>> אתי ציקו (תעקבו דחוף) היא במאית, תסריטאית ומרצה לקולנוע, זוכת פרס אופיר 2025 לבימוי על סרט הביכורים היפהפה שלה "נאנדאורי" (שזכה גם בקטגוריות השחקנית הראשית, הצילום, עיצוב התלבושות והאיפור), והוא מוקרן בבתי הקולנוע בימים אלה. תעשו לעצמכם טובה ולכו לצפות בו על המסך הכי גדול שתמצאו.

>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי
>> וייב שכונתי אינטימי וכלבים במקום בר // העיר של עלמה קרבט שמש
>> המקום הכי חו"ל בעיר ופיצה צפונית קטנה // העיר של סיסיליה סיוון

1. גשר יהודית

אין דבר שאני אוהבת יותר מלרכוב את העיר באופניים. הבריזה בתלתלים שמקררת מהלחות והחום, הקלות שבה אפשר לחצות את העיר מקצה לקצה, העצירות הספונטניות לשיחות חולין עם מכרים ברחוב. תל אביב היא פשוט עיר שנועדה לרכיבה באופניים.מאז שעברנו למזרח העיר, גשר יהודית – שמחבר בין ביתנו בביצרון למרכז תל אביב – הפך לשער שלי בין שני עולמות. המעבר עליו הוא לא רק פיזי אלא גם סימבולי: מצד אחד שכונת ביצרון – שקטה, קטנה וקהילתית, מלאה בבתי קרקע צפופים עם חצרות עצי פרי, ילדים שמתרוצצים ביניהם ודלתות פתוחות שמאפשרות חיי קיבוץ נדירים בתוך העיר. ובצדו השני של הגשר, תל אביב שוקקת החיים, דחוסה, רועשת, מטונפת, הלב הפועם של מרכז העיר.אני אוהבת לעצור לפעמים באמצע הגשר, להביט מעלה אל קו הרקיע ומטה אל האוטוסטרדה של איילון, וכשהגשר רועד תחתיי – להרגיש את שאון העיר.

2. הפנסיה

לפני כשנה נפתח בר הפנסיה בלוינסקי פינת אלנבי, ומאז הוא ניצב שם בטופ על תקן בר הבית שלי. מקום שהבעלים שלו הם גם קולנוענים וגם להטב"ים – שילוב מושלם שהפך אותו מיד למוקד עליה לרגל של כל אנשי התרבות והרוח המקומיים. מעבר לשם המדליק ולעיצוב השיקי מלא העץ שנעשה כולו בעבודת יד, המקום מצליח לאסוף אליו תמהיל נדיר של אנשים טובים ומחויכים, וייבים מושלמים לשיחות עומק ויין משובח ונגיש לכל כיס לסיים אתו את היום. זה מקום של מפלט ונחמה, עם אוכל טעים טעים (ממליצה על הכרישה בתנור ובמצב שכרות מתקדם יותר על הנקניקייה). הכי כיף לשבת מקדימה בחלק שפונה לרחוב או לצאת לסיבוב דאווין בחצר האחורית הנדירה, כשהוורמוט עולה קצת לראש.
לבונטין 2 תל אביב

3. שוק התקווה

לפני שעברנו למזרח העיר גרנו ממש מעל שוק הכרמל, ואני מתגעגעת לימים שבהם הייתי יוצאת מהבית ונבלעת מיד בריחות, בטעמים ובקולות של השוק. להסתובב בסמטאות, לחזור עם שקיות עמוסות, זה תמיד החזיר אותי לילדות באשקלון, לימי חמישי עם אימא בשוק שלימדה אותי איך לבחור פירות וירקות, למה קודם בודקים את כל הדוכנים ורק אחר כך קונים, שחייבים להתמקח, ושתמיד נשאר סימן אדום בידיים מהשקיות.

במזרח העיר הייתי חייבת למצוא לי תחליף, וככה גיליתי את שוק התקווה – שוק חי, תוסס ומשפחתי, שקונים בו כמעט רק במזומן, ממש כמו פעם. עוד לא פיצחתי אותו עד הסוף, לפצח דופק של שוק לוקח חיים שלמים. אבל בימי שישי אני אוהבת לפדל לשם, לקנות פרחים, פירות וירקות וחלה מתוקה לשבת – ורק שיכאב שוב מהשקיות.חובת עצירה במעדניית אמיגה– איפה שהרצפה דביקה, הגבינות משובחות והמוכרים יודעים איך לגרום לאישה להרגיש יפה. ולקנח במרק בשר תימני אלוהי אצלהאחים בועז, אוקובה תרנגולשלמות של יהודה. במיוחד קובה חמו הצהובה, עם נגיעה של פלפל שחור מעל. תודו לי אחר כך.
מעדני אמיגה / נוריאל 8 תל אביב // האחים בועז / אצ"ל 47 תל אביב // קובה התרנגול / אצ"ל 64 תל אביב (שכונת התקווה)

