חלום של אוכל ומוזיקה. זו העיר של הכנרת הבינלאומית טניה וינוקור

חוף בוגרשוב

ה״גו טו״ חוף שלי, גרתי 15 שנים בבן יהודה וממש אהבתי לבוא דרך בוגרשוב לים. תקופות שונות של הדייטים (מוצלחים יותר או פחות) שקיעות, צילומים, אוהבת לבוא לקבל השראה , הרגע הזה שאני מגיעה לרחבה הגדולה בסוף בוגרשוב והים נפתח מול העיניים, זה תמיד פותח לי את הלב, ואם מסתדר ממש אוהבת לעצור ב״בית התאילנדי״.

שוק הכרמל

אני מאוד אוהבת שווקים. יש משהו בהליכה בין הדוכנים עם הריח המטריף של התבלינים –  שמחזיר אותי לימים הראשונים שעליתי לארץ (אגב בערך עכשיו, סוף מאי 90׳). זה תמיד מעלה בי חיוך על הרגע הזה שחיי השתנו בכל מימד אפשרי. בשוק הכרמל בפרט אני מרגישה את החיבור של העולמות שאני מייצגת במוזיקה שלי, ולא אחת הצטלמתי שם לקליפים וראיונות. החיבור של העדות והתרבויות השונות דרך האוכל זה כמו החיבור המאוד ייחודי שלנו במוזיקה הישראלית.

כיכר השעון

המקום בו הישן והחדש מתחברים באופן מושלם. אני אוהבת לטייל בשוק שלידו, לעצור באבולעפיה לפיתות או בחג'כחיל לפלאפל, ובקיצור, כיכר שמתחברת לי מאוד עם אוכל – גם תשוקה גדולה בחיי. כשעבדתי ב״מיומנה״ הייתי עוברת כל יום בכיכר השעון עם תחושה מיוחדת כזו, כאילו נכנסים לתוך חלום. בכלל סוג של חלום שאני חיה ונהנית מכל שניה .

נמל תל אביב

יצא לי להופיע בנמל תל אביב במלא מקומות, ואני ממש אוהבת את האוירה. היום אני לוקחת את הילדים שלי לשם, הם מתלהבים מהמזח, מהים, משובר הגלים, מהדק ועכשיו גם מהקרוסלה. כיף לשבת עם הקפה מול הים ולראות אותם משתוללים.

דרך השלום, ירידה מאיילון והכניסה לעיר

תמיד שאני חוזרת מהופעות רחוקות או מחו״ל, הכניסה לתל אביב בירידה מאיילון בשבילי מסמלת שהגעתי הביתה. הריח, רעשי הבנייה, הפקקים – ביומיום זה מאוד מציק, אבל אחרי נסיעה ארוכה או טיסה זה  גורם לי לחייך ולהרגיש בבית.

הסינגל האחרון של טניה וינוקור, "אברהקדברה" יחד עם אמנית הדראג נונה שאלנט, זמין עכשיו