קפה של כוח נשי והמקום הכי חשוב להיות בו. העיר של מיכל לויט

>> מיכל לויט היא מנשות הקולינריה המובילות והבולטות בתל אביב, חוקרת וכותבת על נושאים הקשורים לתרבות אוכל ומשקאות, ובימים אלה היא גם המנהלת האמנותית של אירועי יום ההולדת ה-116 של תל אביב-יפו ותחרות "עוגת העיר" של מוזיאון העיר ועיריית תל אביב-יפו, שיגיעו לשיאם בסופ"ש הבא בשלל אירועים מעולים שכדאי לכם לשריין (סופ"ש יום ההולדת ה-116 של תל אביב וגמר "עוגת העיר", 5.4-3.4, מוזיאון העיר. פרטים וכרטיסים כאן)

>> 120 שנים בלי בדידות: ההיסטוריה המפוארת של בתי הקפה בתל אביב
>> הטנגו האחרון בתל אביב: הנשף שחוגג 116 שנים לעיר העברית הראשונה

1. גשר בגין

המקום הכי חשוב להיות בו בימים אלו. לא רק כדי למחות נגד מלחמת הברירה הנוראית הזאת שממשיכה לגבות קורבנות מכל הצדדים, ולא רק כדי לתמוך במשפחות החטופים שנמצאות שם ערב ערב ומפגינות בין השעות 18:30 ל-20:30 – זה המקום שבו המאבק על איך תראה המדינה הזאת מתחיל ושם הוא מתקיים. בואו, לא רק בשבת. אין מקום חשוב יותר להיות בו.

2. קפה קווין

לא לצחוק, אבל שדרות ירושלים אחרי השיפוץ עושות לי טורינו. לא טורינו של כיכרות העיר הגדולה, אלא זו של הסמטאות הצרות, שבהן בתי הקפה המשפחתיים הם הלב הפועם. וקפה קווין של אמירה אבו-דיה והודא אבו-חליפה – זה בדיוק זה. כוח נשי שמהדהד עד לשביל האופניים בשדרה, גורם לך להפנות את הראש בכל ערב, כשמתכנסת שם חגיגת פרלמנט נשי, הדלקת נרות חנוכה או איפטאר. תה צמחים עדין, קפה שחור עם הל, מוגשים בכלים יפים שמזמינים עוד מזיגה. ועל הדלפק – עוגיות נימוחות בכל-מיני ממרחים וטעמים, כאלה שאמא של אמירה – חאלוויתהום – מכינה בידיים רכות ויודעות.
שדרות ירושלים 79

3. אבו נסאר

בתוך תרבות פתיחת השולחן הישראלית, שמתחת לראדאר ממשיכה להשתנות ולהתפתח במסעדות על קו החוף של יפו, מעטות המסעדות שמצליחות להביא לשולחן גם סלטים שלא יצאו מקופסה ונחתכו על המקום, ודגה, שלפחות בחלקה, מגיעה מהים שממול בלי יותר מדי מתווכים בדרך. אבו נסאר הוא בדיוק זה. עם שירות נעים ואדיב, מהסוג שקשה למצוא בימים אלו בתל-אביב, ועם עמדת בעל-בית שמזכירה מסעדות משפחתיות מאירופה, שבהן תמיד יש דמות שיושבת ליד הקופה, משגיחה על העניינים, מזהה פנים מוכרות ומנהלת שיחות בין החשבון להזמנה. באיטליה קראו לזה cassa – לא רק קופה, אלא לב העסק, המקום שבו בעל הבית הוא לא רק מנהל, אלא חלק מהחוויה עצמה. ואם לא תבקשו במיוחד, לא תדעו מהתפריט שאפשר להזמין גם לוקוס בעונה, אפוי בתנור – ולא רק מטוגן או צלוי.
קדם 130

 

4. פלור

עדי רייף ואורי קורץ, שניים מחבורת בוגרי האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה בפיימונטה שהולכים ומתרבים, פתחו את בר היין שלהם רגע לפני ה-7 באוקטובר. מאז, הם מצליחים לטפח סביבם קהילה נאמנה, כזו שיודעת להעריך מקום שנעים לשבת בו, לשתות בו יינות מעולים, ובעיקר – לאכול בו טוב. התפריט משתנה מדי יום, משלב אוכל פשוט שעשוי בדיוק, יינות טבעיים ממיטב היבואנים.ות הנכונים והנכונות, נקניקים וגבינות שמגיעים בייבוא אישי, ומנות מקוריות שלא רק מצליחות להזיז אותנו מהקבעון – אלא בעיקר פשוט טעימות.
ווילסון 10

5. בריכת גורדון

המקום הכי נכון בעיר, ללא צל של ספק. לפדל בשיעור ספינינג עם קובי, לקרוע את התחת עם ג’ני, או פשוט להיכנס למים המלוחים ולתת לזיכרונות מקייטנת נופש וספורט של 92' לצוף. ולסיים כמו שצריך – רבע שעה של עונג בסאונה הרטובה או היבשה, לתת לחום לעשות את שלו. מומלץ לא לפספס את הריכולים על ככר אתרים ושיחות הפוליטיקה של הגורדוניסטיות במלתחות.
אליעזר פרי 14

מקום לא אהוב בעיר:

אני מחבבת את הרכבת הקלה, באמת, אבל יש לי איתה כמה עניינים לא פתורים. קודם כל, השם. דנקל? ברצינות? היא רכבת, היא קלה, היא חשמלית, אז למה לא "דנקלית"? שנית, למה לכל הרוחות אסור להעלות אליה אופניים רגילים? מה זו האפליה הזאת? חשבתי שאנחנו פה כדי להוריד מכוניות מהכביש. ושלישית – ואולי הכי חשוב – איזו עיר ללא הפסקה סוגרת את הרכבת שלה ב-23:30? ואיך בדיוק אנחנו אמורים להגיע ממקום למקום בסופי שבוע? לטיפולכם המסור אודה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"על עצמות המתים" בתיאטרון תמונע – עבודה מופלאה שלכאורה מדברת על הרחק מכאן, אבל כל-כך נוגעת בכאן ובעכשיו שזה שורף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"היטלר והנאצים: רשע על דוכן הנאשמים" בנטפליקס. עם פרוץ המלחמה, עוד כשלא הצלחנו לצפות בשום דבר, בחרנו לצפות ברשע הטהור שבסוף הובס וירד מהשלטון. מעורר אימה ותקווה.

 

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
״לא עומדות מנגד״ – עמותה שצמחה מהשטח כמענה לאחת האוכלוסיות הפגיעות בישראל. העמותה מסייעת לנפגעות ונפגעי זנות פיזית, רגשית וכלכלית, ומאפשרת להן לחוות עולם מיטיב. אפשר לתרום בכל מיני דרכים. זוגתי ואני נהנות לבשל בכל כמה שבועות לשורדת זנות – את האוכל שמתאים לה, לפי בקשתה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא בטוחה אם נכון לקרוא לה תל-אביבית, אבל אין מי שיותר צריך להרים לה בימים אלו מעינב צנגאוקר האמיצה, שמנהיגה בכוחות על-אנושיים את המחאה להשבת החטופים.

מה יהיה?
מה שתמיד היה – מאבק, תקווה, אנשים שלא מוותרים על אחרים ולא מוותרים על המקום הזה. יהיה קשה, יהיה מתיש, אבל גם יהיה מי שימשיך להילחם כדי שיהיה כאן טוב יותר. ותמיד אפשר לתת איזו גיחה לבריכת גורדון כדי לנשום.