ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים. זאת העיר של עידן אלתרמן

עידן אלתרמן הוא קומיקאי ומוזיקאי המתגורר בתל אביב שבאמת אין צורך להציג, כי איפה אתם חיים? ב-18/12 הוא יופיע עם מופע הסטנדאפ החדש שלו במסגרת פסטיבל אתנחתא במוזיאון תל אביב לאמנות, ויארח את ההרכב הווקאלי קווינטה וחצי. את הפרטים והכרטיסים תוכלו למצוא כאן, ואנחנו כבר יודעים שיהיה מיקס מיוחד של קומדיה וסאונד.

>> קפה שהוא כל מה שיפו ולחם בטעם אהבה. זאת העיר של יסמין גודר
>> הגינה הכי נעימה בתל אביב ופאב חם ומחבק. העיר של עידו גרינגרד

1. טיילת הפארק החופי

רכיבת אופניים זה חלק משגרת חיי בעיר כבר שנים. בדיוק בתקופה בה נהיה בלתי נסבל לרכוב בתוך רחובות העיר בגלל עומס הבנייה של הרכבת (בעיקר באבן גבירול), עיריית ת״א הביאה טוויסט עם פתיחת הטיילת החדשה שמובילה מחוף הצוק עד חוף מנדרין. זה הפך להיות מסלול הקבע שלי בכל ערב פנוי. הנוף של הים מטריף ביופיו בשעת שקיעה, ואין כמו לרכוב לצד החוף כשברקע מוזיקה אהובה באזניות. זו הדרך הכיפית ביותר מבחינתי להתנתק מהכל וזו המדיטציה שלי. וכמובן שעוצרים לקפה או בירה במגדלור שבמסלול הרכיבה, עם הפעילויות הקבועות של המקום הנפלא הזה כמו סדנאות היוגה, הסרטים, ההרצאות והדי.ג׳יים המעולים שלהם בשעות הערב.
המגדלור, רחבעם זאבי גנדי 1

2 הסינמטק וקולנוע קנדה

משהו מאוד טוב קורה בסינמטק בשנים האחרונות. ריבוי הפסטיבלים בו (כמו פסטיבל סאונדטרק המעולה) מאז שהוא שופץ ונוספו לו עוד אולמות הם בכלל תענוג לכל חובב קולנוע. פעם בחודש מתקיימת בו הקרנה פעילה של הסרט ״העיר הזאת״ (בו השתתפתי), והאולם הופך לחגיגת קאלט עם קהל שעולה לבמה ל-Rap battles ועוד. רק בסינמטק ארועים כאלו יכולים לקרות. בהזדמנות זו שווה להזכיר עוד מיזם קולנוע תל אביבי, והוא קולנוע קנדה בפלורנטין שנסגר ממש לאחרונה אבל הבנתי שהבעלים שלו מחפשים לוקיישן חדש ואני מקווה עבורם שימצאו. הקולנוע הזה הוא הומאז׳ לקולנועים הקטנים והעצמאיים שהיו כשהייתי נער, עד שקולנועי הקניונים הכחידו אותם סופית. כמה היה כיף להגיע לקולנוע קנדה ולהתמסר לקלאסיקות בי מוביז (בין היתר) ולסרטי קאלט.
הארבעה 5

3. מסעדת האחים

המקום הקבוע שלי לאכול ולשתות בירה אחרי כל הצגה שלנו של המחזמר ״הסוף״ בצוותא. האחים הם הרבה יותר ממסעדה, הם ישראל היפה על כל מה שמשתמע מכך. הפעילות שלהם למען העוטף אף זכתה לפרסים וקולקציית החולצות שהם מוכרים בחנות עם הומאז׳ים לקיבוצי העוטף נהיו טרנד אופנתי לוהט, כשכל ההכנסות תרומה לעוטף. וכמובן האוכל תמיד מעולה ואני סאקר של ״תפוח אדמה מדורה״שלהם. עוד הברקה שלהם זה המערכונים שיש ברמקולים בשרותים. כיף ללכת להשתין עם מערכון פיתה על הגז ברקע. רק בחייאת תגוונו קצת בפלייליסט של המוזיקה במסעדה למען הסועדים הקבועים שכבר יודעים מה יהיה השיר הבא (רמז – זה כמעט תמיד יהיה בום פם).
אבן גבירול 26

