המנה שתמיד בא לאכול וקפה להגיע אליו בריצה. העיר של יוחאי טל

יוחאי טל הוא השף של רשת ההמבורגרים הקטנטנה והשובבה מרלן, המונה שני סניפים בלבד, האחד בגבעתיים והשני בקינג ג'ורג'. מאז שהם הפתיעו אותנו עד עמקי נשמתנו בביקורת שערכנו במקום ביוני 2022, יש לנו הרבה רספקט לקציצות ולקריספי צ'יקן שלהם, ולא הופתענו גם למצוא אותם ברשימת ההמבורגרים הטובים בעיר שהנפיקו טובי המוחות כאן.

>> טעם החיים: בחרנו את 12 המסעדות החדשות הכי טובות בתשפ"ד
>> הוא כוכב: &Moshik זה הכי קרוב שנצליח להגיע למישלן כרגע

1. התאילנדית בסמטת הר סיני

האחים גרוס הביאו את תאילנד האמיתית לסמטת הר סיני. טיילתי בתאילנד כמה פעמים וזה הכי קרוב שתוכלו למצוא בתל אביב, אם לא בארץ בכלל – הטעמים בול, החריפות לא מתנצלת והמקום כולו על טוהרת תאילנד והכבוד לאוכל שלה. אני מת על אוכל תאילנדי ומזמין מהתאילנדית גם הרבה הביתה, אבל אין כמו לשבת במרפסת של המסעדה, להזיע מהחריף ולשתות קירין קרה.
הר סיני 1

2. קלבריה

אני בספק אם יש כאן מישהו שלא מכיר את בנצי ארבל ואת העשייה שלו, אז רק נותר לחזק את המחוזק ולהגיד שכל מקום שהוא מקים עשוי ללא רבב. בקלבריה, האיטלקיה של בנצי בקינג ג'ורג', מרגישים את המחקר שעומד מאחורי האוכל, את הדיוק של המנות לפי האזורים בעולם, העיצוב שמתכתב עם התרבות, השירות, פשוט כיף. קלבריה היא שכנה של המרלן שלנו בקינג ג'ורג', ואנחנו תמיד שמחים לקפוץ לשם לפסטה או לאחד מהפתיחים המטוגנים ובכלל לחזק את העסקים סביבנו שהחיו מחדש את רחוב קינג ג'ורג' האגדי.
קינג ג'ורג' 29

3. איזקאיה

האיזקאיה של המנטנטן היא המקום הקבוע שלי. לפני בילוי, אחרי בילוי, סתם לשתות משהו או לכמה ביסים של ניגירי. האווירה לא מחייבת, ההושבה היא על בסיס מקום פנוי, ואת רוב הצוות אני כבר מכיר אז לגמרי מרגיש בבית. מקום קטן ואינטימי באמצע נחלת בנימין, שהפך בפני עצמו לסנסציה תל אביבית בשנה-שנתיים האחרונות.
נחלת בנימין 57

4. מפגש רמב"ם

תשאלו אותי בכל יום ובכל שעה מה הכי בא לי לאכול, ואני כמעט תמיד אענה שווארמה רמב"ם. להחזיק את הפיתה הזאת שמלאה בכבש ובקר עם מריחה של ציזיקי, וואו, הבסטה יודעים מה הם עושים. בכל פעם שאני שם אני כבר חושב מתי תהיה הפעם הבאה שלי. יש אוכל יותר טעים ומנחם מזה תגידו? אה ואל תוותרו על הצ׳יפס.
רמב"ם 3

5. המגדלור

המבנה האייקוני ששימש את הבריטים בשנת 1935 כדי לכוון את האוניות לעגון בנמל תל אביב (אני חולה על היסטוריה, סליחה), קם לתחייה והצליח להפוך למקום הזה שכיף להגיע אליו בסוף ריצה, עם המשפחה בסופ"ש או סתם לשקיעה באמצע השבוע. התפריט שלהם כיפי וקליל ועל הנוף אין מה להוסיף… שאפו לחבר'ה שלקחו את הנכס הזה והפכו אותו למה שהוא היום ועשו מאמצים לשמור על המבנה בצורה המקורית שלו.
רחבעם זאבי גנדי 1

מקום לא אהוב בעיר

סביר להניח שכבר אמרו לפני ששוק הכרמל דורש מתיחת פנים דחופה, והנושא מוכר לציבור וגם ליושבים בראש, אבל כשאני מטייל בעולם ומגיע לשוקי אוכל מטופחים, מקורים, ממוזגים – אני לא יכול שלא לחשוב על שוק הכרמל. הפוטנציאל הוא אדיר, פנינות קולינריות פזורות לאורך כל השוק, הירקות והפירות טריים ונוצצים, והחוויה של להסתובב בשוק לא דומה לשום חוויה אחרת. לבסטיונרים ששם כבר שנים מגיעה פלטפורמה ראויה למכור את הסחורה שלהם ולנו, התושבים והתיירים מגיע שוק ברמה בינלאומית. כולם רק ירוויחו.