4. ארכיון הסרטים בבי"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש

בניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב הוא המקום שבו אני מבלה מחצית מחיי. על הדשא המיתולוגי ועל המבנה הברוטליסטי שבו התחנכתי והתאהבתי בקולנוע כבר נכתב רבות, אבל עבורי זה עדיין מקור השראה מתמשך, מפגש בין ההיסטוריה המפוארת ודורות של יוצרים מיתולוגים שעיצבו את פני הקולנוע והטלוויזיה בישראל כיום, לבין דור העתיד שעוד מחכה להתגלות.

כיום אני עובדת ומלמדת שם קולנוע, ובשנה האחרונה גם חזרתי להיות סטודנטית בתואר השני המעשי לכתיבת סדרות. במסדרונות הקומה מינוס אחת, ליד המשרד שלי, ויש שיאמרו שגם רוחו של פרלוב משוטטת שם בלילות – מסתתרת פנינה אמיתית: ארכיון הקולנוע ע"ש אנדה והנרי זימנד, שיוסד ונוהל במשך שנים במסירות ובתשוקה עזה בידי ליביו כרמלי.טובי היוצרים, המרצים והחוקרים עברו שם במרוצת השנים, אבל הדבר המופלא באמת הוא האפשרות לצפות שם בכל סרט ישראלי וזר – עלילתי, דוקומנטרי, סרט סטודנטים או סדרת טלוויזיה שנוצרו אי פעם. פשוט נכנסים לתא צפייה קטן, שמים אוזניות, משחילים פנימה את הקלטת, לוחצים פליי- ונותנים לעולם שבחוץ להיעלם לכמה שעות.

5. האיזקאיה

המקום ה-מושלם לדייט רומנטי, קליל כיפי ולא מחייב. לבוא מוקדם, לשבת על הבר, לצפות ברחוב הסואן של טוקיו על מסך הטלוויזיה, להשתכר מסאקי טוב ולנשנש גיוזה בטן חזיר. מה צריך יותר מזה.
נחלת בנימין 57 תל אביב (כן, זה הזה של מנטנטן)

מקום לא אהוב בעיר:

הרכבת פינת מנחם בגין.בפנייה ממנחם בגין למחלף לה גווארדיה, הווייז לפעמים מציע לקצר דרך רחובות השרון, השפלה, הנגב והגליל. התחושה היא של ירידה אל השאול: אזור של הזנחה קשה, בתי בושת, מכורים שמזריקים ברחוב, א-נשים בזנות וניידות משטרה שמפטרלות מבלי לשנות דבר. כל שתי הדקות של הנסיעה שם מרגישות כמו סרט אימה אחד גדול ואי אפשר שלא לחוש עצב עמוק ובעיקר אשמה וכישלון על המציאות הבלתי נתפסת של האנשים שחיים כל כך קרוב אלינו בגיהינום מעברו השני של הכביש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "פאקינג מן" בתיאטרון המשולש. במילה אחת: ואו. בשתי מילים: רוצו לראות.עשרה מפגשים מיניים של גברים במעגל חיפוש אחר קשר, אינטימיות ושייכות. וכן גם סקס. ומהכול עולה תחושת בדידות תהומית גולמית שכל כך מוכרת בחוויה האנושית של כולנו במאה ה-21. זו הצגה ששמטה לי את הלסת והרגישה כמו אגרוף שורף בבטן, עם קאסט שחקנים משובח, בימוי אמיץ ורטוב, יצרי ומעורר חושים וטקסטים לא מתחנפים. משהו טוב קורה בתיאטרון המשולש. זה בדיוק מסוג התיאטרון שאני רוצה לראות יותר ממנו בתל אביב. ובעיקר זו הצגה שגרמה לי לרצות לחזור מיד הביתה ולהתיישב לכתוב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרט הביכורים היפהפה והאמיץ של אלה ארמוני, "ספק ילדה ספק אישה"י שמחץ לי את הלב והצליח לנגוע בעצב הכי חשוף ובנושא הכי אהוב עליי: יחסי אימהות ובנות הפגומים מיסודם ובה בעת מכמירי לב גם יחד. וחוץ מזה, דפנה ארמוני היא אייקון והשירים שלה עוטפים את הסרט בנוסטלגיה מתוקה לתקופה שבה נולדתי וגדלתי – לאייטיז ולנייניטז. ואין כמו שיר אייטיז טוב לגרום לרגש להתפרץ החוצה.

