מפלט מהלם המציאות ומקום טוב להסתתר בו. העיר של נילי לנדסמן

נילי לנדסמן היא סופרת, עיתונאית לשעבר ומלכת היוגה של לב העיר שלנו. ספרה השביעי, "הפועלות", יוצא לאור בימים אלה בול בזמן לשבוע הספר, ועוסק בחייה של רחל כצנלסון-שזר, רעייתו של הנשיא השלישי זלמן שזר, שהייתה מראשונות הפמיניסטיות בישראל ודמות נערצת בחוגי הספרות העברית המתחדשת. הספר מבוסס על תחקיר מקיף ואינטנסיבי, אך לוקח לעצמו חירויות ומפליג בדימיון אל מעמקי נפשן וגורלן של הדמויות. כדאי להשיג אותו כאן

>> חמש הפגנות בשבוע ולחגוג אהבה בשכונה // העיר של כלנית שרון
>> המקום שבו אני מנופפת כמו מלכת אנגליה // העיר של רעות ברנע

1. תחנת רכבת קלה קרליבך

מרחב של קידמה תעבורתית וטכנולוגית. המדרגות הממונעות תמיד עובדות, הסדרנים קשובים, הדלתות מנחשות היטב, רמת המיזוג אוויר-ניקיון-שקט-דיוק גורמים לך להרגיש שאת באירופה המזרחית. בקטע טוב. טוב מאוד אפילו. אפשר לשוטט בתחנה השכונתית הזאת ולחשוב לעצמך, כן, בהחלט, למה לא, בעצם? זה בהחלט יכול להיות המקלט שלי. המקום אשר אליו ארוץ. מרגיש פה בטוח, לא? יהיה לי אולי כדאי להסתתר פה כאשר הבניינים החדשים יתמוטטו.

2. בית שלום עליכם

הגעתי כדי ללמוד יידיש ומאז אני מאוהבת – בבית, באווירה ובשפה החדשה-ישנה. פעם בשבוע, אחר הצהריים, אפשר למצוא שם מפלט מהלם המציאות. לשנן, להתוודע לדקויות ולצחוק בדמעות. הקורס למתחילות מסתיים החודש אבל בסתיו הבא יפתח שוב הבית ברחוב ברקוביץ את הדלתות לשוחרי הזמן האבוד. להתראות, אם כך, בקורס למתקדמות. ברקוביץ' 2

 

3. צ'יקטי

השכונתית. אחת לכמה שנים (רבות) מופיעה לה בשכונה איזו מסעדה תורנית לוהטת שמגלה – כי הפראייריות לא מתחלפות – שהתחרות על הלבבות הערלים של תושבי לב העיר היא אכזרית. אבל לא היא. מרגע הופעתה על הרדאר, המסעדה הקטנה שמתמחה על אמת בפרודוקטים, הבהירה את שוויה הרב. וכך, התבלבלו היוצרות, וזוהי השכונה שנגזר עליה לחזר אחרי המסעדה הנחשקת. נאחל לה לצ'יקטי אם כן מכל הלב בריאות רבה ואריכות ימים. יהודה הלוי 58 

4. התחתית

מה יש להגיד עליה שלא נאמר עד כה? אני אישית מאוד אוהבת את בעל הבית (הוא יודע, לא צריך לרוץ לספר לו), גם בגלל שהוא פועל אמיתי, מענטש ואיש מקצוע ליגה על. מה צריך יותר מזה? אה, גם הקפה שמגישים שם הוא בסטנדרט של הגבוה. אלה הן רק שתי סיבות, מני רבות, שבגללן אני אוהבת לקבוע שם דייטים עם החברות שלי. לינקולן 9

5. הבית

הכי אני אוהבת להיות בבית. אריק איינשטיין צדק. הכי טוב בבית בתל אביב. בגיל 18 עברתי מהקיבוץ אל העיר הזאת, נטשתי אותה פעם אחת ויחידה לשלושה חודשים ושבתי אליה. יחי הפרובינציה! להיות אישה פרובינציאלית שגרה בעיר פרובינציאלית זו זכות גדולה. היא ביתי ומבצרי ויחד עם זאת מאוד לא הייתי רוצה להיקבר באחד מבתי הקברות שלה.

מקום לא אהוב בעיר

שוק הכרמל. גם בימי הזוהר הפושטקים שלו זה לא עבד בינינו. היום אני יודעת: זה לא הוא זו אני, המיזנתרופית.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני מודה לסינמטק תל אביב שבו ראיתי את הסרט "אנטומיה של נפילה" אשר הכה אותי בתדהמה וגרם לי להתאהב אנושות בשחקנית הראשית. אחר כך ראיתי ביס בטלוויזיה עוד סרטים שלה. סרטים זה ההצלה שלי בזמן האחרון. אני רואה אותם בשביל להתנתק, להרגיש, לחיות. אני רואה אותם לפי נושאים. לפי מה שמקרינים בקולנוע לב. לפעמים את הסרטים החדשים שכולם מדברים עליהם טובות. ובמקביל, גם את הסרטים שכולם דיברו עליהם בעבר טובות, אבל אז, בזמן האמת שלהם, לא ראיתי אותם, כי לא היה בכבוד שלי ללכת לסרטים שכולם דיברו בשבחם. אז אני תופסת אותם ביס. איזה יופי זה סרטים יפים. לא משנה ממתי. סרט, כמו ספר, כשהוא בא טוב, זה דייט מושלם. 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הקיר", מרלן האוסהופר, הוצאת חרגול. ספרים הם חברים, וזה אחד המובחרים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למטרה הקדושה של שמירה על חופי הים נקיים. 

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מנסה לחשוב פוזיטיבי אז כנראה לראש העיר. מישהו צריך להתעסק בתחזוקה של המובלעת הליברלית-ציונית האחרונה ולעמוד במתקפה העונתית של כל התיקנים האלה שמטפסים מהביובים.

מה יהיה?
אבא שלי המנוח שאל אותי את השאלה הזאת בלי סוף. מה יהיה? מה יהיה? זה הלך והחמיר בשנותיו האחרונות. הוא שאל את זה ללא הרף. ואם נחה עליו הרוח הוא גם היה מסביר למאזיניו כמה רע עוד יהיה פה, כשהוא כבר לא יהיה. מאז שהוא איננו, אני, אישית, לפחות לאחרונה, מרגישה שהתשובה שלי היא – מה זה
משנה, הרי יהיה מה שיהיה.