פנינים של אדריכלות ומרחבים מרגיעים. זאת העיר של מירב הימן

>> מירב הימן היא אמנית בינתחומית, מתגוררת ועובדת בתל אביב. בימים אלה היא מציגה בחדר הפרויקטים של בית ליבלינג את עבודת הוידאו החדשה שלה, "הכל בסדר", שנוצרה במהלך ימי המלחמה ובוחנת את שבריריותם של המרחבים המוכרים ביותר שלנו – הבית והמשפחה. בסצנה המרכזית, משפחה בת ארבע נפשות מתכנסת סביב שולחן לארוחה משותפת, טקס יומיומי שמפנה את מקומו לכאוס מפתיע ומרהיב. הארוחה מתגלגלת למופע אינטנסיבי של התפרקות, כשהמרחב הביתי נעדר את המאפיינים המוכרים לו ומעצים את תחושת הניכור. עוד פרטים? כאן.

>> גינה לשחק בה פריזבי ובר בפינה המושלמת // העיר של רסקו
>> כיעור-אוכל-קניות-אנרגיות-אמנות-ושוב אוכל // העיר של תמיר שר

1. בית ליבלינג

מרכז תרבות מקסים המוקדש לעיר הלבנה, לקידום ולחשיפת תחומי האדריכלות, השימור והעירוניות, בדגש על אדריכלות מודרנית. אני אוהבת להגיע למקום המיוחד הזה, שיש בו גם גג מגניב עם הרצאות והופעות בחודשי הקיץ, גינה אקולוגית ובית קפה חמוד. בשבוע שעבר פתחתי בחדר הפרויקטים של בית ליבלינג תערוכת יחיד בשם "הכל בסדר" באוצרותה של סברינה צגלה. אציג בה עבודה חדשה שצילמתי לאחרונה בשיתוף עם שבתאי יצחק עידן. העבודה מתארת ארוחה משפחתית שיוצאת משליטה עד לכדי התפרקות כאוטית ומרהיבה. בעבודה יש התייחסות לפרשנות עכשווית למושג "העיר הלבנה".
אידלסון 29

2. חוף הים

זהו עבורי הטבע העירוני והמרחב הכי מרגיע שקיים. בכל פעם שיש לי שעה פנויה אני יוצאת להליכה על החוף וצועדת צפונה או דרומה, פונה ימינה או שמאלה, לאן שנושאת אותי הרוח. 

3. גינות ציבוריות

אין כמו גינות ציבוריות לתפוס רגע של שלווה. אני נרגעת למשמע קולות ילדים ונביחות כלבים, למראה אנשים מתאמנים וברווזים באגם הנוי. גן מאיר הוא המועדף עליי, מכיוון שיש בו גם מרחב ציבורי של ספריה, ספסלי נתינה ועוד.

4. דובנוב 8

זהו מקום העבודה שלי אותו אני כה אוהבת. דובנוב 8 הוא קמפוס לימודי האמנות הפלסטית של תיכון עירוני א'. מדובר בפנינה אדריכלית וגם בבית גידול נפלא לילדי העיר שאוהבים אמנות. אני לא מפסיקה להתרגש מלפקוד את עבודתי, ללמד וללוות את תהליכי היצירה של התלמידים.
דובנוב 8

5. קריית המלאכה

המקום בו מרוכזות רוב הגלריות והסטודיות לאמנות בעיר. מדי פעם אני יוצאת להסתובב שם ותמיד נהנית ממבחר עשיר של אמנות וגרפיטי משתנה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

פחות מתחברת לקניונים. קניונים בעיני הם  חללים גנריים חסרי ייחוד ואני משתדלת להימנע מהם ככל האפשר ועד כמה שניתן.  

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בזמן האחרון התמקדתי ביצירת  סרט וידיאו ארט חדש. היצירה נוצרה בימי המלחמה, ימים של אבל לאומי, כאוס והישרדות. תקופה ממושכת אנו חשים שהעולם קורס. סביבנו לחימה, חטופים, סכנת חיים, הרס, כאב, אכזריות אנושית, חרדה ואי ודאות. בתוך תקופה קשה ומבלבלת זו, מצאתי את עצמי, כמו רבים אחרים, נאחזת בקיים, במשפחה ובשגרה המיוחלת. עבודת הוידאו "הכל בסדר" משקפת את אירועי השנה האחרונה באמצעות כוריאוגרפיה של כאוס משפחתי. היא עוסקת במציאות הבלתי נתפסת שהפכה לנורמה קבילה וחלק מחיי היום יום שלנו, היא משלבת בין ייאוש לתקווה ובין פירוק לאחדות. 

בסצינת הפתיחה של הסרט נראית משפחה קלאסית – הורים ושני ילדים, סועדים את ליבם בארוחה מלאה בשפע קולינרי. בהמשך, הופך הטקס השכיח לפרפורמנס משובש ולאסון תיאטרלי. המצלמה האיטית מלווה את המשפחה בכל תנועה ורגע, היא מתמקדת בפרטים, בהבעות הפנים, בתנועות ובגינוני השולחן שיוצאים מכלל שליטה. אל מול המציאות הקולקטיבית שמחוץ לבית, מתייצבת אמת אחת, נטולת זמן, מוחשית וברורה, בדמות התא המשפחתי והזהות האישית. סרט הוידיאו מאפשר לנו מעין הצצה לדרמה משפחתית המוקרנת כביכול על מסך טלוויזיה בסלון הביתי. תוכנית הריאליטי שנחשפת לקהל מתענגת על אסתטיקת אסונות ועל היופי שבקטסטרופה, הטומן בחובו אפשרות להקלה ולקתרזיס.
העבודה האינטנסיבית על הסרט סייעה לי לשרוד את ימי האימה של המלחמה ולהודות על הקיים.  

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יצא לי לראות לאחרונה עם בתי את המופע "אנאפזה" של להקת המחול בת שבע. למרות שראיתי את היצירה המקורית לפני כשלושים שנה, התרגשתי מהעוצמות המחודשות של היצירה. נקודת המבט של ביתי הצעירה אפשרה לי לשים לב לפרטים חדשים. למרות ההמונים שגדשו את האולם, הרגשתי שהיצירה המחודשת מציעה רגע אנושי ואינטימי של נחמה ושותפות גורל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה התנדבתי כמו כולם למען מטרות שמחזקות את תושבי העוטף והצפון. הלב שלי הוא בחינוך ואני רואה את הילדים היום חווים משברים בלתי פוסקים של חוסר יציבות. אני ממליצה להתנדב ולעבוד עם ילדים, אבל כל התנדבות היא מבורכת בעיניי.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לרויטל בן-אשר פרץ, יועצת ראש העירייה לאמנות ותרבות ומובילת מדיניות לקידום זכויות האמן בישראל באיגוד האמנים (גילוי נאות – היא חברה שלי). רויטל פועלת ללא הרף וכנגד כל הסיכויים לחזק את מוסדות התרבות בעיר, את ציבור האמנים העצמאיים ואת קהילת התרבות בכלל. הרזומה שלה מכיל יוזמות מרובות אשר תומכות באמנים, לדוגמא: שיקום מתחם קריית המלאכה, הקמת "תא תרבות קריית המלאכה", הקמת מתחמי יצירה ועבודה, "האוצר"- פרוייקט מחזור אקולוגי לאמנים ויוצרים, הסדרת חקיקה לתשלום שכר אמן במשרד התרבות ועוד.

מה יהיה?
יהיה טוב. אני חייבת להאמין. אסור להתייאש.