פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר. העיר של טאפש

>> טאפש הוא מוזיקאי דרוזי שעושה היפ הופ אלטרנטיבי בערבית ובאנגלית עם השפעות של רוק, מטאל וג'אז. הוא גם גיטריסט לפני הכל, וכבר לקח חלק בדרכם של כמה הרכבים ואמנים בארץ. את מעיין ליניק הוא הכיר כחלק מהרכב סבב ההופעות של השנה האחרונה עם שלומי שבן. עם הקול היפהפה שלה, ניגון על כלים רבים, מוזיקליות סוחפת ושירים בעברית, תתארח ליניק במופע בפסטיבל המגבר (6.2, 22:30, כל הפרטים על הפסטיבל שנפתח מחר כאן), שיפגיש בין הרקעים המוזיקלים השונים של שניהם, אנפלאגד, בלי מחשב, בלי סאבים ועם דיונים קצרים בין השירים על החיים/ מוזיקה/ אמנות ומה שביניהם

>> הרחוב עם הריח הכי טוב וכיכר עם חור בלב // העיר של מוטי ביקובסקי
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

 

1. פארק המדרון

בשנה האחרונה אני אוהב לעשות הליכות ארוכות מאוד לבד, פעם בשבוע שבועיים מגבעת העלייה ועד למזרקה באלנבי. קצת לחשוב ולשמוע מוזיקה. ותמיד נחמד לעבור באזור של מדרון יפו על הטיילת. פתוח ובדרך כלל ריק מאנשים.

2. הכישור 5

יש כמה קומפלקסים/מבנים בת"א שרוב המוזיקה שאתם מכירים מהארץ כנראה עברה שם. הכישור 5 זה אחד מהם. מעבר למוזיקה שלי ולנגן גיטרה פה ושם בהפקות, יש לי להקה עם מוזיקה כבדה ושטותית בשם "מטאטא השמד", ושם הקלטנו את האלבום שלנו שיצא ואת האלבום השני שייצא בקרוב. בהפסקות קפה ניתן להיתקל באנשי השראה, אם זה רביד פלוטניק וישי סוויסה, מכלוף, סבבה 5, תמיר מוסקט או בן בן ברוך, ובטח עוד שלא נתקלתי בהם עדיין.
הכישור 5

3. RIAA HiFi 

בר קטן ורגוע ליד הפיצה לילה. אני ממש לא חזק בחיי הלילה והאלכוהול, ומלכתחילה אני הולך ל-Riaa כי חבר מנהל שם את הבר. כמעט כל ערב מישהו רנדומלי מתקלט שם דברים שלא שמעתי אף פעם, אז אני אוהב לשבת שם עם הקולה שלי ולשמור סאמפלים לאחר כך.
דרך יפו 44

4. לינקולן ביליארד

אין מה להרחיב, סנוקר וביליארד, אני לא רע בזה. אולי המקום היחידי שאני עקבי לגביו, הוצאתי שם מלא כסף מסתבר.
לינקולן 18

5. באבאג'ים

שני פורמטים: לבד עם פיתה, לאפה או לחמעג'ון, או לפתוח שולחן עם חברים. בעקבות המלחמה כמה חברים עזבו לחו"ל, וסימון הווי הראשון בצ'קליסט זה לפתוח שולחן כשמישהו בא לביקור. המקום הזה מזכיר לי את סקיפי, אחד החברים הכי טובים שלי, שהיה המתופף שלי וכיום הוא בניו יורק עם המשפחה שלו. סבבה הבנו, בוא תחזור או נתחתן ותהיה לי אזרחות משהו, דבר איתי.
סלמה 43

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית וכל מה שמסביב. מזכיר את הדברים הלא טובים בחיים. ממה שאני מבין, תחנות מרכזיות גדולות הם ככה בכל העולם, סמים, זנות, עוני ולכלוך אבל חבל, יכול להיות גם מקום שלא כזה לא נעים לעבור בו. בביקורים הראשונים שלי בתל אביב בסביבות גיל 15 מישהי ביקשה ממני שם כמה שקלים לאוטובוס, נתתי לה. כמה ימים אחרי, כשחזרתי במטרה לצאת מהעיר, ראיתי אותה שוב. ביקשה ממני שוב. והופ התנפצה התמימות – לא נתתי לה. אולי הפואנטה שלי זה שכמה חוויות בתחנה מרכזית תל אביב מזכירות לי לשים לאיזון בין להושיט יד ולעזור לבין להיות בנתיב שלי ולא להתערב או להתערבב במה שהוא לא שלי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האמת שאני אעשה פה שוב שיימלס-פלאג ללהקה שלי מטאטא השמד. הוצאנו אלבום של 9 דקות. שבועיים אחרי זה הופענו בלבונטין 7, הגיעו יותר מ-120 אנשים, קנו סווטשירטים ואיך אומרים, עפו איתנו. התקופה הזו מלווה אצלי אישית במחשבות על מה חשוב ולא חשוב, שאומנות זה ממש לא חשוב, אבל ברגעים כאלו (תקף לשאלה הבאה) אני נזכר שזה לא משנה. כשעושים את מה שאוהבים כי אוהבים, ולא כי צריך או נכון, וגם כשלא רק שזה לא עושה נזק אלא עושה טוב גם לאחרים – אחלה. למרות שאחרי ההופעה הזאת הצוואר שלי נתפס לשבוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
פברואר, הופעה של גיאגיא בבארבי. תמיד יש לי התנדנדויות פנימיות לגבי מוזיקה ותמיד מוצא את עצמי לא מצליח להתאהב במשהו אחר. אני לא מתרגש בקלות אבל אני זוכר שבהופעה הזו התרגשתי, לראות אמן שהמשיך עם האמת שלו – וראיתי אותו מופיע בדירות שבורות בלי הגברה – על במה עם תאורה יפה ויותר מ-700 איש צורחים את המילים שהוא כתב. אני מתייחס להופעה הזו כיצירה. המון השראה ובטח זה יהיה מובן בחומרים שאני הולך להוציא בקרוב.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הלוואי היייתי יודע או במעמד בכלל לחשוב על לתרום, אבל בנושא של להתנדב – תמיד יש נערים בסיכון, עם מוגבלויות, ותמיד צריכים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיש לו קרוב משפחה או חבר חטוף. מתל אביב או לא.

5. מה יהיה?
למה, מישהו באמת אומר לכם שהוא יודע? תשובה זו פונה לכל המינים.