הטוב בישראל ושיפוד בשתיים בלילה // העיר של גל זהבי

1. בקצה הלילה (השתקפויות הירקון), 2025

שמן על פשתן
130X170 ס"מ
ברגע הראשון אין גילוי גדול בלילה על גדות הירקון. הוא לא הסיין או התמזה או הבוספורוס.
אבל אחרי שמתרגלים לחשיכה (ובקבוק יין),הטבע שחודר לעיר בצורת נהר שנשפך לים הופך לדרמה גדולה – ואז דשא ירוק של מגרש כדורגל, גזעי אקליפטוסים לבנים ואורות הגשר מעל דרך נמיר הם מופע זיקוקים של ממש.

השתקפויות בירקון, 2025, בועז נוי
השתקפויות בירקון, 2025, בועז נוי

2. בוקר בפארק הירקון (עם רחוב בני דן), 2025

שמן על פשתן
35X30 ס"מ
את הזיות הלילה המפוארות מחליף יום חד, מואר, חיוני.
אנשים חרוצים רצים, עושים כושר ואני מקנא במי שגר ברחוב בני דן ומתעורר בכל בוקר לפארק יפהפה, יושב רגע על ספסל להגיד שלום לנהר לפני שמתחיל עוד יום בעיר שיודעת לחיות.

על גדות הירקון, 2025, בועז נוי
על גדות הירקון, 2025, בועז נוי

3. סוף הערב בז'אן ז'ורס (מבט לדיזנגוף), 2024

שמן על פשתן
130X110 ס"מ
יש הרבה מערות קסמים כאלה בתל אביב בלילה מתחת לפיקוסים בצבע אינדיגו. תאורות הרחוב והבתים, אורות כלי רכב ופנסי הלילה מאירים אותן. במקומות מסוימים, כמו ברחוב ז'אן ז'ורס, עוד אפשר לזכור שהיו שם גבעות חול ואדמה עד לא מזמן. העיר שם לא רצה מהר מדי קדימה לעבר עתיד לא ברור, אלא שומרת על קשר עם נעוריה. אני בעד.

סוף הערב בז'אן ז'ורס, 2024, בועז נוי
סוף הערב בז'אן ז'ורס, 2024, בועז נוי

4. רחוב הרצל כמו שראיתי אותו, 2025

מחלון מלון תיאודור בראון (הרצל 10).
שמן על פשתן
170X130 ס"מ
יש בו משהו צנוע בהרצל. מצד אחד הוא עורק חיים רציני של העיר. מצד שני הוא כמעט אינטימי, בגובה העיניים, נגיש ולא חש את עצמו מדי.
אני מסתכל עליו מהחלון של החדר הצנוע במלון, כמו הרצל בצילום במרפסת בבאזל, וחושב על מדינת היהודים ומה יהיה איתה.

רחוב הרצל כמו שראיתי אותו, 2025, בועז נוי
רחוב הרצל כמו שראיתי אותו, 2025, בועז נוי

5. גירלנדה ואווירון, רחוב מלצ'ט 2

המרפסת הזאת במלצ'ט מחזיקה בעיניי את הרוח של תל אביב.
האור הצהוב, הנעים, של דירה בקומה השניה הופך להיות תאורת הרחוב עם הבהוב המטוס בדרך לבן גוריון. הדיירים שהניחו את הגירלנדה בטעם טוב חוגגים את חייהם שלהם ומרימים לעיר ולי לא פחות. זה מעשה של נדיבות ושל נחת רוח, ותל אביב מלאה בהן.

גירלנדה ואווירון, 2025, בועז נוי
גירלנדה ואווירון, 2025, בועז נוי

מקום / תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מסתובב בעיר בביטחון שאצליח לראות את הטוב ולמצוא הזדמנות לציור בכל. התחנה המרכזית של תל אביב מכניעה אותי.
אני מרגיש שם רק קושי, עוול, עול וכאב ולכן נמנע בכל מאודי מלהשתמש בה. עצוב שהיא עלולה להיות שער כניסה לתל אביב למבקר.ת בה לראשונה. בעיניי היא כישלון אדריכלי מפואר של מקום שלא מבין את עצמו ואת הסביבה שבה הוא פועל.

המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)
המפגע העירוני הגדול במזה"ת, איתנו לנצח. התחנה המרכזית (צילום: שאטרסטוק)

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביתן הלנה רובינשטיין (איל עופר) הוא בעיניי חלל התצוגה הטוב בישראל. הוא אלגנטי, רם ונישא ומחולל סביבו קסם, אבל בו בזמן נגיש, מחובר למפלס הרחוב וכמו נובע מתל אביא (מפליא שאותו משרד אדריכלים היה חלק מתכנון התשובה הקודמת). לפני כמה חדשים ראיתי שם תערוכה שעסקה בדיוק בנושא זה של טבע עירוני והייתה תלויית מקום, כלומר מבינה ופועלת את ההקשר של החלל לעיר ולגן יעקב הנפלא ("רואים ירוק רואים שקוף", אוצרת: איה מירון). פתחה לי את הלב.

שרון ברויאר, מתוך התערוכה "רואים ירוק רואים שקוף", ביתן הלנה רובינשטיין (צילום: נדב זיתוני)
שרון ברויאר, מתוך התערוכה "רואים ירוק רואים שקוף", ביתן הלנה רובינשטיין (צילום: נדב זיתוני)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני נטוע ביצירה שלי. תמיד ובזמנים קשים כאלה במיוחד, אני עמוק בתוך הסטודיו (בחיפה או בתל אביב). אני מצייר קודם כל בשבילי. מקבל ובתקווה גם מעניק כוחות. צולל לעומק ולכאב אבל גם מגביה עוף ומגלה את היופי ואת העוצמות של המקום הזה והחברה שמקיימת אותו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים
כמובן, עד שיחזרו אלינו ולא יהיה בו צורך. אמן

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בלי קשר לזמנים אלה, בשבילי זה הגלריסט שלי צקי רוזנפלד. התל אביבי הכי אמיתי שאני מכיר. ממשיך את המפעל של הוריו ולא רק ממציא את עצמו מחדש. במשך כל כך הרבה שנים הוא מהווה צינור חמצן של תרבות ואמנות לתל אביב ולישראל ועל כך הרבה כבוד.

מה יהיה?
הרשע הזה יעבור. רואה הטוב, האוהב, החי והנותן יגבר – והשונא והנוקם, הגוזל וחוטף והמשתמט יפסיד. זה חייב להיות. ככה זה בטבע. אבל בשלב ראשון אנחנו חייבים להחליף את ההנהגה הגרועה של המדינה הזאת. מגיע לנו הרבה יותר טוב.