שירי אייטיז וניינטיז אייקונים משובצים גם בספרה המסעיר והעוצמתי של מגי אוצרי "היפומאניה". מאז פרוץ המלחמה חזרתי לקרוא ספרים וזה ספר שגמעתי תוך כמה ימים ולא הצלחתי להניח. בעמוד האחרון פתאום פרצתי בבכי כמו תינוקת. מגי אוצרי, סופרת מוכשרת כשד ממוצא גאורגי, כותבת על עולמות שמוכרים לי עד כאב ועל מרחבים רגשיים ונוסטלגיים שהם גם פצע וגם בית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לדרי הרחוב. החורף כאן ויותר ויותר אנשים חיים ומתים ברחוב, שקופים לגמרי, נעדרים כל רשת תמיכה. הם מושיטים אלינו יד לעזרה – אנשים כמוני וכמוך שפשוט נלחמים מלחמה יום יומית כדי לשרוד. מאז הקורונה החלטתי עם עצמי לא להפנות את המבט, לפתוח את הלב, ולאפשר לאנושיות להפציע. זה לא תמיד קל לעמוד בהבטחה, בין היתר כי אף אחד לא מסתובב כיום יותר עם מזומן. לפני כמה ימים דרת רחוב ביקשה ממני כמה שקלים כדי "לצבוע את השיער, שארגיש קצת אישה שוב". זה שבר לי את הלב. זה לא דורש מאתנו הרבה – רק לשמור על צלם אנוש.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נדב רוזנברג – נורת'רן סטאר.
אני מלווה את נדב ואת מותג האופנה המופלא שלו Northern Star עוד מקולקציית הביכורים הראשונה שלו, ויש לי אוסף פריטים ארכיוני כמעט מכל עונה. לראות מותג אופנה ישראלי צומח, מתבסס והופך להצלחה בזכות כישרון כל כך מובהק כמו של נדב – זה מעורר השראה.לנדב יש יכולת נדירה לעצב פריטים שהם גם יוקרתיים וגם יומיומיים, גם “בגבוה” וגם קז’ואל, והוא המעצב הראשון שאני פונה אליו תמיד בכל אירוע משמעותי. בתקופה כלכלית כל כך רעועה של פוסט מלחמה, התמיכה במעצבים ישראלים היא לא רק בחירה אופנתית מבחינתי אלא גם פעולה ערכית.

מה יהיה?
יהיה טוב. אני אופטימית חסרת תקנה.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• גשר יהודית
• פנסיה
• שוק התקווה
• אוניברסיטת תל אביב
• מנטנטן
• תיאטרון המשולש

>> שף בן כהן הגיע לתל אביב מירושלים, ובארבע השנים האחרונות ניהל את המטבח במסעדת משייה. לפני קצת יותר מחודש הקימו הוא ושותפיו את Cue,בר אוכל שגדל על ברכי הפיין דיינינג, ומאמץ ערכי מצוינות ששמורים בדרך כלל למסעדות שף. עם נפילת הטיל האיראני הראשון, המקום נסגר. "מאוד קשה לעסק שרק נפתח לפני חודשים להיסגר לתקופה ארוכה. לפני שנה, כשתכננו את המקום, חשבנו שהכול יהיה מאחורינו והחטופים יחזרו, אבל זה לא קרה", הוא משחזר. "כמו כולם אנחנו מנסים לעבור את תקופה הקשה הזו ולהוציא ממנה את המיטב, אם זה לתיקונים או כדי לחשוב על מנות חדשות. אני בעיקר מקווה שהכול יעבור בשלום עם כמה שפחות נזקים ושכולם ישמרו על עצמם. זה הכי חשוב כרגע".

