יקי שגיא ניצל בנס מהטבח בקיבוץ בארי ומצא פה מקלט. זאת העיר שלו

ב-7.10 האופה יקי שגיא, בן קיבוץ בארי, חזר עם משפחתו מטיול ביער השחור. לאחר התלבטות קלה השאירו הוא ואשתו את הילדים אצל סבא וסבתא ונסעו לסופ"ש בעכו. "וזה מה שהציל אותנו", הוא מספר. לאחר מספר ימים בתל אביב התפנתה המשפחה לים המלח, למלון שאליו פינו את כל קהילת בארי. בשבוע השני למלחמה הוא חבר למאפיית "לחמים" ועדיין עובד שם. כיום המשפחה עדיין בים המלח והוא נמצא על  על הקו. "יש דיבור על עוד שלושה חודשים לעבור לקיבוץ חצרים, שפתח בפנינו את ההרחבה. כבר קיבלנו סרטונים של קרווילות ראשונות שהגיעו לאתר, אבל זה ייקח עוד זמן. אני מקווה שעד סוף השנה נאכלס כבר את המקום החדש".

>> זאת העיר שלנו: 7 טיפים של אלופים שקיבלנו השבוע בתל אביב
>> הדירה שחיפשנו: 12 הדירות הכי יפות שראינו בתל אביב ב-12 חודשים

1. שוק הכרמל

אני מאוהב בשוק. סיבוב שישי בין הירקות העונתיים הכי עושה לי את זה, אבל מאז שאני בתל אביב אני פוחד להגיע לשם. קשה לי עם ההתקהלות וישר עולה השאלה מה יהיה אם יקרה משהו. אני מנסה לשכנע את עצמי לשחרר אבל זה לא בא לי בטבעיות. לכן כשאני כבר מגיע לשוק אני דופק שיפוד מהיר ב-M25 ויוצא. אני לא נהנה לטייל ולשבת בבסטות הקטנות עם דרינק יום שישי כמו שהייתי רגיל. המציאות השתנתה וכולנו פוסט טראומטיים.

2. דליקטסן

כזה מקום בדיוק יהיה לי כשנחזור לבארי. לפני השבעה באוקטובר תכננו לעבור למקום חדש בכניסה לקיבוץ – המחלבה, בחור שמייצר יין ואני, תכננו לבנות שם שדרת אמנים. מבחינתי הדליקטסן של רותי ברודו הוא הכי אירופה, עסק שאני רואה בעיני רוחי עם כל המאפים שלי וגבינות. תמיד כשאני יושב שם הראש נודד ומפנטז. המקום שלי עוד יקרה.

3. מנסורה

בעלי מנסורה, סוחמי וגוטה, הם קיבוצניקים ממשמר הנגב שלקחו את החלום הכי רחוק שאפשר. למרות הקושי שיש בתל אביב הם פתחו מקום כמו שהם ראו אותו בדמיון והגשימו את עצמם.
סלמה 13

4. מאפיית לחמים

מוסד שאני מתחבר אליו בגלל סל המוצרים, שהם הכי טובים, והבעלים אורי שפט – ארטיזנל שמרן שעושה את כל מה שהוא עושה בצורה הטובה ביותר. אחרי שבעה באוקטובר אמרתי לו "אתה חייב לתת לי פינה במאפיה, כי זה מה שירים אותי". חשבנו יחד מה להכין והגענו לספנקופיתה, מאפה שהייתי מכין בבארי לפסטיבל דרום אדום. בתוכו ארזנו את כל סיפור העוטף עם גבינות ממחלבת בארי של דרור אור ז"ל, חבר טוב שלי שנרצח, תרד מעין הבשור – מושב לידנו שחטף, וחצילים ממושב יכיני. כבר היינו עם הספנקופיתה שלוש פעמים בבית הנשיא והוא הפך להצלחה מסחררת.

5. קייקרי

מורן גיל הוא קיבוצניק וקונדיטור שגם לקח את החלום הכי רחוק שיש, ופתח מקום שהוא אחד הטובים בעיר. אני אוהב אנשים חרוצים ועוקב אחריו מתחילת הדרך. מדי פעם הוא קורא לי לטעום והיצירות שלו הן הכי מתוחכמות ומעודנות שיש.
אלנבי 31

מקום לא אהוב בעיר

הקצה הדרומי של שוק הכרמל במצב נוראי. לפני שנים רבות עבדתי במסעדת "כרמלה בנחלה", וכשבסוף היום הייתי יורד את הירידה של הכרמל הייתי רואה את כל הקרטונים ומי השפכים – הכול היה מתנקז לנקודה הזו. מאז כלום לא השתנה. בעיניי השוק הוא אחד המקומות היפים בעיר אבל מבחינה תברואתית וניקיון הוא עדיין לוקה בחסר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי להרצאה של העיתונאי אוהד חמו "מדאעש לחמאס" וישבתי מרותק. כשמבינים את הנחת העבודה שלהם אין ברירה אלא לשחרר את הנאיביות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לנגה ארז יש את Come Back Home , שיר סופר-מצמרר, אינטרפרטציה לאריק איינשטיין עם צילומי משפחות החטופים. יצירה חזקה שכולם צריכים לשמוע.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הכי דחוף לתרום לקיבוצי העוטף. אני יודע שבקיבוץ שלי מחפשים ידיים עובדות לחקלאות, לנוי ולהמון משימות. העוטף שבור לגמרי וצריך להפנות אליו כמה שיותר משאבים

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חד משמעית אורי שפט, בעלי מאפיית לחמים. מהיום הראשון של המלחמה הוא תורם לבתי חולים ומוציא משלוחים לחיילים – ראיתי במו עיניי והייתי בהלם. ברמה האישית יש לנו חיבור חזק, אנחנו חברים ותיקים מסצנת המסיבות ורוקדים טראנס שנים כוותיקי השבט. הוא חד משמעית תל אביבי שחשוב להרים לו.

מה יהיה?
לא בא לי לדבר על פוליטיקה ולא על דעת הקהל העולמית. אני כן רוצה לדבר על האנשים שחיים פה. אם נבין שכולנו עם אחד, תהיה פה תקומה. אם נמשיך עם השסעים והריבים הלך עלינו, אפשר להזדכות פה על הכול. ושהאחרון שיוצא שיכבה את האור.