ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב. זאת העיר של מיכל בת אדם

מיכל בת אדם היא כלת פרס ישראל לקולנוע והגדולה שבבימאיות ישראל. סרטה החדש, "הילה" – דרמה משפחתית מרגשת על מערכת יחסים מורכבת בין אם לבת ועל אהבה אובססיבית ובלתי אפשרית – עולה בימים אלה בבית הקולנוע. ביקשנו ממנה לבחור את המקומות האהובים עליה בעיר שבהם צילמה את סרטיה. כדאי גם לקרוא את הריאיון שנערך עימה במגזין "את".

>> קסם בלתי מוסבר וספסל ברחוב שקט. העיר של יהונתן וילוז'ני
>> מפלט מהלם המציאות ומקום להסתתר בו. העיר של נילי לנדסמן

 

1. כיכר המלך אלברט

כיכר המלך אלברט היא המקום בו נפגשים הרחובות נחמני, מלצ'ט, מונטפיורי ובצלאל יפה, ובו ממוקם בניין הפגודה המפורסם. המקום הפך למולדתי השנייה. כיוון שלצלם בחיפה, המקום בו גדלתי, מייקר מאד את ההפקה, מצאתי לי את הכיכר הזאת ואת הבית ברחוב נחמני 20 ואימצתי אותם כמחוז ילדותי בסרטיי האוטוביוגרפיים ("על חבל דק" ו"איה, אוטוביוגרפיה דמיונית"). יש במקום ריח מובהק של זמן אחר, זמן שמעורר געגועים ומזמין לשהות בו.

2. Old Jaffa House

מה שהיה אכסניה ביפו בשוק הפשפשים שמחליף שמות מדי כמה שנים, אבל נשאר אותו בית מרשים וקורא לבוא אליו. הבית נוסך בי השראה וצילמתי בו שלוש פעמים: זה היה בית המלון שבעליו היה משה מזרחי (בן זוגי) בסרט "חיים זה חיים". זה היה אחד החדרים באכסניה אליה לקח הגראג'ניק (יגאל שדה) את מינה (אותה אני משחקת) במחשבה לממש את תשוקתו אליה, וזה היה הבית בו גרו ערבים עד שיום אחד נשמעו צעקות "היהודים באים", ואז הערבים עזבו או שהעזיבו אותם והבית התמלא באנשים שהגיעו מאירופה אחרי המלחמה. כל משפחה קיבלה חדר והיה מטבח אחד משותף לכולם. עמיעד 13

3. גינת רות 

אותה הכרתי, אבל לא היכרות של ממש. התוודעתי אל קיסמה רק כשעברתי לגור באחד הרחובות על שם ארבע הנשים – שולמית, יעל, רות ואסתר המלכה – המקיפים אותה מארבעת צדדיה. הקיוסק הקטן בו אפשר לשתות קפה ולאכול עוגיות גרנולה הוא פינה קטנה שמרחיבה את הלב. רות 1

4. מוזיאון תל אביב

בתור פריקית של ציור, המקום הזה עם העלייה והקירות הלבנים שאני כל כך אוהבת שמובילה אל האולמות, הוא כמו אינפוזיה בשבילי, ברגעים שאני זקוקה לאינפוזיה נפשית. אבל אני תמיד שמחה להיות במקום הזה שנותן לי מנוחה והשראה. אלו לא רק יצירות האומנות אלא משהו בחללים שלו שנותן הרגשה של מסע במקום אחר. שאול המלך 27

5. פארק המדרון

אני אוהבת להשקיף מלמעלה על הים והסלעים. יש שקט אחר במקום הזה בגלל שהוא רחוק מרעש העיר. לפני שהפארק שופץ בשנה שעברה, הפכתי את המקום הזה ל"מקום" כאשר שמתי שם ספסל ועץ וזה הפך ללוקיישן בסרט שלי "חיים זה חיים". מאז שהפארק שופץ, השתמשתי בו שוב כלוקיישן בסרטי "הילה" שמשחק עכשיו בבתי הקולנוע.

מקום לא אהוב בעיר

כל המדרכות השבורות ברחובות תל אביב שהן מלכודות לנפילות מיותרות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
קשה לי לקרוא בשם של אירוע, זה יותר פירורים קטנים שאני רואה אצל אנשים שמגייסים את כל כוחם וזמנם כדי לעזור בכל מה שאפשר. זה עוזר לי לשמור על תקווה ולהאמין שיום אחד אנשים יבינו שבן אדם שווה בן אדם באשר הוא ויבינו שבכח אי אפשר לנצח וימצאו דרך הידברות גם עם מי שנדמה להם כפחות מבן אדם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז ה-7 באוקטובר אני הולכת ובראשי מילות השיר "שיר משמר" של אלתרמן. הוא הפך כמין מנטרה שמסתובבת בתוכי, שאני אומרת לעצמי ולאחרים.
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה להתנדב ולתרום לצורך כל טיפול באנשים שהפגיעה שלהם היא בלתי נראית אבל נושאים בתוכם סבל גדול.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל האנשים שנשארים בתל אביב ולא עוזבים.

מה יהיה?
יהיה מה שיהיה וזה יתברר רק במבט לאחור.