השאלון 

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני שומע המון פודקאסטים של אנשי עסקים מתחום הקולינריה אבל לא רק, ולאחרונה שמעתי את הפרק בו דובי פרנסיס מארח את הראל ויזל ("ההחלטה"). בין הנושאים שדיברו עליהם סיפר ויזל על עסק שרצה לרכוש אבל התנאי שלו היה שבעלי העסק יישארו שותפים, כלומר לא אחזקה מלאה ובלעדית של ויזל אלא בשותפות עם מקימי הפרויקט, מתוך מחשבה ומטרה שהעסק ישמור על האותנטיות שלו, על האמת שלו, ושהתפעול ינוהל על ידי מי שמכירים את העסק בצורה הטובה ביותר. אולי לא כל הניהול והבעלות היא תחת ויזל אבל הוא מרוויח לא פחות מזה שיש מי שמכיר את העסק בצורה הטובה ביותר, והוא לא התפשר על זה. החלטה עסקית שמצאה חן בעיניי ונתנה לי המון חומר למחשבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קראתי לאחרונה את הספר "אושר לאנשים לא מאושרים" של רענן שקד, וברגע אחד הכל התחבר. הוא מדבר על האופן שבו כל אחד מאיתנו יכול להיות שמח בחלקו, אם רק יסתכל מסביבו ויבין כמה יש לו, וכמה שלאף אחד אחר לא באמת טוב יותר או קל יותר. כולנו עוברים כרגע תקופה מטלטלת, כיחידים וכאומה שלמה, ואני חייב להגיד שהספר נתן לי כמה כלים שאני בהחלט מיישם ביום-יום שלי, כאדם פרטי וגם בפן העסקי. הספר כתוב בשפה נעימה, בגובה העיניים ומתאים לכל אחד ואחת מאיתנו. אני ממליץ בחום.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור לחיילים שלנו, לפצועי המלחמה שלנו, פגועי גוף ופגועי נפש, אסור להשאיר אותם מאחור. בתחילת המלחמה תרמנו המון המבורגרים לחיילים בכל מיני נקודות, קצת לעשות להם טעים ושמח על הלב. חלק גדול מהצוות שלנו יצאו למילואים וכמובן שתמכנו בהם באופן מלא ודאגנו לכל דבר שרק היו צריכים. החיילים שלנו סביבנו, הם בכל מקום, כל אחד מכיר מישהו. זאת החובה שלנו לראות אותם תמיד ולהיות קשובים לצרכים שלהם, מה שהמדינה לא תעשה, נעשה אנחנו האזרחים וזה יכול להיות בדברים הכי קטנים שיש, פשוט לא לתת לזה לחמוק מהעיניים שלנו. אנחנו חייבים להם הכול.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שאני הכי רוצה להרים לו כרגע זה איש היין וחבר יקר, עומרי יצחק. כמה יקר אתם שואלים? יקר כזה שגורם לך לקנות בקבוק ברולו ולחכות 20 שנה עד שיהיה אפשר לפתוח אותו. עומרי חי על הקו של תל אביב-כנרת-מילואים, וכבר כמעט שנה שהוא מג׳נגל בין העולמות ולא מוותר על שני הדברים שהוא הכי אוהב, יין ואהבת המולדת. בשנים האחרונות פעל מסביב לשעון בשביל להרים ולפתח את תחום היין בצפון הארץ כשהקים את בר היין במלון הסקוטי וניהל את מחלקת היין של מלון פרא ברמת הגולן. מאז תחילת המלחמה ותוך שירות מילואים הוא עבר לתל אביב, מפיק ומארח גם כאן ערבי יין מיוחדים בברי היין האיכותיים ביותר בעיר כמו יין בכרם וכריסטוף בלוינסקי ועוד. בין לבין, כשיש לו איזה שעה פנויה, הוא גם מרצה ומלמד בבית הספר ליין WSET ומחנך את דור העתיד בתחום היין בביה״ס לקולינריה "בישולים". רווק.

מה יהיה?
קלישאתי – אבל יהיה בסדר. יש לנו במדינה חומר אנושי מדהים, אולי עצוב שהוא מתגלה רק בשעת כאוס ועצב, אבל מתוך זה נצמח, אין לי ספק בכלל. נבנה כאן חברה טובה יותר לילדים שלנו, לדור העתיד שלנו. אנחנו רוצים לחיות כאן בכבוד, להקים כאן עסקים, לפרוח, לשגשג, אין לנו ארץ אחרת ♡