>> ציור במוזיאון, דילוג בין קברים ופלאפל מושלם // העיר של תום שובל
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1. קאב קם

אחד המקומות הראשונים שישבתי בהם כשהגעתי לתל אביב לפני שש שנים. קאב קם היה המקום הראשון שפגשתי בו אוכל תאילנדי והבנתי כמה הוא טעים ומתאים לחך הישראלי ומדבר את השפה שלנו. אני אוהב את האווירה, השירות והבעלים, וגם את העובדה שאפשר לפגוש שם מגוון מייצג של האוכלוסייה בתל אביב – סלבריטיז וחדשים, אנשים מתחום האוכל והיין ועוד. היום אני מגיע לשם בתדירות פחות גבוהה, אבל התחושה הטובה עדיין קיימת.
לינקולן 11 תל אביב

2. מפגש רמב"ם

השווארמה הכי טובה בארץ, נקודה. כל מה שהם עושים טעים.
רמב"ם 3 תל אביב

3. האיזקאיה של מנטנטן

בעיניי זהו אחד מהמקומות הטובים בעיר בגלל האוכל, הדרינקים, השירות והאווירה. תמיד מלא ותמיד כיף לשבת שם.
נחלת בנימין 57 תל אביב

4. קלאביס

בר סודי שנמצא במרתף מאחורי דלת עם קוד. יש כאן קוקטיילים טובים ואווירה, והבעלים הם חברים טובים שנתנו לי את המקום כדי לערוך בו אירוע התרמה לחיילים. לא הרבה מכירים את הקלאביס, אבל מי שמכיר יודע שזה שם דבר.
הרצל 4 תל אביב

5. רחוב לבונטין

הדירה הראשונה שגרתי בה בעיר הייתה בלבונטין והתאהבתי באזור שהוא תל אביבי מאוד בעיניי. בלבונטין יש הכל והוא נמצא במרחק הליכה משדרות רוטשילד ומהתחנה המרכזית הישנה, מיקס של תרבויות שיש לי זיכרונות טובים ממנו. במקרה פתחנו את הקיו לא רחוק משם ועבורי זו סגירת מעגל.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הכבישים. אני מתנייד בעיר על קטנוע, וכמות הבורות שיש בכבישים מפחידה. הם מסוכנים מאוד ויום יום אני מוצא את עצמי אומר תודה שהגעתי בשלום ליעד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בעקבות המצב לא יוצא לי ללכת יותר מדי לאירועי תרבות, אבל הייתי בהופעה של היהודים ברידינג 3 ועפתי. המוזיקה שלהם מדהימה ואני מאוד אוהב את מה שהם עושים. הם הזכירו את החטופים, החיילים ואנשי המילואים שמחזיקים את המדינה גם כשכולם מנסים לחזור לשגרה. אסור לשכוח את המצב שאנחנו נמצאים בו גם כשנהנים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש זמר לא כל כך מוכר שהכינוי שלו "דודא". הוא ראפר שלאחרונה הוציא אלבום שנקרא "שקוף", שמדבר על החיים שלו והחיים של כולנו, עם טקסטים שנוגעים בלב. אני ממליץ לכולם לשמוע.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור למשפחות החטופים ולחיילי מילואים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל המסעדנים שנמצאים כרגע על הפנים. אין תיירים ונפח העבודה ירד דרמטית. יש הרבה מסעדות ואין מספיק לקוחות, ומסעדנים נלחמים יום יום בשיניים כדי להתקיים. יש הרבה מקומות בעיר שמציעים מוצר טוב וגם להם מגיע להצליח.

מה יהיה?
אני יודע שיהיה טוב. עברנו דברים קשים ונעבור גם את זה. החטופים יחזרו, המלחמה תיפסק ומסעדות ישובו לעבוד.

• העיר שלי
• מסעדות בתל אביב
• קאב קם
• מפגש רמב"ם
• מנטנטן
• פינות סודיות

למונח "שיפודיה" יש מקום של כבוד בישראל. שנים לפני שמסעדות למדו לשים מפית שלא יוצאת מקופסת מתכת, השיפודיות היו המקום בו הישראלי הממוצא (הממוצע המומצא) היה הולך לחגוג, לאכול בצהריים, בערב ולפעמים, אפילו בבוקר. מאז העולם הקולינרי השתנה, אבל לשיפודיות נשאר מקום של כבוד. אבל מעבר לאותם מקומות קדושים לפרגית, בשנה האחרונה אימצו לא מעט מסעדות וברים אל לבם את השיפוד, וישנם אף כמה שמסתמכים על השיפוד לבדו. הגרסאות מופרעות, ובהתאם גם יקרות יותר – אבל השיפוד זוכה לטייק חדש ברחבי תל אביב. אלו שמונת השיפודים הכי מעניינים של התקופה.