4. רדיו הקצה מבית האוזן השלישית

זה לא בדיוק מקום אלא מיזם, אבל תחנת הרדיו הזו (בה גם אני משדר להנאתי לפעמים) בהקמתו של קוואמי היא פלא מקומי, מקבץ של אוהבי מוזיקה שכבר שנים משדרים בתחנה בהתנדבות מלאה עם מקסימום תשוקה ואהבה. ל״קצה״ יש קהילת מאזינות ומאזינים שהרדיו הזה הפך להיות חלק בלתי נפרד מהיום יום שלהם, במיוחד בשנה האחרונה. האולפן של הקצה נמצא במשרדי האוזן השלישית וזו תמיד הזדמנות טובה עבורי לרענן את אוסף התקליטים שלי בחנות הויניל הכי טובה בארץ.
המלך ג'ורג' 48

5. העצים בפארק הירקון

גדלתי בחיפה מוקף בחורשת הכרמל. ליטרלי בתוכה. כילד הייתי רובץ בחורשה שעות, שוכב על האדמה ומביט על העצים. זה היה הסייף זון שלי. לשמחתי אני גר בשנים האחרונות בשכונת בבלי מול פארק הירקון שנשקף במלוא הדרו מחלון ביתי. כל מה שאני צריך בשביל לקבל את מנת העצים שלי ולהתחבר פנימה אל הילד החיפאי שבי זה לחצות את הכביש, לשים אזניות, לשכב על הדשא ולהתמסר לעצים . אמנם לא חורשת פרא כמו הכרמל אבל בשביל תל אביב זה הכי קרוב לנוף הילדות שלי שאפשר.

מקום לא אהוב

אם כבר הזכרתי את שכונת בבלי, אני תוהה מה יהיה בסופו של קולנוע דקל העצום שעומד נטוש כבר שלושים שנה בערך, והפאסאז׳ המסחרי הקודר והמוזנח שמתחתיו . לפעמים אני קופץ לבית קפה היחיד בפסאז׳ לשתות אספרסו או לקנות אצל הירקן ובכל פעם תוהה מתי האזור המסחרי היחיד בשכונת בבלי לא ירגיש כמו דש עצוב מהאייטיז. בדמיוני אני יודע איך אפשר להפוך את כל המרכז המסחרי הזה למקום כיפי ומושך קהל, אבל תמיד היה לי דמיון מופרז.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
 יש כמה, קשה לבחור אז ככה : במוזיקה – האלבום האחרון של הקיור היה אצלי בלופים בחודש הראשון שיצא, כך גם החדש של ג׳ימבו ג׳יי ואביתר בנאי. בתחום הסטנד-אפ אני מאוהב באלי חביב שהביא משהו חדש לזאנר הזה, צבע פיוטי ועדין אבל עדיין מאוד מצחיק, שילוב נדיר בסטנדאפ הישראלי שהוא די אגרסיבי בתדר שלו, ובתיאטרון אני תמיד סקרן לראות כל עבודה חדשה של רוני ברודצקי שמצליחה להפתיע ולהיות מחוץ לקופסה בכל יצירה שלה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עשיתי מופע התנדבות ל״ריסטראט״ וכך נודע לי על אותה עמותה מבורכת שעוזרת לפצועי צה״ל לחזור למסלול במקביל לשיקום שלהם (או אחריו). בעקבות השנה האחרונה זו הפכה להיות אחת העמותות החשובות בישראל.

מה יהיה?
יש ימים בהם אני פסימי לגבי הכל, ויש ימים שאני נזכר בקלישאת ״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״. הפעם בשביל התשובה על השאלה הזו בטיים אאוט אבחר בנרטיב האופטימי – חייבת להיות עסקה. ברור לכולם שזו עסקה כואבת ומכעיסה אבל המציאות הוכיחה שאין אין אין שום פתרון אחר להשבת החטופים והחטופות וגם הציבור שהאמין בלב שלם לגרסת ״רק לחץ צבאי יביא אותם״ מבין את זה אחרי 15 חודשי מלחמה. את החשבון עם מפלצות האדם המחבלים שישוחררו מהכלא אפשר לסגור אח״כ, אבל את הפצע שותת הדם של תרחיש ״מאה רון ארדים״ מדינת ישראל לא תצליח לרפא לעולם. בהרבה מובנים זה יהיה סופה של ישראל כמדינה ערכית וכמעצמה מערבית משגשגת במזרח התיכון. אין פתרון אחר ורוב הציבור יודע את זה.