מרכז התרבות הכי סקסי בעיר והיריד שמרגיע עצבים. העיר של דניאל בגנו

היוצר ובמאי התיאטרון דניאל בגנו היא הבמאי של ההצגה "מדיאה" – עיבוד עכשווי, צעיר ומוזיקלי לטרגדיה היוונית המיתולוגית (הבנתם? כי יוונים). אם נאמ;לק לכם אותה, אז בן זוגה עזב אותה ואת ילדיהם לטובת אישה אחרת, היא פוטרה מהעבודה שלה וכעת על מדיאה להתחיל חיים חדשים כאם חד-הורית, וכל זה בגיל 26. ההצגה שואפת לבדוק האם מדיאה היא אישה שנכנעה לשיגעון מתוך ייאוש, כלי משחק בידיו של מנטור מניפולטיבי או פסיכופתית הרודפת אחר נקמה? ההצגה עולה ב-15.8 (יום ה', 20:30) במרכז ענב לתרבות בתל אביב. לפרטים וכרטיסים

>> אופטימיות זהירה והבורקאסון לשבור איתו דיאטה. העיר של איתי סגל
>> יער הפיות והקיבוץ הקטן שבאמצע ת"א. העיר של דניאלה ג'וליה טראוב

1. ת״א תרבות דה וינצ׳י

אמאלה ואבאלה כמה שהייתי צריך את המקום הזה. כמה התפללתי שיוקם מקום כזה והנה הוא סוף סוף כאן! מטרת ת״א תרבות דה וינצ׳י היא להיות מעין מעבדה ליוצרים עצמאיים, שמפתחים את היצירות הבאות שלהם. אפשר למצוא שם חדרי חזרות במחירים מסובסדים, חדרים אקוסטיים ואפילו סדנת טקסטיל! הייתה לי הזכות לפתח את ״מדיאה״ בשיתוף פעולה ראשון עם המרכז, תחת ההנהלה התומכת והאוהבת של איסי וינטר-אבקסיס וטל ארז. ממליץ לכולם להגיע למרכז, ליצור בחללים, לקחת חלק באירועים המתקיימים שם או סתם לשבת ולעבוד בסלון העירוני המפנק.
ליאונרדו דה וינצ'י 14

לשפשף את העיניים. ת"א תרבות דה וינצ'י (צילום: גד קינר קיסינגר)

2. גלריית המקרר

לפני כמה שנים אבא שלי שכר סטודיו בסמטה חשוכה, צמוד לקניון ה-TLV. בהתחלה חשבתי שמדובר במקום לאחסון גופות, אבל יותר מאוחר התברר לי שמדובר במתחם בן 3 קומות, שהיה בעבר בית קירור של השוק הסיטונאי. המקום כולל היום בית קפה, גלריה וסטודיואים של אמניות ואמנים מכל התחומים. יוצא לי לשבת בבית הקפה של המקרר לפחות פעם בשבוע עם מחשב, רצון עז לקפה קר וידיעה שאני כנראה לא באמת אעבוד ובמקום זה אפריע לאיריס המנהלת לעבוד.
סמטת החשמונאים 90

3. ארכיון התיאטרון הקאמרי

בארכיון הקאמרי נמצאת ספריית המחזות מהגדולות בישראל שמונה כ־5,000 מחזות. מדי יום פוקדים את הארכיון אנשי תיאטרון, תלמידי בתי ספר למשחק ותלמידי מגמות בחיפוש אחר מחזה לארבע נשים או מונולוג קומי עם נגיעות טרגיות. הייתי מתנדב בארכיון מגיל 13 ועד גיל 15. זכיתי להכיר את יורם, מנהל הארכיון, שהפך עם השנים לחבר קרוב ויקר, יחד עם עוד אנשים יקרים ואהובים שמלווים אותי עד היום.
שדרות שאול המלך 19

מה מתחבא שם בפנים. הקאמרי (צילום: שאטרסטוק)