>>הגבינות של מזרח העיר: מעדניית יום טוב נוחתת בשכונת נחלת יצחק

1. דונר קבב | LP

בספוט הרוקנרולי החדש של שף עינב אזגורי והאימפריאל יש המון שיפודים לבחור מהם. התלבטנו ארוכות אבל בסוף כל העיניים היו על המיני־דונר קבב (בתמונה הראשית) – גרסת שף מיניאטורית משופדת שכבות שייטל, בשר טחון ושומן טלה בטעם עסיסי ומרוכז של בשר, שיעיף לקרניבורים את המוח. 68 ש"ח.
הירקון 66

2. ראשי קלמארי | סנטי

ביס סרף אנד טרף מרוכז ומבריק מצאנו בסנטי, בר יין שיסתובב אם תקראו לו מסעדת פיין דיינינג. ראשי קלמארי חרוכים על איולי פורצ'יני, קושו (קליפות הדרים וצ'ילי מותססות), בזיליקום סגול וציר בקר מייצרים יחד מנה מסחררת במחיר אטרקטיבי במיוחד – 58 ש"ח לשני שיפודים, וזה עוד לפני הנחת הפי האואר.
גורדון 17

3. חריימה קלמארי | ג'ורג'

החמארה החדשה בשדרות וושינגטון רוצה להחזיר את הכבוד לשיפוד, ואם לוקחים את הקלמארי כמדד – יש כאן הצלחה לא מבוטלת. פירות הים נחרכים בגריל בדיוק במידה וסופגים טעם מעושן קלות, שמקבל עוד שפיץ מרוטב חריימה, חומוס וכוסברה. 55 ש"ח ליחידה, 100 ש"ח לשני שיפודים.
שדרות וושינגטון 25

4. דג ואש | a

מסעדת a מפלרטטת בגלוי עם המטבח היפני ולא שוכחת להוסיף טאץ' מקומי. מנת השיפודים היפה כשם שהיא טעימה מורכבת מ – שימו לב – נתחי דגי ים, לדר תירס מזן גילי, איולי כרישה שרופה, עגבניות שרי צהובות, אבקת קארי יפני ופלפל שישיטו צלוי. כמו שמש שמתפוצצת בצלחת ואחר כך על הלשון. 98 ש"ח.
מנחם בגין 121 (מגדל עזריאלי שרונה)

5. בוטא בארא בטן חזיר | מנטנטן

במסעדה היפנית הוותיקה צולים שיפודים בגריל רובאטה מסורתי עוד לפני שהוא נעשה ציוד חובה לטבחים. אפשר לבחור בין מספר סוגים פרוטאין, אך בהינתן בטן חזיר – אפשר לדעתנו לוותר על כל היתר. הנתחים הפריכים והקראנצ'יים מזוגגים ברוטב טארה או שויו (מלח פלפל) והכי כיף לזלול אותם ישירות מהשיפוד. ביפן זה אולי לא היה עובר, אבל לתל אביב יש חוקים משלה. 24 ש"ח.
נחלת בנימין 57

6. טלה ורימונים | דה פקטו

בבר החדש דה פקטו מציעים שיפוד טלה בגלייז רימונים ועלים ארומטיים על לחוח, הפנקייק התימני שמיטיב לספוג הכול וגם הוא טרנד כשלעצמו. המעטפת הספוגית-אוורירית מחמיאה לבשר והקומבינציה מוצלחת באופן כללי. המחיר נוח במפתיע, 62 ש"ח לזוג שיפודים.
נס ציונה 7

7. החרב של טריגר | טריגר בשר ויין

כשברוב המסעדות והברים נצמדים לשיפודים זעירים בסגנון יפן, בטריגר עושים מחווה יפה לשיפודיות מסורתיות: שיפוד גדול ועליו קוביות ואסיו, נתח בעל טעמים עמוקים מהאזור שבין הסרעפת לבטן, שנצלה בגריל ומוגש במלוא עסיסיותו. ניכר באנשי הגריל בטריגר שהם אוהבים בשר וגאים במוצר שלהם – ובצדק. 124 ש"ח כולל צ'יפס מעולה או סלט ירוק גם סבבה.
מונטיפיורי 21

8. אננס 4 וריאציות | ג'יארדינו

קינוח קיצי קליל שמעניק לאננס את הכבוד המגיע לו גילינו במסעדה שבפאטיו היפה של מלון דה ג'אפה. הפרי הטרופי מופיע בצלחת אחת בלא פחות מארבע גרסאות, שונות זו מזו במרקם ובטמפרטורה – שיפוד אננס צלוי בגריל, צ'יפס אננס פריך, קוביות קטנטנות של טרטר אננס וקרם אננס במתיקות עדינה, כאשר כדור גלידת קוקוס מוסיף סיומת צוננת מתבקשת לעונה. 54 ש"ח.

לואי פסטר 2, יפו העתיקה

• אוכלים שותים
• שיפודיות
• שיפודים
• סנטי
• טריגר
• מנטנטן