4. צוותא

קשה לי להאמין שאדם שיגיע לתל אביב בפעם הראשונה בחייו ינחש שבמרתף של מרכז מסחרי מוזנח באבן גבירול מסתתר מרכז התרבות הכי סקסי בעיר. הייתי בא לצוותא עשרות פעמים בשנה, בין אם זה כדי לראות בפעם המליון את ״העיר הזאת״, או לצפות בהצגה רנדומלית ב״עונת הרחצוותא״ – המקום הזה תמיד היה מעין מקלט תרבותי; בשביל אמנים בעלי שם כמו גם אמנים צעירים, מבטיחים ופורצי דרך. היום, אחרי שזכיתי ליצור שם את ההצגה הראשונה שביימתי, ״תחושה שמשהו נורא עומד לקרות״, הקשר למקום רק נהיה חזק יותר.
אבן גבירול 30

כאן קורה הקסם. צוותא (צילום: www.pikiwiki.org.il, מתוך אתר פיקיויקי)

5. רביעי טבעוני בסנטר

מדי פעם קורה שאני מתעצבן. זה בדרך כלל כי מישהו עצבן אותי או שביבי שוב עשה משהו מטומטם. בימים כאלו אני שואל את האדם שקרוב אלי איזה יום היום ואם הוא עונה לי שהיום יום רביעי אז אני מקפץ בשמחה אל עבר היריד ״רביעי טבעוני״ שמתקיים כל שבוע בדיזנגוף סנטר. ביריד תוכלו למצוא בעיקר דוכנים של עסקים קטנים שמציעים מגוון מנות טבעוניות וטעימות במיוחד. ממליץ בחום לנסות את הקרואסונים של ליאור בן משה. תודו לי אחר כך.

רביעי טבעוני בדיזינגוף סנטר (צילום עומר חביבי)

מקום לא אהוב בעיר

הגשר של חניון גולדה. יותר מדי ריחות של שתן.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לא בדיוק אירוע שהייתי בו כמבקר, אלא אירוע שלקחתי בו חלק כמנהל הצגה. ״תיאטרון המשולש״ ו״טעות בליהוק״ יצרו יחד עם הפילהרמונית ו״דבק״ מופע מהמם של שירים מסרטים בגרסה קווירית. הקאסט האדיר שאוגד והונחה על ידי עמית רייס ורום רזניק הביא לבמה תוצר כל כך אותנטי ומרגש. שלא לדבר על העיבודים המוזיקליים המופלאים של כנען לבקוביץ׳.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ידוע שכמעט כל יצירה, במיוחד יצירה ישראלית, מקבלת משמעות חדשה מאז פרוץ המלחמה. האירוע ״ועדת חקירה״ בתיאטרון תמונע מילא אותי בהשראה ובמחשבות על עתיד היצירה הישראלית והשיר ״גם הים נסוג״ שכתבה יונה וולך והלחינה וביצעה אפרת בן צור (יחד עם אביתר בנאי) נותן לי כוחות מחודשים בכל פעם שאני מאזין לו.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
להתנדב או לתרום למטה משפחות החטופים. זאת לא העבודה של העם לדאוג לאזרחים שהופקרו, אבל כרגע לצערנו אין מישהו אחר שעושה את זה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בגלל שאני בא מתחום התרבות, ארים לאחד מהאנשים הכי מדהימים שפגשתי במקצוע הזה – גיורא יהלום, מנהל אגף תרבות של עיריית תל אביב-יפו. התרומה של גיורא לתרבות בעיר היא עצומה והמסירות שלו כלפי האמנים בעיר פשוט מרגשת.

גיורא יהלום (צילום: שלומי יוסף)

מה יהיה?
זאת שאלה גדולה מדי לאדם קטן מדי. אין באמת תשובה, מפחיד לחשוב על אחת כזאת. רק לנשום עמוק, לכאוב, לחמול ולהחזיר את כולם הביתה עכשיו.